Igrot Kodesh · Letter 162 — Limits of Teshuvah: Individual vs. Communal Restoration of the Divine Presence

[Before Menachem Av 5704][1]

To the great Rav, Hashem-fearing chassid,* of many accomplishments, who renders justice to Yaakov,* Rav E. E. HaCohen,[2]

You put the following question to me:

"The Emet LeYaakov,* a commentary on the Talmudic Aggadah* compiled by the Rav of Lissa, cites the affirmation of our Sages that 'great is teshuvah,* which reaches up to the Heavenly Throne. But Rabbi Yochanan* remarks that it does not reach that far.' He explains: 'When a person commits a transgression, even if he subsequently repents with a profound love of Hashem, like King David,* he is nonetheless considered like an invalid who has recovered. It is therefore impossible for the Divine Presence to be revealed to him, for him to identify with the Heavenly Throne. In this domain, teshuvah* is effective only when it comes from an entire community. This is why the children of Israel were called the Sanctuary of Hashem, even though they had repeatedly committed acts of idolatry.'"

The author is one of the greatest decisors* of recent generations, and his words are therefore particularly painful. Tractate Shabbat* states: "Whoever thinks that David committed a transgression is mistaken, as it is written: 'Hashem is with him.' Is it conceivable that he should sin, when the Divine Presence accompanies him?" Moreover, the verse states "Hashem is always with him," and there was therefore not a single instant in which he could have transgressed.

Furthermore, the Alter Rebbe* specifies in the Tanya* that the Patriarchs were totally submitted to Hashem, and that the same is true for every Jew who studies Torah or performs a mitzvah.* He makes no distinction between one who has attained teshuvah* and the perfectly righteous person. And he emphasizes clearly that this applies to each and every individual. How are these two positions to be reconciled?

* * *

My reply is as follows:

In order to understand the words of the Alter Rebbe,* one must first explain the difference between the submission of the Patriarchs and that of all Jews who study Torah or perform a mitzvah.* It is clear that these two modes of submission are not identical.

The Tanya* specifies this difference in chapter 23: "The Patriarchs were totally submitted. The limbs of their bodies were holy and separated from the attractions of the world. Throughout every day of their lives they were submitted solely to the Will of Hashem."

Chapter 34 adds: "The Patriarchs were totally submitted and, throughout their lives, did not cease for even a single moment to cleave to Hashem through their thought." Chapter 39 specifies: "This total submission consists in integrating one's own existence into the Light of Hashem with all that one possesses, by fulfilling Torah and mitzvot.* Thus the Patriarchs were totally submitted because, throughout their lives, they adopted this manner of serving Hashem."

From this perspective, the quality of the Patriarchs is twofold:

1. They served Hashem in this manner throughout their entire lives, without interruption.

2. They served Him with every limb of their bodies and with all they possessed.

It is by taking these two points into account that our Sages defined them as perfectly submitted.

Despite this, the Tanya* indicates that submission can be the quality of every Jew, by virtue of the specific powers of his soul which invest themselves in the fulfillment of a mitzvah.* This is so only during the moment of that fulfillment.

One cannot speak, in this latter case, of genuine submission. For it is:

1. specific powers
2. a fleeting state.

The Tanya* thus explains: "A person must say to himself that his intellectual faculties and the source of his soul do not allow him to submit fully and genuinely to Hashem. He will therefore build Him a Sanctuary by studying Torah according to the time available to him and by giving tzedakah.* Yet his submission will never be full and genuine."

Nevertheless, every individual is capable of departing from evil and doing good, of fulfilling Torah and mitzvot* through thought, speech, and action, with all he possesses and at every moment. Therefore, even when he is not engaged in a mitzvah,* provided he does not adopt a forbidden manner of conduct, he is at every instant capable of awakening within himself the desire to cleave to his source through Torah and mitzvot.*

Such a situation, with regard to the person's personality, can effectively be characterized as submission. The Tanya* introduces the same concept with respect to love of Hashem. It can therefore state that every Jew has the power to submit to Hashem, without contradicting what was said earlier.

Furthermore, the words of the Tanya* apply to everyone, and it is clear that they do not exclude one who committed a transgression once in his life and subsequently regretted it. Were this the case, all would be excluded. It is therefore evident that one who attains teshuvah* has the capacity to submit to Hashem.

