Igrot Kodesh · Letter 10560
Volume 28 · Letter 3
קכ .קכו .רמט .רנא .רפו .רצא.
אגרות־ קודש
-מ תורג מו ת)י׳תקס(
השבת מדגישה געיקר שהקב״ה הוא גורא העולם )כי ששת ימים
עשה ה׳ את השמים ואת הארץ( ואילו שנת השמיטה מדגישה בעיקר
שהקב״ה הוא -עתה ותמיד ־ איון העולם .פעולות האדם צריכות
להראות כי ״אין דבר מיוחד ברשותו ,רק שהכל ברשות אדון הכל״.
בשנה השביעית חדל בעל השדה והגן להיות בעליהם ,בהתאם לציווי
התורה:
״והיתה שבת הארץ לכם לאבלה לך ולעבדך ולאמתך גד״ ,כפי
שרש״י מסביר :״לא באכילה ולא בהנאה אטרתים ,אלא שלא תנהוג
בהם כבעל הבית ,אלא הבל יהיו שווים בה״.
במלים אחרות :שביעית מבטאת את התפיסה שלמרות שהבורא נתן
את הארץ לבני האדם ,לאכילה ולהנאה ,עליהם לזכור שהאדון האמתי
בכל הזמנים הוא הקב״ה ,כפי שהכתוב אומר :״לה׳ הארץ ומלואה תבל
ויושבי בה״ .כדי להדגיש ולחזק זכרון זה בכל הזמנים ,באופן שיבוא לידי
מימוש בחיי יום־יום ,קבע הקב״ה את השנה השביעית כשנה ״שבתית״,
שבה מושבתות למשך כל השנה כל עבודות השדה והכרם ,ובעליהן חדלים
מלהיות בעלים ,כי אם במדה שוה לעבדיהם ושפחותיהם וכד ,כביטוי
המדרש :שדהו מופקרת ואילנותיו מופקרים והסייגים מפורצים ורואה
פירותיו נאכלים -והוא משלים עם כך .בכך מעיד היהודי שהאדון
האמתי של העולם הוא הקב״ה.
מושג זה ,שהקב״ה הוא אדון העולם וכל פרטיו ,הוא רעיון שיהודי
בי . .הארץ :יתרו כ ,יא.
אץ דבר . .הבל :חינוך מצרה שכח.
שהבל ברשות אדע הבל :ומראה זה בשדהו כר -עיקר נכסיו של אדם .וראה יבמות סג ,א.
והיתה . .ולאמתך :בהר כה ,ו .וראה ספר טעמי המצוות להצמח צדק סוף מצות שביעית:
אדם ובהמה שווים כר ועיין גם כן סוף דיבור המתחיל כי תבואו גר ושבתה -תרס״ו.
לה׳ הארץ . .בה :תהלים כד ,א .ואפילו לאחר ברכה שאז ״והארץ נתן לבני אדם״
)ברכות לה ,סוף עמוד א ושם( ,היינו שאינו כנהנה מן ההקדש ,וכאמרנו :ברוך שאכלנו משלו,
ולכן לא קיצר בהתירוץ שם לומר ״לא קשיא על ידי ברכה״ .ועל פי זה יש לפרש כוונת רש״י
שם דיבור המתחיל לאחר.
המדרש :תנחומא ריש פרשת ויקרא .ויקרא רבה שם.
בבל יום . .ברבה :ראה טור ושולחן־ערוך אורח־חיים סימן מו סעיף ג ושולחן ערוך
אדמו״ר הזקן שם .ברכות)לה ,סוף עמוד א(.
השבת מדגישה :ראה רמב״ן ואתחנן ה ,טו .חינוך מצרה לא־לב .שם מצרה פד.
סוף דיבור המתחיל . .תרס״ו :המשך יום־טוב של ראש־השנה תרס״ו עמוד רכח.
לה׳ הארץ :ראה גם לקוטי שיחות כרך לד עמוד 107ואילך.
והארץ נתן לבני אדם :תהלים קטו ,טז.
תשב״ ו -תשל״ה
מבטא אותו בכל יום של כל שנה ,ומביע אותו בפועל ע״י כך שלפני כל
הנאה או אכילה)כביטוי רש״י( -הוא מברך ברכה ,הצהרה שהקב״ה הוא
מלך העולם שבורא הכל וכר ,אך בשנת השמיטה בא ענין זה לידי הדגשה
במלוא החריפות ,כנזכר לעיל.
וזו אחת ההוראות העיקריות של ראש השנה השתא; לא די לזכור
שהקב״ה הוא בורא עולם .הכרח גם לזכור את המסקנה מכך שהקב״ה
הוא גם לעולם ותמיד אדון העולם ,והדבר צריך להתבטא בהתנהגות יום
יומית בכל יום מימות השנה.
ולמרות שדיני שביעית אינם נוהגים בחוץ לארץ -הרי התוכן הרוחני
וההוראה מהם בתוקפם בכל המקומות.
התפיסה שהקב״ה הוא האדון התמידי של העולם ושל כל הדברים
שבו ,כפי שהיא באה לידי ביטוי בשנה השביעית -מתבטאת במדה
הבולטת ביותר בענין הצדקה ,והרי הצדקה היא מצוה כללית הנדרשת
מכל יהודי; עליו להפריש מכסף עמלו לעני שלא עמל עליו ,למוסד-תורה
או למוסד-צדקה המטפל בצרכי נזקקים וכד׳ .באה שנת השביעית
ומלמדת גישה מיוחדת בענין הצדקה :א( אין האדם נותן משלו ,כי אם
אינם נוהגים בחוץ :הביאור על פי קבלה ראה לקוטי לוי-יצחק -אגרות קודש עמוד רמז.
