Igrot Kodesh · Letter 142 — The Engagement Document — 'This One' and Divine Revelation

By the grace of Hashem,

18 Adar 5704,

Brooklyn,

To the remarkable and learned young man,

Rav Avraham Shmuel [1],

I greet you and bless you,

You inform me that you have become engaged.

May all the blessings that my father-in-law, the Rebbe Shlita*, has bestowed upon you be fulfilled in the most literal sense and with all that they can bring — a visible and tangible good.

A clarification can be given on the beginning of the engagement document, which is its most important part. According to our custom, that of the Rebbe's family, it begins with: "First of all, this one shall not leave her and this one shall not leave him."

The terms "this one" (zeh) and "this one" (zos) designate what one can point to with a finger, according to the interpretation of our Sages*, who deduce from this that a maidservant, at the crossing of the Red Sea, exclaimed "This is my Hashem" and that she therefore had a more precise divine revelation than that of Yechezkel* and Yeshayahu*, who introduced their prophecy with "thus" [2].

Moshe*, on the other hand, began his prophecy with "this" and the Rambam* explains that "all other prophets had a vision similar to a parable, to an image. Moshe*, however, had a clear apparition."

Consequently, the term "this" designates, in the literal sense, the Holy One, blessed be He, and all those who are attached to Him. The Erekh HaKeilim*, which is cited by the Likkutei Torah*, says on this matter: "All creatures undergo mutations. What existed yesterday no longer subsists today and what exists today will not remain tomorrow. One cannot therefore use, regarding them, the term 'this.' The Holy One, blessed be He, on the other hand, knows no fluctuations, as it is said: 'I, Hashem, have not changed.'" Any use of this term in another context is therefore merely figurative.

Our Sages* say that "Esav blasphemed when he said 'What is this to me?' Now, the verse says: 'This is my Hashem.'" They further teach: "One who blesses the new month in its proper time is considered as if he received the Divine Presence. The verse [3] says indeed: 'this month' and it also says: 'This is my Hashem.'" The term "this" appears many times in the Torah* and one can interpret it in light of what has just been said.

In the tractate Menachos*, Hashem is called "powerful, friendly, good, this one." Now, if the first three terms express a quality and constitute praise, what about the fourth? One must therefore explain, as we have done, that this term describes above all the Holy One, blessed be He, Himself. And it also applies to Israel and to the Torah*, because "Israel, the Torah* and the Holy One, blessed be He, are one" (...).

Now, one must proclaim to the entire world that Hashem is "This One." At the crossing of the Red Sea, only the children of Israel had this revelation. This is therefore what occurred at the giving of the Torah*. But subsequently, the world was affected by coarseness. However, the Jews, through the efforts they multiply in the domain of Torah* and mitzvos*, enable this revelation to be effective in the future world.

The giving of the Torah* consecrated the union between the Holy One, blessed be He, and Israel. How much more so will this be the case in the future world, when the profound reasons of the Torah* will be revealed.

Man, existing here below, is in the image of the Heavenly Man, and regarding the children of Israel, it is said: "Hashem is your shadow," Who follows man, if one may so express it. This is the reason why, when a man and a woman decide to marry, one can use, regarding them, the terms "this one" and "this one."

I express the wish that, very soon and in our days, we will all witness the fulfillment of the promise: "And it will be, on that day, I will say: This is my Hashem."

With an immediate teshuvah* and an immediate redemption,

Rav Menachem Schneerson,

Director of the executive committee [4]

Addition, long afterwards: I found in the Or HaTorah* an explanation of the terms "this one" and "this one" appearing in the engagement document. This work also explains its following sentence: "They will make use together of what they possess." It says on this matter that in the future world, the six divine Attributes of emotion will be the equivalent of the Attribute of Royalty [5].

Notes

[1] Rav Avraham Shmuel Stein.

[2] The term Ko (thus) applies to a vague, imprecise apparition, whereas Zeh (this or this one) describes a clear vision.

[3] Referring to the new month.

[4] Of Machane Yisrael*.

[5] Whereas at present, the six Attributes of emotion are the 'masculine element,' the giver, and the Attribute of Royalty is the 'feminine element,' the receiver.

קמב

ב"ה, ח"י אדר תש"ד
ברוקלין
האברך המצוין וו"ח אי"א חו"ב וכו'

התמים מוהר"ר אברהם שמואל שי'

שלום וברכה!

במענה על הודעתו מקישורי התנאים שלו

יהי רצון שיקויימו כל הברכות אשר ברכם כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א כפשוטם וכמשמעם בטוב הנראה והגלה.