Granted, the Alter Rebbe* emphasizes in various places that submission is a permanent state which cannot be interrupted for even a single moment. Nevertheless, effective submission at a given moment does not contradict what will occur at the following instant, since at any time one can awaken it anew.

By contrast, one who commits a transgression is seized by a spirit of folly which prevents him from submitting to Hashem. Moreover, this act places him at the mercy of the three totally impure forces of evil.[3] Even if he subsequently attains teshuvah,* he has nonetheless been separated from Hashem for an instant — the instant of the transgression.

In order not to find a contradiction between different passages of the Tanya,* one must hold to the principle that a person is judged solely according to his present conduct. At this present moment, he does not wish to put an end to his effective or, at the very least, potential submission.

Furthermore, one who performs genuine teshuvah* eliminates the trace of the transgressions he had previously committed.

Such a person can indeed be considered submitted to Hashem at that precise instant.

The Tanya* states that the Patriarchs were submitted to Hashem throughout their lives without any interruption, thereby demonstrating their holiness and their greatness. But it does not mean that one who acted wrongly for an instant has definitively lost all hope for the rest of his life.

Similarly, the Tanya* says that the Beinoni*[4] has never committed a transgression, has never acted wickedly throughout his entire life, not even for a single instant. In order for this assertion not to contradict what is said in another chapter, it must be explained that he has never acted wrongly because the trace of his past transgressions has disappeared, and that he will never adopt a bad manner of conduct in his current state of mind.

This is also consistent with the principle stated by our Sages that "nothing withstands teshuvah."

* * *

What has been said above establishes that the words of the Emet LeYaakov* are by no means contradictory. One who has acted wrongly once, even after attaining teshuvah,* can nonetheless no longer receive the revelation of the Divine Presence and identify himself with the Heavenly Throne.

This author comments on the opinion of Rabbi Yochanan,* according to whom such a person will not reach the Throne of Hashem. Developing his idea, Rabbi Yochanan* considers the perfectly righteous person to be superior to one who does teshuvah.* The halachah,* however, rules that the latter is greater, as the Rambam* states, and likewise the Tanya.*

In tractate Yoma,* Rami bar Chama explains that teshuvah* born of love retroactively eliminates the transgression, opposing Rabbi Yochanan.* And one cannot maintain that according to him this applies only when it involves a community — which Rabbi Yochanan* also acknowledges. For it is clear that the Divine Presence is revealed within a community and that it identifies with the Heavenly Throne, as it is written: "He dwells among them in their impurity," and our Sages explain: "even when they are impure."

In truth, the power to retroactively eliminate the trace of the transgression depends on the intensity and quality of the teshuvah.* In this domain, no distinction can be drawn between the individual and the community.

* * *

Chassidut* broadly defines what constitutes service of Hashem imbued with profound submission. Many references may be cited (...)

Notes:

(1) This letter is not dated, but other letters in which the Rebbe refers to it allow the conclusion that it was written before 4 Menachem Av.
(2) Rav Ephraim Eliezer Yalles, of Philadelphia.
(3) Which cannot attain elevation.
(4) The "intermediate person" who maintains constant self-mastery, withstands the attacks of his evil inclination, consistently emerges victorious, and commits no transgression — like the righteous person.

קסב

[לפני מנ"א תש"ד]

בס' אמת ליעקב - על אגדות הש"ס - מהרב מליסא על מרז"ל (יומא פו, א) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד וא"ר יוחנן עד ולא עד בכלל (כן היא הגירסא בע"י וילקוט) כתב, אר יחיד החוטא אף שעשה אח"כ תשובה מאהבה גדולה ביותר - וכתשובת דוד המלך - בכל זה נקרא בעל מום שנתרפא ושוב אי אפשר שתשרה עליו שכינה שיהי' נקרא כסא הכבוד. ורק בצבור מועלת התשובה על זה, והראי' שהרי נקראו ישראל היכל ד' אף שעבדו ע"ז כמה פעמים. ע"כ תוכן דברי מהר"י מליסא בנוגע לענינינו.

