Igrot Kodesh · Letter 14 — Non-Jewish Souls, Noahide Law, and the Spark Within Evil Forces

By the grace of Hashem,

Sunday, 28 Menachem Av 5699, Paris

To the great scholar, Rav Yerachmiel*[1],

I greet you and bless you,

I have duly received your letter and I deduce from it that mine[2], defining the Tzimtzum*, has reached you.

You write to me that the souls of the nations originate, according to the Tanya*, from the forces that are resolutely impure, entirely devoid of good. If so, how can one say that their good actions have a selfish motivation? How can they be obligated to observe the seven Mitzvos* of the descendants of Noach*? And how can they be punished if they do not observe them, when they cannot choose good?

In my opinion, you have not sufficiently developed your question and I have not fully grasped what your difficulty is.

The Tanya states that the animal soul of a Jew originates from a force of evil in which there is a portion of good. It is for this reason that Jews, in a natural way, just as fire cannot separate from the wick, possess certain qualities, such as mercy. In contrast, the other nations, originating from the forces of evil devoid of all good, cannot possess these qualities, for it is only in the nature of one who is good to do good. Consequently, their good deeds can only have a selfish motivation.

Thus, Nevuchadnetzar* gave charity, without anything compelling him to do so, but solely so that his kingship would endure, once he knew that this was the condition. It is for this reason that a non-Jew, as Rashi* explains, regrets the good he has done if he does not obtain satisfaction. In this case, Nevuchadnetzar wanted to reign and his motivation was indeed selfish.

The obligation to observe the seven Commandments of the descendants of Noach and the punishment when one does not do so are not linked to the good or evil of the soul, but rather to the capacity to exercise self-control, as the Rambam* states. Now, it is sufficient to observe these Commandments out of fear of punishment if one transgresses them. Moreover, the Rambam states that the same can apply to a Jew, at least initially(...).

Chassidus* establishes that a non-Jew who does good accomplishes a mitzvah, whatever his motivation, even though he does not possess a positive nature. Moreover, the forces of evil themselves carry out a divine mission. For, even if they do not possess good, they are nonetheless animated by a spark of holiness. If this were not the case, from where would they receive their vitality? Nevertheless, this spark is distant from its source and obscured to the point of appearing as evil and being insensitive to the Divinity(...).

I conclude by expressing my respect to you and wishing you all the best,

Notes

[1] Binyaminsohn.

[2] Letter no. 11.

יד

ב"ה, א' כ"ח מנ"א, צ"ט
פאריז

כבוד הרה"ג והרה"ח וו"ח אי"א נבון ומשכיל

וכו'

מוהר"י שי'

שלום וברכה!

מאשר בזה קבלת מכתבו, וכנראה מלשונו הגיע בזמנו מכתבי ע"ד ענין הצמצום.

ומש"כ בהא דאיתא בסש"ב ספ"א דנפשות או"ה הן משאר קה"ט שא בהם טוב כלל "דא"כ איך שייך לאמור עליהם שכל מה דעבדי לגרמייהו עבדי וכו' ובכלל מה שייך אצלם כל הזמ"צ שנצטוו בהם ואיך שייך לענשם ע"ז בעת שאין להם שום בחירה לטוב".

הנה ל"פ דברים כדי הצורך בשבילי, וא"י על ברור מה הוקשה לו בכ"ז.

דבסש"ב כותב, דנה"ב שבישראל היא מק"נ שיש בה טוב, וממנה המדות טובות

שבטבע כ"י וכמו רחמנות וכו', שהיא ענין טבעי באיש ישראל כמו טבע האש ליפרד מהפתילה וכה"ג, משא"כ או"ה שהם מקה"ט שאין בהם טוב, אין שייך שיהי' בהם ענין הטוב, דרק מטבע הטוב להיטיב. ומסיים דהא דחזינן שעושים טוב, אין כונתם לעשות טוב כ"א לגרמייהו להתייהר וכו', וכמו הא דנ"נ דעשה צדקה, שלא היתה תכונה ואס זאל מאנען נתינת צדקה, אלא שרצה שתמשך מלכותו, וכשנודע לו שהעצה לזה צדקה עשה צדקה - ועג"כ ברש"י סד"ה כאן (ב"ב י:) "וא"ל מתחרט" - והענין טבעי שבזה הוא הרצון להמשכת מל', לגרמייהו.

