Igrot Kodesh · Letter 156 — Halachic Analysis: Shabbos Mitzvah Counting and Tefillin Berachos

By the grace of Hashem,

Tuesday, 22 Sivan 5704,

To the great Rav, Hashem-fearing chassid*, of multiple accomplishments, who renders judgment to Yaakov, Rav E. E. HaCohen,[1]

I greet you and bless you,

By separate envoy, I am returning to you the book Veaseh Tov, which I thank you for having graciously lent to me.

I found particularly surprising the conception that he develops, and my astonishment is all the greater since the experience of past generations has shown how it has been possible to form thousands, tens of thousands, of men animated by Hashem-fearing.

But I was reassured by noticing that he rises up against the early Kabbalists.

Since I am evoking this, I will formulate some remarks on this book:

A) He says that remembering the Shabbos and observing it are "a single one and the same commandment among the 613 mitzvos." He doubtless bases himself on the Sefer Mitzvos Gadol, which explains: "It is said, in the first formulation of the Ten Commandments, 'remember the day of the Shabbos,' and in the second, 'observe the day of the Shabbos,' but it is indeed the same injunction."

Now, one can question this, for:

1. "Remember" is an injunction and "observe" is a prohibition. How does one make of them a single one of the 613 mitzvos?

2. From the injunction "remember" one deduces the necessity to sanctify the day by reciting the Kiddush on wine, and from "observe," the prohibition of working on Shabbos, which has not, however, been counted among the 613 mitzvos, since another verse says: "you shall do no work."

B) He says further: "According to the Zohar, it is clear that one must recite two berachos" for the tefillin*.[2] One can question this affirmation:

1. The Tikkunei Zohar reports, on this subject, a discussion between the Talmud Bavli and the Yerushalmi. Now, according to the first, a single berachah suffices, and it concludes: "according to the median domain,[3] a single berachah suffices."

2. The Sha'ar HaKavanos mentions both opinions and explains them according to Kabbalah, but the Pri Etz Chaim says: "One will recite the berachah on the tefillin of the head only if one has interrupted, after putting on those of the arm, by speech." It is difficult to think that he would have supported such a position if it went against the Zohar.

C) He writes further: "I have seen someone who claims that time was also created and that originally it did not exist. I do not think such an opinion is well founded. How would it accord with the Midrash according to which time pre-existed? And the Gemara says that the Torah preceded the world by two millennia" (...).

Now, the Rambam clearly establishes that time was created. This is also the view of many of the great of our people: Rabbi Saadya Gaon, the Rashba, Rabbi Menachem Azaryah of Fano, the Sforno.

And this objection can be deepened. Indeed, one distinguishes the time that can be measured, in any way, from simple chronology, without precise measure. Now, even the latter was created, as the Tzemach Tzedek establishes, and as the Asarah Maamaros also says.

And various interpretations have been given of the Midrash he cites in support of his affirmation.

Chassidus also makes a difference between time and the chronology that the Midrash evokes. It considers that the latter is finer than the former and is its source. The Tzemach Tzedek explains it at length.

With my blessing of immediate teshuvah, immediate redemption,

Rabbi Menachem Schneerson

You cite tractate Bechoros, according to which one may delegate an emissary to perform the redemption of the firstborn, which is not the view of the Rama. In fact, this signifies only that one may give the money to the Cohen through the intermediary of this emissary. The actual redemption, on the other hand, was made by the father and not by his delegate, in tractate Bechoros.

Notes:

(1) Rav Ephraim Eliezer HaCohen Yalles, of Philadelphia.

(2) One on placing those of the arm, the other on placing those of the head.

(3) Capable of establishing the synthesis between the Bavli and the Yerushalmi.

קנו

ב"ה, יום ג' כ"ב סיון ה'תש"ד
כבוד הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א ורב פעלים

מורה משפט ליעקב מוהרא"א שי' הכהן

שלום וברכה!

בחבילה מיוחדת הנני מחזיר לכת"ר את הס' "ועשה טוב" ות"ח על השאלה.

ראיתי שם דברים תמוהים ביותר על שיטת כו' וגדלה התמי' בפרט אחרי שהנסיון הורה במשך דורות שעברו מאז, אשר שיטה זו הקימה כמה וכמה אלפים ורבבות אנשים יר"א וכו' וכו'

אבל נתקררה דעתי בראותי שם (דף יב סע"ב) שחולק גם על מקובלים ראשונים.

וכיון דאתי לידי' ראיתי להעיר כאן בדברי הספר

א) כ' שם (יב רע"ג): שניהם (זכור ושמור) מצוה אחת מתרי"ג, (אולי מקורו מלשון הסמ"ג סוף מ"ע כט שכתב "נאמר בדברות ראשונות זכור ובאחרונות שמור ועשה אחד הוא") וצ"ע שהרי א) זכור הוא מ"ע ושמור מל"ת (וראה רמב"ן עה"ת שמות כ, ה) ואיך אפשר שיהיו מצוה אחת במנין תרי"ג, ב) זכור* מ"ע דקדוש היום בדבור או על היין (מ"ע קנ"ה בסהמ"צ להרמב"ם) ושמור הוא איסור עשיית מלאכה (רש"י ד"ה בשמירה ברכות כ, ב) אלא שלא נמנה בפ"ע כיון דמנו לא תעשה כל מלאכה (מל"ת שך).