ולפי שהרב בעהמ"ס חוו"ד הוא מגדולי הפוסקים האחרונים דבריו אלו מדאיבים את הלב. - וראיתי החוו"ד משבת (נו, א) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר כו' וד' עמו גו' אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו - יש לדחות דראית הש"ס הוא ממשמעות הכתוב אשר תמיד הי' ד' עמו וע"כ שלא הי' רגע אשר חטא. - ובפרט שרבינו הזקן בתניא פמ"ו כתב שהאבות היו בחי' מרכבה כו' וככה הוא בכל נפש מישראל בשעת עסק התומ"צ כו' - ואינו מחלק בין בעל תשובה לצדיק גמור. ושם פמ"ז מוכח דבכל אדם שייך ענין זה. ואיך אפשר לתווך בין שתי הדעות.

הרב א"א הכהן יאלעס, פילאדעלפיא

* * *

תשובה. להבנת דעת אדמו"ר הזקן בזה, יש מקודם לבאר החילוק בין בחינת האבותא שר (ב"ר פמ"ז) הם הם המרכבה ובין בחינת שאר כל אדם עוסק בתומ"צ, אשר בודאי אינם שווים.

והחילוק מבואר בלשון התניא שכתב בפרק כג: האבות ה"ה המרכבה שכל

איבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מעניני עולם הזה שהאבות ה"ה המרכבה שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפילו שעה אחת מלקשר דעתם כו'. ובפל"ט: דעבודה בבחי' מרכבה היינו להבטל וליכלל באורו ית' הם וכל אשר להם על ידי קיום התומ"צ ע"ד שאמרו האבות ה"ה המרכבה והיינו לפי שכל ימיהם היתה זאת עבודתם. עכ"ל.

נמצא מעלת האבות בענין זה הוא בשנים: א) שעבודתם זו היא כל ימיהם בלי הפסק. ב) שעבודתם היא בכל איבריהם ובכל אשר להם. ודוקא ע"י קיום שני תנאים הללו אמרז"ל שה"ה המרכבה.

ובכל זה כתב בסש"ב פכ"ג ופמ"ו דכל נפש מישראל יכול להיות בבחי'

מרכבה - והוא מצד כח נפשי הפרטי המתלבש בעשית מצוה פרטית זו (עיי"ש פל"ז) ובשעה שמקיים המצוה דוקא.

ולכן אין זה בחי' מרכבה באמת לאמיתו, כיון שאינו אלא: א) בכח פרטי, ב) חולף ועובר אחר זה. וכמו שכתב בפרק לד: ולכן כו' ישיב אל לבו כי מהיות קטן שכלי ושורש נשמתי מהכיל להיות מרכבה כו' באמת לאמיתו כו' אעשה לו משכן כו' בתלמוד תורה כפי הפנאי שלי כו' בנתינת הצדקה כו'. - הרי מפורש דאף שלומד תורה ונותן צדקה בכ"ז אינו בבחי' מרכבה באמת לאמיתו, והוא כנ"ל.

אבל כיון שכל אדם יכול להיות סור מרע ועשה טוב בקיום התומ"צ במחשבה דבור ובמעשה בכל אשר לו בכל עת ובכל שעה (תניא פי"ד), נמצא שאף בשעה שאינו עוסק בתומ"צ (באופן שאין איסור בזה, כמובן) בכ"ז בכחו גם אז לחזור להתעורר ולדבק נפשו בד' ע"י תומ"צ - הרי יש לומר שלגבי מדריגתו גם זה נקרא בחי' מרכבה - וע"ד מ"ש בתניא ספי"ג ולענין אהבה. ובזה מובן בפשיטות מ"ש בפכ"ג דכל נפש מישראל יכול להיות בבחי' מרכבה, ואיך שאין זה סותר למ"ש בפל"ד.

עוד זאת למדין אנו ממ"ש בפכ"ג דכל נפש כו', דפשיטא דאינו בא להוציא אדם שעבר עבירה פ"א במשך כל ימי חייו אף שעשה תשובה אח"כ, דא"כ לא שבקת כו'. ועל כרחך צ"ל דגם בעל תשובה זה נכלל בכלל "כל נפש".

ואף דבכמה מקומות הדיגש רבינו הזקן דבחי' מרכבה צ"ל כל ימיו בלי הפסק אפילו שעה אחת, וכנ"ל. ואף אם נאמר, כנ"ל, דכיון דברגע זה הוא מרכבה בפועל אינו סותר מה שיהי' אח"כ אם רק בכל שעה יכול להתעורר להיות בבחי' מרכבה (שישנו בכח), בכ"ז במי שעבר עבירה הרי בשעת עשית העבירה לא הי' יכול להתעורר, כיון דנכנס בו רוח שטות, ואדרבה אז הי' מרכבה לרע הגמור שבשלש קליפות הטמאות. ואף אם עח"כ עשה תשובה, הרי בכ"ז הפסיק שעה אחת, היא שעת עשית העבירה.

