Igrot Kodesh · Letter 153 — Sending Lubavitch Publications to Rabbi Jung

By the grace of Hashem,

Thursday, 11 Iyar 5704,

Brooklyn,

To the great and famous Rav, of multiple accomplishments, who devotes himself to communal needs with self-sacrifice, Rav Eliyahu, Dr. Jung,

I greet you and bless you,

In accordance with your request, we have sent you, by separate parcel, volumes 1 and 5 of Sifreinu and several specimens of the periodical we publish, in Yiddish and English.[1]

Thank Hashem, these books have been of great use in the yeshivos for young children, the Talmud Torahs, and the schools that have adopted them. Little by little, the circle of those who read them and study them is expanding, and we are convinced that you will use your broad influence to make them known and introduce them into all the educational institutions that are placed under your direction or that rely on your judgment.

In all countries, the spirit that reigns in the schools and the purity of the textbooks for children's reading exert a considerable influence on the young generation. How much more is this the case in this country, where, compared to other lands, parents have but little ascendancy over their children. Great attention must therefore be given to the schools. Consequently, the holiness of the reading and study books made available to the children is the only means of attaining the pedagogical objective.

In this manner, one can hope to instill uprightness in the young generation, who will be blessed in all domains, even if the conditions of the environment and the era are not favorable to it.

I commented some time ago[2] on the affirmation of our Sages according to which the obligation, for the adults, to watch over the children applies in three specific domains: the prohibitions of reptiles, blood, and impurity.

One can deduce from this an idea for the pedagogical project: that of the responsibility of adults toward children.

Indeed,[3] the student is a "child" by the level of his knowledge. He receives an education and is therefore "small" in relation to the "adult" who provides it. Now, he may sometimes not accept the directives that are given to him, or else diminish their force. This situation may have various causes, which in general number three:

A) One can consider that men, in the present era, in a certain place, are coarse and crude, "little different from animals." Then how can one imagine that they would agree to listen to a word of Torah, to be Hashem-fearing? It is to answer this objection that the Torah obligates the adult to prevent the child from consuming reptiles. He thereby commits a repugnant act, which revolts every sensible person. But it is nevertheless a mitzvah to give him a good education, to warn him against such acts. Our Sages affirm that Hashem demands of men only what they have the strength to accomplish. One must conclude from this that the educator has the power to intervene and to convince.

B) One may also argue that education is effective for acquiring new notions, of which one had no prior knowledge. By contrast, current and habitual acts are definitively rooted in the child's behavior, and there is no hope of changing them. It is to refute this idea that adults are bound to prevent children from consuming blood. Commenting on the verse "be strong and do not consume blood," our Sages explain that men previously felt a particular attraction to its consumption. One can conclude that, in this domain too, education is positive and effective.

C) One may further hold that education is conceivable only when a rational approach can be presented to the students. By contrast, what depends solely on faith and submission cannot in any way be transmitted to them, since they affirm that they do not believe. That is why the Torah asks adults to ensure that children do not become impure. Such an attitude is not based on logic, but solely on a stipulation of the Torah. Thus the Rambam writes: "It is quite clear that impurity and purity are decisions of the Torah, of which man cannot have a rational understanding. These principles are part of the decrees of the Torah."[4]

Of what use will education, effort, and devotion be in these domains and for such persons? One can deduce it from what the Rambam says, regarding every Jew, without the slightest distinction:[5] "One who, victim of his evil inclination, decides to neglect a mitzvah or to commit a transgression, then who, because he received blows, accomplishes this mitzvah or distances himself from this transgression, is in no way considered as having acted under the effect of coercion. On the contrary, it is he who had previously placed himself under the dominion of evil."

With my blessing for immediate teshuvah, immediate redemption,

Rabbi Menachem Schneerson,

Director of the Executive Committee

Notes:

(1) The Kovets Lubavitch.

(2) See, on this subject, letter no. 72, as well as the previous letter.

(3) The end of this letter reproduces that of the previous one.

(4) Which transcend logic.

(5) See note 5 of the previous letter.

קנג

ב"ה, יום ה' י"א אייר תש"ד
ברוקלין
כבוד הרה"ג הנודע לתהלה אי"א ורב פעלים עוסק בצ"צ

באמונה וכו' מוהר"ר אלי' נ"י ד"ר יונג

שלום וברכה!

כפי בקשתו נשלחו לו, בחבילה מיוחדת ספרנו ח"א וח"ה, וכן דוגמאות מהירחון היוצא לאור על ידנו (באידית ובאנגלית).

