Igrot Kodesh · Letter 152 — Three Prohibitions and the Foundations of Jewish Education

By the grace of Hashem,

Tuesday, 3 Iyar 5704,

Brooklyn, New York,

I greet you and bless you,

I have already explained[1] how one must understand the explanation our Sages give of the warning to adults concerning the children, which is repeated three times in the Torah. They affirm that it applies to three particular prohibitions:[2] reptiles, blood, impurity.[3]

The child, who receives an education and who is therefore "small" in relation to the "adult" who provides it for him, may sometimes not accept the directives he receives, or else may diminish their force. This situation may have various causes, which in general number three:

A) One can consider that men, in the present era, in a certain place, are coarse and crude, "little different from animals." Then how can one imagine that they would agree to listen to a word of Torah, to be Hashem-fearing? It is to answer this objection that the Torah obligates the adult to prevent the child from consuming reptiles. The child would thereby commit a repugnant act, which revolts every sensible person. But it is, nevertheless, a mitzvah to give him a good education, to warn him against such acts. Our Sages affirm that Hashem demands of men only what they have the strength to accomplish. One must conclude from this that the educator has the power to intervene and to convince.

B) One may also argue that education is effective for acquiring new notions, of which one had no prior knowledge. By contrast, current and habitual acts are definitively rooted in the child's behavior, and there is no hope of changing them. It is to refute this idea that adults are bound to prevent children from consuming blood. Commenting on the verse "be strong and do not consume blood," our Sages explain that men previously felt a particular attraction to its consumption. One can conclude that, in this domain too, education is positive and effective.

C) One may further hold that education is conceivable only when a rational approach can be presented to the students. By contrast, what depends solely on faith and submission cannot in any manner be transmitted to them, since they themselves affirm that they do not believe. That is why the Torah asks adults to ensure that children do not become impure. Such an attitude is not based on logic, but solely on a stipulation of the Torah. Thus the Rambam writes: "It is quite clear that impurity and purity are decisions of the Torah, of which man cannot have a rational understanding. These principles are part of the decrees of the Torah."[4]

The injunction of the Torah therefore brings the power to convince the student, according to the explanation of the verse "if you walk in My decrees," briefly mentioned in the HaYom Yom, page 56.

How can education in such domains be effective? The Rambam answers this question, at the end of the second chapter of the laws of divorce.[5]

I conclude with wishes for immediate teshuvah and immediate redemption.

Notes:

(1) See letter no. 72.

(2) Three prohibitions which adults are charged with making the children observe.

(3) See, on this subject, the following letter.

(4) Which transcend logic.

(5) Which says: "If someone must divorce, according to Jewish Law, but refuses to do so, the rabbinical court, in every place and at every era, may punish him with flogging, until he says: 'I accept!' Then the get will be drafted, and it will be valid. Likewise, if non-Jews strike this man, telling him: 'Apply Jewish Law!' and force him to divorce, the get will be valid. Now why is this so, since it is established under coercion, of Jews or non-Jews? It is because, in reality, one can speak of coercion only for an act not imposed by the Torah, for example, if one strikes someone to compel him to sell his property or to give it. Conversely, one who, victim of his evil inclination, decides to neglect a mitzvah or to commit a transgression, then who, because he received blows, accomplishes this mitzvah or distances himself from this transgression, is in no way considered as having acted under coercion. On the contrary, it is he who had previously placed himself under the coercion of evil. Likewise, the man who refuses to divorce is no less desirous of fully assuming his Judaism, putting all the mitzvos into practice and preserving himself from all the faults, but he is the victim of his evil inclination. Thus, when he receives blows, his evil inclination weakens, and when he says 'I accept!', he is truly expressing his real opinion."

קנב

ב"ה, יום ג' ג' לחדש אייר תש"ד
ברוקלין, נ. י.

שלום וברכה!

...ואמרתי מכבר שי"ל שזהו הרמז בדרז"ל (יבמות קיד, א) אשר ג"פ נאמר החיוב דלהזהיר גדולים על הקטנים: שקצים דם טומאה.

דהנה מצד המחונך והמודרך (שהוא הקטן לגבי המחנך והמדריך אותו הגדול בדעה) ישנם נמנעים ומתיאשים משתפעול ההשפעה עליהם מפני כמה טעמים הנכללים בשלשה:

א) אומרים שהמצב עתה ובפרט במקום פלוני הוא כזה שטבע האנשים גס וחומרי ביותר ומותר האדם מן הבהמה אין ואיך יכנס באזנם ענין של תורה ויר"ש וכו', וע"ז בא הציווי שאפי' האוכל שקצים שזהו מורה שאינו בגדר אנושי כלל, כי הרי שקצים נפשו של אדם קצה בהם (הוריות יא, א) בכ"ז מצווה אתה לחנכו ולהזהירו, וכמו שהעידו חז"ל (במ"ר רפי"ב) שאין הקב"ה מבקש אלא לפי כח המצווה, עכצ"ל שיש בכח המחנך לעשות ולפעול.

ב) אומרים שבד"א שאפשר שתהי' תועלת בתעמולה וחנוך - בנוגע לענינים שלא הורגל בהם כל ימיו, אבל אם כבר עבר ושנה ושלש כו' ונתיישן בהנהגתו ופעולותיו אין תקוה שיחזור בו, ושלילת דעה זו מבואר באזהרת גדולים על הקטנים בענין הדם שארז"ל (ספרי) עה"פ רק חזק לבלתי אכול הדם אתה למד שהיו שטופים בדם לאכלו, הרי שגם בענינים אלו מוכרח ומועיל חנוך.

ג) אומרים שבד"א שצריך להתעסק בהשתדלות וחנוך דוקא במה שאפשר לבאר להמחונך ע"פ השכל וטעם ודעת אבל במה שתלוי באמונה וקבלת עול והלזה טוען שאינו מאמין הרי אין גם פתח להכנס עמו בדברים, ולזה בא הציווי לגדולים על הקטנים בענין הטומאה אף שאין לזה מבוא בשכל ואינה אלא גזרת הכתוב וכמ"ש הרמב"ם (סוף הל' מקואות) דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזה"כ הן ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו וה"ה מכלל החוקים עיי"ש.

והציווי גופא נותן כח לפעול בהמחונך והמודרך ועדמ"ש לענין אם בחוקותי תלכו (בקצור בהיום יום ' נו).

ואיך יועיל חנוך בענינים כאלו יש להסביר עפמ"ש הרמב"ם בהל' גרושין ספ"ב.

החותם בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

קנב
נדפסה בלקו"ש ח"ב ע' 680.

ואמרתי מכבר : לעיל אגרת עב. וראה גם אגרת שלאח"ז.