הנה כדי שלא יסתרו דברי התניא ממקום אחד לחבירו י"ל כונתו - וע"פ הכלל (ר"ה טז, ב) שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה - אשר אם בשעה זו מצבו ומהלך נפשו הוא שלא יפסיק אפילו שעה א' מלהיות מרכבה (בפועל, או עכ"פ בכח)

- וגם לא נשאר בו רושם כלל מעבירות שעשה מלפנים, דכבר שב בתשובה הראוי' -

הרי אדם זה שם מרכבה עליו עתה.

ומ"ש בתניא שהאבות כלימיהם לא הפסיקו כו' - קדושת האבות ומעלתם מספר, שכל ימיהם היו בבחי' מרכבה. אבל לא להכריח אשר אדם שהפסיק שעה אחת אבדה תקותו לעולם ועד.

- ועד"ז צריך לפרש בתניא במ"ש (פי"ב) שהבינוני הוא שלא עבר עבירה מימיו ולא נקרא עליו שם רשע אפילו שעה אחת ורגע אחד כל ימיו. ובפי"ד כתב שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה - וכדי שלא תהי' סתירה מפרק אחד לחבירו - צ"ל, כנ"ל, שהכונה שמצד מצבו עתה לא עבר (ושלא נשאר רושם) עבירה ולא יעבור כו' (ודלא כמ"ש הרב כהן ב"התמים" חוברת שמינית בזה).

וע"פ כהנ"ל נמצא קיים ג"כ כלל שכללו רז"ל (רמב"ם הל' תשובה ספ"ג. ועיין ג"כ ירוש' פאה פ"א סוף ה"א) אין לך דבר שעומד בפני התשובה

* * *

ובכל הנ"ל אין סתירה למ"ש בס' אמת ליעקב דמי שחטא אפילו פעם אחת הרי אף שעשה תשובה הראוי', בכ"ז אי אפשר שתשרה שכינה ויהי' שם כסא הכבוד עליו.

כי בס' הנ"ל מפרש זה במאמר ר' יוחנן דאמר עד ולא עד בכלל ור' יוחנן אזל לשיטתי' (ברכות לד, ב) דצדיקים גמורים גדולים מבעלי תשובה, אבל אנן קי"ל דבעלי תשובה גדולים - וכמ"ש הרמב"ם (תשובה פ"ז ה"ד) ובתניא פ"ז, ועייג"כ אגרת התשובה ספ"ח.

ועיין ביומא (שם) דרמי ב"ח ס"ל דבתשובה מאהבה אין שמו נקרא עליו ונעקר העון מתחלתו, וא"כ פליג ג"כ אדר' יוחנן. ואין לומר - לרמי ב"ח - דהני מילי בצבור, ובהא גם ר"י מודה - דבשלמא לענין השראת השכינה ושיהי' נקרא כסא הכבוד יש מעלה בצבור וכמ"ש השוכן אתם בתוך טומאותם אפילו בשעה שהן טמאין (יומא נו, א), אבל עקירת החטא הרי זה תלוי בתוקף ומעלת ענין התשובה ואם כן מאי נפ"מ יש בין צבור ליחד?!

* * *

עבודה בבחי' מרכבה - מבואר בכ"מ בדא"ח. לדוגמא מלבד הנ"ל: תו"א ד"ה האבות ה"ה המרכבה, ד"ה ויצג את המקלות דשנת תרנ"ט, ד"ה כל מחלוקת דשנת תרע"א, ד"ה אתה הוא דשנת ת"ש ועוד.

קסב
השו"ת שלפנינו נדפסה בקובץ ליובאוויטש חוב' ג ע' 38 (תשובות וביאורים ע' 6). קובץ זה מוקדש לל"ג בעומר - י"ב תמוז תש"ב, ואין בו תאריך לכתיבת השו"ת שלפנינו. אמנם לקמן אגרת קסד, מד' מנ"א תש"ד, מזכיר את התכנית להדפיס שתי השו"ת שלפנינו, וא"כ נכתבו לפני ד' מנ"א.

הרב... יאלעס: אגרות נוספות אליו - לעיל מא, ובהנסמן בהערות שם.