האדון התמידי :יומתק ביותר על פי תורת הבעל שם טוב אשר העולם ומלואו דבר ה׳
״מהווה אותו תמיד ומוציאו מאין ממש ליש״)שער היחוד והאמונה פרק א ,ג(.
מצוה כללית :ראה וירא )יח ,יט( יצוה ..לעשות צדקה ומשפט .ו״בכל תלמוד ירושלמי
היא)צדקה( נקראת בשם מצוה סתם ,כי כך הי׳ הרגל הלשון לקרוא צדקה בשם מצוה סתם״
)תניא פרק לז -מח ,ב( .וראה גם כן סוף דיבור המתחיל אני בצדק)סידור עם דא״ח(.
הנדרשת מכל :אפילו עני המתפרנס מן הצדקה )טור ושולחן־ערוך יורה־דעה ריש סימן
רמח(.
ועשאו שליח :חינוך מצוה סו .ועיין דיבור המתחיל תקעו בחדש )בסוף ספר תורת
שמואל תרכ״ז(.
כביטוי הידוע :אורחות צדיקים פרק יז .בארוכה -ראה דיבור המתחיל אשר ברא ואילך
תרפ״ט)ספר הקונטרסים(.
שדיני שביעית אינם נוהגים בחוץ־לארץ :רמב״ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה כה.
התוכו הרוחני . .בתוקפם בכל המקומות :ראה מכתבי ח״י אלול ה׳תשל׳׳ט ,ערב שבת
קודש ח׳׳י אלול ה׳תש״מ)לקוטי שיחות כרך יט עמוד .( 613.600ושם נסמן.
סידור עם דא״ח:כג ,א.
דיבור המתחיל . .תרפ״ט )ספר הקונטרסים( :כרך א כא ,ב ואילך )ראה שם כג ,סוף
עמוד א ואילך( .נדפס גם בספר המאמרים תרפ״ט עמוד 86ואילך)ראה שם עמוד 90ואילך(.
ממה שהקב״ה הפקיד בידו ועשאו שליח למסור לעני ,ב( על-ידי
התחלקות עם אחרים -הוא מצדיק את השארת חלקו הוא בידו.
מובן מאליו שענין הצדקה אינו מוגבל לממון בלבד ,כי אם -כביטוי
הידוע -״בממון ,בגוף ,בחכמה )בנפשו(״ .צדקה ברוחניות מחייבת כל
יהודי לעזור ליהודי אחר שהוא ״עני״ בתורה ובמצוות .מבלי להתחשב עד
כמה יקרים לו זמנו וכחותיו -לשם ניצולם ללימוד עצמי של התורה
ולקיום עצמי של המצוות -מודיעים לו שאסור לו להתנהג בהם כאדון
יחיד ,כי אם הוא חייב להתחלק בזמנו ועמלו להפצת תורה ומצוות בין
אלה שהם ״עניים״ בשטח זה.
זה גם אחד מן הענינים העיקריים וההחלטות של יום הכפורים:
ותשובה ותפלה וצדקה ,וכפי שהדבר מובע גם בהפטרת יום הכפורים :זה
צום אבחרהו גד פרוט לרעב לח»ד גד בי תראה ערום ובסיתו גו׳ -
שבנוסף למשמעות הפשוטה של הדברים ,אומרים חכמינו זכרתם לברכה
שהם מוסבים גם לצדקה ברוחניות :לזון את ה״רעב״ במזון רוחני ,תורה,
ולהלביש במצוות את ה״ערום״ מן המצוות.
וישנה ההבטחה האלקית :עשר תעשר )הקריאה לשמיני עצרת(,
כפי שחכמינו זכרונם לברכה מפרשים אותה -שעל ידי נתינת מעשרות
וצדקה ,הרי לא זו בלבד שלא נחסר מן הנותן ,כי אם ,אדרבה ,יתוסף לו
הרבה יותר ,עד לעשירות ממש .ולמרות שאת המצוות בכלל)כולל צדקה(
אין לעשות לשם קבלת שכר ,כי אם משום שהקב״ה ,בורא ואדון העולם,
ציווה כן ,הרי הבטיח הקב״ה שיהיה עשר -תעשר )תתעשר( ,הן
בגשמיות והן ברוחניות.
בברכת חתימה וגמר חתימה טובה
מנחם שניאורטאחן
זה צום . .וכטיתו . .אומרים חכמינו זכרתם לברכה :ישעיהו נח ,ו־ז .תנא דבי אליהו
רבא פרקכז.
עשר תעשר . .שחכמינו זכרתם לברכה מפרשים :ראה יד ,כב .תענית ט ,א.
שעל ידי נתינת . .הרבה יותר :להעיר מתורת הרב המגיד במאמר הזהר )נשא קם ,ב(
אית חסד ואית חסד)לקוטי אמרים קרוב לסופו דיבור המתחיל במדרש ואהרן מה הוא(.
המצוות . .קבלת שכר :אבות פרק א משנה ג.
כולל צדקה :ואף שנאמר ובחנוני נא בזאת )ראה שולחן ערוך יורה־דעה סוף סימן רמז(
פשוט שמובחר נתינתה שלא על מנת לקבל פרס -ראה רמב״ם הלכות תשובה בסופן.
לקוטי אמרים :בהוצאת קה״ת סימן רנ)ס ,סוף עמוד ד ואילך(.
תשכ״ו ־ תשל״ה