ת"ל, הביאו ספרים הנ"ל תועלת רבה בכמה ישיבות קטנות ת"ת ובתי הספר המשתמשים בהם, ומזמן לזמן, מתרחב חוג הלומדים וקוראים אותם, ובטוחים אנו אשר גם כבו' ישתמש בהשפעתו הרבה להכירם ולהנהיגם בכל מוסדות החינוך העומדים תחת הנהלתו, או הנשמעים להוראותיו.

ואם בכל המדיות רוח השורר בבתי הספר בכלל וטהרת ספרי הלמוד וקריאה לבני הנעורים בפרט יש להם השפעה מרובה על כל חיי הדור הצעיר, על אחת כמה וכמה במדינה זו, שהשפעת האבות על הבנים מועטה היא ביותר, בערך למדינות אחרות, שבתי הספר צריכים השגחה מעולה וחומר הקריאה והלמוד הבא לידי התלמידים והתלמידות צריךלהיות על טהרת הקדש נוסף על היותו מתאים למטרתו מנקודת המבט הפדגוגי, ואז יש לקוות אשר דור הצעיר יהי' דור ישרים יבורך בכל הפרטים, אפילו אם תנאי הסביבה והזמן אינם טובים.

ואמרתי זה מכבר במאמר רז"ל (יבמות קיד, א), אשר ג"פ נאמר החיוב דלהזהיר גדולים על הקטנים: בדין שקצים, דם וטומאה.

וי"ל הרמז בזה בתורת החינוך, אשר זהו ענין הזהרת גדולים על הקטנים.

דהנה מצד מהות המחונך והמודרך (שהוא הקטן בדעה לגבי המחנך והמדריך אותו - הגדול בדעה) ישנם נמנעים ומתיאשים משתפעול ההשפעה על התלמידים מפני כמה טעמים, ונכללים הטעמים בשלשה סוגים.

סוג א) אומרים: שהמצב עתה ובפרט במקום פלוני הוא כזה, שטבע האנשים גס וחומרי ביותר, ומותר האדם מן הבהמה אין, ואם כן איך יכנס באזנם ענין של תורהו יר"ש וכו', וע"ז בא הציווי שאפי' האכל שקצים, שזהו מורה שאינו בגדר אנושי כלל, הרי שקצים נפשו של אדם קצה בהם (הוריות יא, א) בכ"ז מצוה אתה לחנכו ולהזהירו,

וכיון שהעידו חז"ל (במ"ר רפי"ג) שאין הקב"ה מבקש אלא לפי כח המצווה, עכצ"ל שיש בכח המחנך לעשות ולפעול גם על תלמיד כזה.

סוג ב) אומרים: במה דברים אמורים, אשר אפשר שתהי' תועלת בתעמוולה וחנוך - הוא דווקא בנוגע לענינים שלא הורגל בהם כל ימיו, אבל אם כבר עבר ושנה ושלש כו' ונתיישן בהנהגתו ופעולותיו אין תקוה שיחזור בו. ושלילת דעת זו מבוארת באזהרת גדולים על הקטנים בענין הדם, שארז"ל (ספרי) עה"פ רק חזק לבלתי אכול הדם אתה למד שהיו שטופים בדם לאכלו, הרי שגם בענינים אלו מוכרח ומועיל חנוך.

סוג ג) אומרים: במה דברים אמורים, אשר צריך להתעסק בהשתדלות וחנוך - הוא דוקא במה שאפשר לבאר להמחונך ע"פ השכל וטעם ודעת. אבל במה שתלוי באמונת הלב וחוקה היא בלי טעם גלוי ומובן והלזה טוען שאינו מאמין, הרי אין גם פתח להכנס עמו בדברים, ומה תועלת בהשתדלות עמו בענינים אלו, ולזה בא הציווי לגדולים על הקטנים בענין הטומאה, אף שאין לזה מבוא בשכל ואינה אלא גזירת הכתוב, וכמ"ש הרמב"ם (סוף הלכות מקואות) דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו וה"ה מכלל החוקים.

ואיך יועילו חנוך תעמולה והשתדלות בענינים כאלו ובנוגע לאנשים הנ"ל, יש להבין ע"פ מ"ש הרמב"ם על כל אחד ואחד מישראל בלי הבדל כלל, וז"ל (הל' גרושין ס"פ שני): מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה... הוא אנס עצמו בדעתו הרעה... שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו, עיי"ש.

בברכת לאלתר לתשובה - לאלתר לגאולה

הרב מנחם שניאורסאהן
יו"ר ועד הפועל
קנג
מהעתק המזכירות

ואמרתי זה מכבר: לעיל אגרת עב. וראה גם אגרת שלפנ"ז.