Igrot Kodesh · Letter 151 — Bar Mitzvah Blessing with Torah Allusion

By the grace of Hashem,

Monday, 1 Iyar,

To the great Rav and great chassid*, of many achievements and generous conduct, Rav Ch. Tz.,[1]

I greet you and bless you,

You invited me to the Bar Mitzvah[2] of your son, but I will not be able to be present, and I therefore send you my blessing that he grow, physically and morally, that he be Hashem-fearing, a chassid and a scholar.

In an allusive manner, a connection can be found between this day, the 26th of Nissan,[3] and the Bar Mitzvah.

It is at the age of Bar Mitzvah that one is bound to the practice of Torah and mitzvos. The Midrash indicates that the good inclination then enters the body of man. It is essentially at this age that the soul, originating from holiness, takes possession of the body, as the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe establishes.

To indicate that the good inclination enters the body of man, the Midrash uses, textually, the expression: "He marries the man," and this formulation is indeed significant.

It is at this age that one enters into war against the evil inclination, in order to conquer the body, compared to a small citadel.

How does one vanquish the evil inclination? Our Sages report on this matter the words of the Holy One, blessed be He: "I created the evil inclination. I have also created an antidote for it."

The combat against the evil inclination began, properly speaking, with the entry into Eretz Yisrael*. In the desert, the children of Israel had practically no contact with material concerns. They fed on the bread of heaven, their garments did not leave them, the pillars of cloud surrounded them and killed the serpents.

A controversy opposes Rabbi Akiva and Rabbi Eliezer, in tractate Sanhedrin, to determine whether the generation of the desert will have a portion in the world to come. The halacha is decided according to the opinion of Rabbi Eliezer, who says that they will indeed have a portion, because Rabbah Bar Bar Chana, speaking in the name of Rabbi Yochanan, adopts his opinion.

Moreover, the Asarah Maamaros explains that, according to Rabbi Akiva, this generation does not have a portion in the world to come because they have no need for it. This allows us to understand, according to Rabbi Akiva, why those who died in the desert were compared to drunkards, to use the expression of the Tosafos.

Yehoshua bin Nun was the leader of the generation that entered the Holy Land, and our Sages therefore define him as "the first of the conquerors." Now, only the Torah provides the means to be victorious in combat. That is why he received all the teaching of Moshe Rabbeinu*, and the latter, as our Sages report, said to him: "Question me whenever you are in doubt." Yehoshua then replied: "Master, has there been a moment when I did not accompany you?"

But subsequently, he was punished and forgot three hundred halachos. The Rambam* mentions this in the introduction to the Mishneh Torah, and the commentators on the Mishnah, at the beginning of tractate Avos. One could elaborate on their words, but this is not the occasion to do so.

Our Sages say that "the scholars know no rest, neither in this world nor in the world to come, as it is said: 'they shall ascend from one stage to another.'" Their work, accomplished in the realm of holiness, increases from one day to the next, and when they leave this world, they reach the highest perfection (...).

Moreover, when a man departs life, "all that he accomplished during his lifetime, which had remained hidden in the celestial spheres, is revealed and illuminates here below when he leaves this world," in the words of the Alter Rebbe. That is why our Sages say, "at the moment when he leaves this world, man is accompanied only by the Torah he has studied and his good deeds." It is so precisely "at the moment when he leaves this world," and this light illuminates the world in general, and the disciples of this man in particular, as the Alter Rebbe says, in the Tanya.

It is the same, every year, on this day, as is explained regarding Lag BaOmer. The teaching and accomplishments of this Tzaddik then illuminate the world and reveal a heavenly assistance so that one may follow his path.

This is also the case for Yehoshua bin Nun. On the day of his hilula*, particular forces are granted so that one may be a conqueror. Indeed, he himself was "the first of the conquerors." Now, he left this world on the 26th of Nissan, according to the conclusion of Megillas Taanis.

With my blessing for immediate teshuvah*, immediate redemption,

Rabbi Menachem Schneerson

Notes:

(1) Rav Chaim Tzvi Kriger.

(2) See, on this subject, letter no. 60.

(3) That of the Bar Mitzvah and also that of the hilula of Yehoshua, as the Rebbe will develop further on.

קנא

ב"ה, יום ב' א' לחדש אייר ה'תש"ד
ברוקלין
כבוד הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א ורב פעלים בעל מדות

תרומיות וכו' מוהרח"צ שי'

שלום וברכה!

במענה על הזמנתו להבר מצוה של בנו שי' הנה מבלתי יכולת להיות נוכח הנני לשלוח ברכותי שילך הלך וגדל בגשמיות ורוחניות ויהי' ירא שמים חסיד ולמדן.

