Igrot Kodesh · Letter 1449 — Chinuch

By the grace of Hashem,

2 Adar 5712,

Brooklyn, New York,

I greet and bless you,

I respond to your letter of 18 Shevat[1], in which you tell me that you are teaching the rudiments of Gemara to a class of beginners. You tell me that you were previously a talmid* in the Tomchei Temimim Lubavitch Yeshiva of Tel Aviv, and you ask for my brachah*.

You doubtless know the saying of my father-in-law, the Rebbe, that it is customary, when blessing, to use the expression "rains of brachah." Here is the meaning that must be given to it. For rain to be useful, one must plow the field and plant in it. So too with brachah. He who receives it must also plow and plant.

To plow consists in scrupulously observing the times of study at the yeshiva, even if this has the effect of reducing one's sleep, food or drink, and especially eliminating the pursuit of laziness, lack of zeal, and lack of constancy in study.

To plant means to display the alacrity and enthusiasm that befit.

When one prepares oneself in this way[2], one elicits brachah and hatzlachah*, understanding and knowledge.

As far as you are concerned, you have a twofold role. You must, first of all, plow and plant your own field. Furthermore, you must show your talmidim* how to do the same in the proper way. If you make efforts in this direction, with zeal and seriousness, Hashem will surely grant you success.

Notes

(1) See, regarding this, letter no. 1373.

(2) By plowing and planting.

א'תמט

ב"ה, ב' אדר, תשי"ב
ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מי"ח שבט, בו מודיע שלומר הוא התחלת גמרא עם כתת מתחילים בגמרא ואשר בשנים מלפנים למד בישיבת אחי תמימים בתל אביב, ומבקש ברכה.

הנה בטח ידוע לו פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שלשון המורגל בברכה הוא גשמי ברכה, והדיוק בזה הוא אשר בשביל שהתהי' תועלת הנרצה מהגשם צריכה להיות חרישת השדה והזריעה, כן הוא גם ענין הברכה שצ"ל מצד המקבל הברכה הצלחה גדולה ומופלגה, ובנוגע לבני תור ולמידי הישיבות, הנה החרישה היא שמירת סדרי הלימוד בדיוק בהישיבה, אף שלפעמים גורם זה מיעוט בשינה או אכילה ושתי' והעיקר היפך הרצון לעצלות ואי התמדה ואי שקידה, וזריעה היינו לימוד בשקידה והתמדה המתאימה וכשישנה הכנה זו, אזי ממשכת הברכה הצלחה והשכלה והבנה והשגה.

ובנוגע אליו, הנה תפקידו כפול שנוסף על החרישה והזריעה שצ"ל בשדה שלו, הנה באופן המתאים צריך האו ללמד את כל זה גם את תלמידיו, וכשישתדל בזה במרץ הראוי וברצינות נה בטח יצליחו השי"ת...

א'תמט
לתוכנה ראה לעיל אגרת א'שעג.