ב) עוד כ' שם הוכחנו שדעת הזהר לברך שתי ברכות (בתפילין) וצ"ע: א) בתז"ח קרוב לסופו (בדפוס וילנא תרכ"ז הוא דף מו, ב) משמע דס"ל דהוא פלוגתת הבבלי והירושלמי והבבלי ס"ל דאין מברך אלא אחת (וכפרש"י) ומסיים שם "ומסיטרא דעמודא דאמצעיתא - לא צריך אלא ברכתא חדא" ויעויין ביאוהגר"א שו"ע או"ח סכ"ה. ב) אף אשר בש' הכוונות דרושי תפלת השחר דרוש ב' וג' הביא ב' הדיעות וביאורם ע"ד הקבלה (נזכר בד"ה ויאמר ד' אליו מי שם פה בתו"א לרבינו הזקן) אבל בפע"ח ש' התפילין פי' איתא "פ"א.. ולא יברך על ש"ר אם לא שפסק בדיבור" וקשה לומר שהי' כ' כן אם הי' דעת הזהר להיפך, ועיין מ"ח מס' הנחת תפלין פ"ג מ"ד ובשער הכולל (להרא"ד לאוואט ש"ב סק"ו).

ג) עוד כתב בדף שלאחריו (דף ב סע"ג): ויש למי שראיתי (כ"ה בסי' שער הק"ש רד"ה להבין פ' ראשונה דק"ש) כתב בשם הר"ר מהרד"ב נבג"ם תירץ לזאת הקושיא (למה לא נבה"ע מקודם) כי הזמן ג"כ נברא ומתחלה לא הי' זמן, ובאמת איני מאמין שיצא זה מן הקדוש כו' ומה יעשה הרב במד' ב"ר (הוא רפ"ג) שאמר מלמד שהי' סדר זמנים קודם ובגמרא אמרו אלפים שנה קדמה תורה לעולם כו' - ומרמז לס' מו"נ - והוא ח"ב פ"ל,

- עיין בשומר אמונים ויכוח שני סי"ז עדכ"ז -

והנה מלבד דעת הרמב"ם (שם) שהזמן נברא כ"כ בפירוש כמה מגדולי ישראל וגאוניו: רס"ג (אמונות ודעות מ"א ד"ה והראי' הד') רשב"א (שו"ת תיח) רמ"ע מפאנו (ע"מ מאכ"ח ח"א פט"ז) ספורנו בתחלת פי' עה"ת ועוד.

ובעומק יותר י"ל: דהנה ב' ענינים בזמן: זמן המשוער ונמדד (ע"י תנועה איזה שתהי') עצם המשך הזמן (והוא הנק' בל' חוקרי ישראל במו"נ ח"ב פי"ג - שיעור זמן, דמות זמן - או - בלשון ס' העיקרים פ"ב מי"ח - זמן בלתי משוער). וגם עצם המשך הזמן נברא הוא (ודלא כדעת העיקרים שם) עיין סהמ"צ לבעל הצ"צ מצות האמנת האלקות סי"א. וכ"מ בס' עשרה מאמרות (שם).

ומרז"ל דב"ר הנ"ל שלא יהי' נוטה לדעת הקדמות כבר תירצו באופנים שונים ראה עיקרים שם, בחיי ר"פ בראשית ועוד.

וע"פ דא"ח יש הפרש בין זמן לסדר זמנים שנזכר בב"ר הנ"ל, וסדר זמנים הוא דק יותר מענין הזמן (היפך מפי' בעל העיקרים) והוא שרש הזמן (וכ"מ בפרד"ס ש' ערה"כ ע' סדר זמנים ובס' עבוה"ק ח"ד פ"ה) וכמו שביאר בארוכה בס' המצות (שם) ובכ"מ.

בברכת לאלתר לתשובה - לאלתר לגאולה

הרב מנחם שניאורסאהן
במה שהעיר כת"ר מבכורות (נ, א) "שדר לי'" דמכאן ראי' לפדיון הבן ע"י שליח, ודלא כרמ"א (שו"ע יו"ד סש"ה סס"י) י"ל בפשיטות דרק הכסף שלח ע"י שליח, אבל פדה"ב עשה בעצמו, ויעוין בחי' רע"ק שם.

קנו
מהעתק המזכירות. חלקה נדפס בלקו"ש ח"י ע' 176; אמנם שם היא אגרת נוספת שכתב בנידון זה, בשנת תש"ו, שנעתק בה חלק מאגרת שלפנינו.

מוהרא"א שי' הכהן: יאלעס. אגרות נוספות אליו - לעיל מא, ובהנסמן בהערות שם. *) בהגהות על הסמ"ג מחלק בין "שמור" ו"השמר" ודוקא ל' אחרון הוא מל"ת - ויל"ע בזה - ועדיין צ"ע שהרי זכור הוא - מ"ע.