ולקשר ענין בר מצוה עם יום זה יום כ"ו בניסן י"ל ע"ד הרמז.

דהנה ענין בר מצוה הוא שנעשה מחוייב בתומ"צ, שאז יצר הטוב מזדווג לאדם (קהלת רבה ד, יג) היינו שאז הוא גמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם (שו"ע או"ח לרבינו הזקן מהדורא בתרא סס"ד)

- וי"ל שזהו דיוק לשון קה"ר "מזדווג" דוקא -

ואז הוא יוצא במלחמה עם היצה"ר לכבוש (תניא פ"ט) את העיר קטנה זה הגוף (נדרים לב, ב ועיי"ש בפי' הרא"ש).

ובמה אפשר לנצח את היצה"ר, ע"ז ארז"ל (ב"ב טז, א) ברא הקב"ה יצה"ר ברא לו תורה תבלין,

והנה עיקר על המלחמה עם היצה"ר התחילה בכניסה לארץ ישראל, כי במדבר הרי כמעט שלא הי' לבני ישראל עסק עם עניני עוה"ז, כי אכלו לחם מן השמים, שמלתם לא בלתה, וענני הכבוד סובבים אותם והורגים הנחשים.

- בסנהדרין (קח, א) בדור המדבר פלוגתא דרע"ק ור"א, ומשמע דהלכה כר"א דבאין לעוה"ב, מדקאי רבב" אר"י כר"א (שם קי, ב). ובפרט לפמ"ש בס' עשרה מאמרות מאמר תקי"ד ח"ב פ"ח דעת רע"ק שאין להם חלק לעוה"ב היינו שאין להם צורך לעוה"ב, וע"פ פי' זה מתורצת הקושיא: לדעת רע"ק איך דמו מתי מדבר כמאן דמיסמי - וכמו שהעירו בתוד"ה ודמו (ב"ב עג, ב).

ולכן דוקא יהושע בן נון שהוא הי' מנהיג דור באי הארץ, עליו אמרז"ל (מג"א רבה פתיחתא ס"י) יהושע ראש לכובשים. וכיוון שהיכולת לנצח את המלחמה ה"ה ע"י התורה, כנ"ל לכן קיבל יב"נ ממרע"ה כל התורה כולה וכמרז"ל (תמורה טז, א) א"ל ליהושע שאל כל הספיקות שיש לך א"ל רבי כלום הנחתיך שעה אחת כו'.

- אלא שאח"כ בתור עונש נשכחו ממנו ש' הלכות כו' ויש לדייק בל' הרמב"ם בהקדמתו ליד ובמפרשי המשנה רפ"א דאבות, ואכ"מ. -

והנה ארז"ל (סוף ברכות) ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז כו' ילכו מחיל אל חיל, היינו שמיום ליוםמ עלין בעבודתם בקודש, וא"כ מובן שביום פטירתם הם במדרי' היותר נעלית.

- ולהעיר מפי' מצו"ד מ"ב ב, י, ומכל המקומות המצויינים בס' מעבר יבוק מ"א פי"ז -

עוד זאת המעלה ביום הפטירה "שכל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו למעלה בבחי' העלם והסתר מתגלה ומאיר בבחי' גילוי מלמעלה למטה בעת פטירתו"

- לשון רבינו הזקן באגה"ק סימן כח, וי"ל שזהו כוונת רז"ל (אבות פ"ו) "שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו כו' אלא תורה ומע"ט" בשעת ממש -

והארה מאירה בכל העולם בכלל ובתלמידיו בפרט (כמ"ש באגה"ק שם ובסי' כ"ז)

ועד"ז הוא בכל שנה ושנה ביום זה, כידוע מענין לג בעומר ועייג"כ יבמות (קכב, א) רש"י ד"ה תלתא בשם תשובת הגאונים שמאיר מעין תורת ועבודת צדיק זה בעולם - פעולת הארה זו היינו סיוע מלמעלה ללכת בדרכי הצדיק וא"כ גם ביום פטירת יהושע ב"נ כן הוא, שאז יש סייעתא דשמיא מיוחדת להיות כובש כמו שיהושע הי' ראש לכובשים. ופטירת יב"נ הי' ביום כ"וב ניסן כמ"ש בסוף מגלת תענית והובא בטושו"ע או"ח סתק"פ.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

הרב מנחם שניאורסאהן
קנא
מהעתק המזכירות.

מוהרח"צ: קריגער.

ענין בר מצוה : ראה גם לעיל אגרת ס.