כן הציווי דזמ"צ קיומם והעונש ע"ז, הרי לכאורה אין לזה שייכות לטו"ר שבטבע הנפש - ונוגעים להתיאורים דחסיד ומושל בנפשו, ע"פ פי' הרמב"ם בפ"ו משמונה פרקים, ויעוג"כ מצות זכירת מעשה עמלק ס"ב, בסהמ"צ להצ"צ - דגם קיומם מפני יראת העונש מספיק. וביד הל' תשובה פ"י כתב שגם בישראל כך היא העבודה עד שתרבה דעתן. וגם הקיום מיראת המקום - עיין סוטה (לא.)

יר"א האמור באיוב וכו' ובפי' רש"י שם. וב"ב (טו:) י"א דאיוב מאו"ה הי' וכ"מ בסוטה (יא.) - אין יראת המקום מפני שמוראו גדול ומוטל על הבריות מגדר הטוב דוקא (ורק שהוא היפך חוצפא דעמלק, משא"כ ז' אומות, אלא דטבע האדם דכשרואה שרים רבים משתחוים לאיש א' תפול עליו אימה וכו', וכמש"כ מי לא ייראך מלך הגויים וגו'. ופשוט אשר כ"ז הוא עדיין יראה חיצונין המבוארת בהערה לתקון חצות שבסי' ובסש"ב פמ"א מ"ב, ויעוין הגירסא ברש"י שבע"י סוטה (לא.)

ובדקות יותר וע"ד החסידות מה שיש לעיין בכ"ז הוא, דאיך שתהי' כונת העו"ג העושה טוב או מקיים אחת מזמ"צ, הרי סו"ס עביד טיבו ומקיים מצוה, ואיך ביכולתו לעשות זה, כיון שאין בו טוב כלל, וביותר יקשה זה על הס"א וקליפה עצמה, שהם שלוחים של מקום ופקודתו ית' שמרה וכו', וכדאיתא בסש"ב פ"ז ובקונטרס ומעין מבית ה' לאדנ"ע באריכות, ואיך אפשר הענין אם הם רע בלי טוב. אלא שכ"כ בזה בד"ה פדה בשלום העת"ר (ועד"ז הוא ג"כ בד"ה נ"ח העת"ר) וז"ל: מ"ש בסש"ב דבגקה"ט אין בהם טוב כלל אין הכונה שאין בהם שום ניצוץ כלל שהרי א"א להיות קיים שום דבר מהמקיף מ"מ בהכרח שיהי' בהם איזה ניצוץ כנ"ל רק שהניצוץ הוא שנתרחק ונחשך כ"כ עד שהוא כמו רע כו' והיינו שאין בו שום הרגש אלקי כלל וכלל כו' עכ"ל לעניננו - ואולי זהו ג"כ הכונה בקונ' ומעין ס"ד שהוסיף בל' הסש"ב ואע"ג דאיהו לא חזי

"כלומר בלי הרגשתם" - ועיג"כ במצות אחדות ה' בסה"מ להצ"צ שכתב: הסט"א עיקרה בעולם העשי' וכל נפשות העכומ"ז מושפעות משם ומושרשות שם ואין שם אלא ההוא נהירו דקיק מאור הקדושה שניתן שם מימי מלכי קדם ולכן הם חייבים להאמין

בבורא ית' עכ"ל.

ולהעיר מענין זדונות נ"ל כזכיות, וענין הנסיונות ע"פ מש"כ בד"ה אחרי ובאורו הנדפס בס"ס דרך מצותיך.

- ועצ"ע דהא זמ"צ ב"נ הם ענין של בירור. וא"כ הרי צ"ל ע"י יעקב דוקא... ומהם בנדפס באוה"ת ד"ה ראה ריח הג"ה וא"ו. ואואפ"ל דזהו רוחניות ופנימיות ההלכה - יד הל' מלכים פ"ח ה"י וי"א - צוה משה רבינו מפה"ג לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו ב"נ וכו' וצריך לקבל עליו בפני ג' חבריו וכו' והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציוה בהן הק' בתורה והודיענו ע"י עב' שב"נ מקודם נצטוו בהן וכו'.

- ומדי דברי בהלכה זו אזכור חידושי', דמשמע, כאן ובהל' מילה פ"א ה"ו, דעל אי קבלת זמ"צ לחוד - אף שלא עבר בפועל - ב"נ נהרג. ומנ"ל הוא.

החותם בכבוד ואיווי כט"ס .

יד
נדפסה בבטאון חב"ד גליון לא ע' 43. ובשינויי לשון קלים גם בס' לקוטי ביאורים תניא (קארף) ח"א ע' שפא. תניא עם מ"מ ליקוטי פירושים וכו' פ"א ע' מח. לתוכנה ראה גם לקמן אגרת פז.

מוהר"י: בנימינסון.

מכתבי ע"ד ענין הצמצום: דלעיל יא.