וי"ל בדיוק לשון שטר התנאים בראשיתו ועיקרו - כפי מנהגנו מנהג בית רבינו: ראשית דבר כו' לא זה מזו ולא זו מזה.

תיבות "זה, זו" מורות שיכולים להראות על הדבר במוחש ממש, וכמרז"ל (סוף תענית ועוד) מראה באצבעו שנאמר כו' זה גו', ולכן למדו רז"ל (יל"ש במקומו מן המכילתא) מלשון הכתוב זה אלי, דראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וישעי', כי הנביאים נתנבאו בכה - ורק משה נתנבא בזה - (ספרי מטות) ופי' ברמב"ם (יסוה"ת פ"ז ה"ו) החילוק שביניהם "כל הנביאים.. רואים.. במשל וחידה.. משה רבינו.. רואה הדבר על בוריו כו'" (ונת' הענין ע"פ דא"ח בדרושי מטות - בלקו"ת ועוד).

ולכן אמיתת תואר "זה" שייך דוקא בהקב"ה והדבקים ומיוחדים בו, וכמש"כ בערה"כ (לבעהמ"ס סדר הדורות ומובא ספר זה בלקו"ת בד"ה מזמור שיר חנוכת הא' ועוד) בערך זה "כל הנבראים הם משתנים מה שהי' אתמול אינו היום ומה שהוא היום אינו למחר ולא יצדק עליו לומר זה הוא אבל הקב"ה אין לפני שינוי וכמ"ש אני ה' לא שניתי" - ורק בהשאלה אפ"ל "זה" גם על שאר דברים ואפילו על זה לעומת זה, ולהעיר מלקו"ת ד"ה ראו סס"א וד"ה חוקת סס"ב -.

ובזה מובן מרז"ל (בבא בתרא טז, ב) עשו כפר בעיקר דכתיב למה זה לי וכתיב זה אלי ובסנה' (מב, א) כל המברך על החדש בזמנו באילו מקבל פני השכינה כתיב הכא החדש הזה וכתיב התם זה אלי דלכאורה הרי כמה פעמים זה כתוב תנ"ך - ובהנ"ל מובן.

ובמנחות (נג, א) יבוא אדיר.. ידיד.. טוב.. זה זו, זאת כו' ואינו מובן: דבשלמא בתוארי אדיר ידיד טוב יש מעלה ושבח, אבל מהו העילוי במה שקוראם זה או זאת - משא"כ כפהנ"ל דאינו שייך אמיתת שם זה רק בהקב"ה ובמילא גם בישראל (זו) ובתורה (זאת) כיון דישראל ואורייתא וקוב"ה כולא חד.

- ועיין במנחות בחדא"ג שדבריו - עדמ"ש בלקו"ת חקת הנ"ל -

והנה שיהי' בגילוי הא דהקב"ה נקרא זה וגם לכל העולם (כי בקי"ס לא הי' אלא לישראל) הי' זה בעת מ"ת, וכנ"ל במנחות, אלא שאח"כ נתגשם בעולם וע"י עבודה דתומ"צ של כל בנ"י יהי' כן לע"ל וכנ"ל בתענית, ועיין סש"ב פל"ו ואילך.

והנה מבואר בכ"מ אשר במ"ת ובפרט לע"ל (שאז יתגלו טעמי תורה - פנימיות התורה -) זהו בחי' נשואין של הקב"ה (זה) וישראל (זו).

והנה אדם התחתון שהוא בדוגמת אדם העליון, ועל בנ"י - אתם קרויים אדם - יבמות סא, א) - נאמר ד' צלך שהוא כביכול כצל שהוא פונה אחר האדם (לקו"ת ד"ה מה טובו סס"ד ועוד) לכן גם הם כשמתדברם ע"ד נשואי איש ואשה הנה ראשית דבר הוא... זה... זו.... וד"ל.

באיווי אשר ב"ב ממש נזכה כולנו לקיום היעוד ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה גו'.

לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

הרב מנחם שניאורסאהן
יו"ר ועד הפועל
אחר זמן רב. מצאתי באוה"ת (שלא, ב) בי' בזה וזו שבתנאים. גם מבאר הסיום וישלטו בנכסיהם שוה בשוה היינו שזו"ן יהיו שוין בקומתן (לע"ל).

קמב
נדפסה בלקו"ש ח"ט ע' 328 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מוהר"ר אברהם שמואל: שטיין. אגרת נוספת אליו - לקמן קנה.

התנאים... מנהג בית רבנו : ראה גם אגרת שלאח"ז.

יו"ר ועד הפועל : מחנ"י.