Igrot Kodesh · Letter 1621 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

3 Sivan 5712,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

I reply to your letter of 22 Iyar. I learned in it, with pleasure, that you endeavor to influence your circle, in the army, in the direction of yiras Shamayim*. No doubt you will redouble your efforts in this sense, during the coming days.

Indeed, the Attribute of good is stronger than that of misfortune. Now, our Sages say, regarding this period of the heel of Moshiach*, that each day brings a curse stronger than that of the day before. How much more must the blessing be more and more intense, from one day to the next, not only to annul the curse, chas veshalom*, but also to multiply the light and the enthusiasm, so that each one, according to his possibilities, may bring the end of exile closer.

You tell me that it seems to you that your words do not emanate from your heart[1]. Now:

1. You know the proverb[2] of my father-in-law, the Rebbe, emphasizing that one does not have the right to speak ill of a Jew, even of oneself.

2. Even if you were right, your circle and those who receive your influence must not suffer because of this. The harm you do to yourself, in this way, is sufficient. One must not, in addition, add to it harm toward others.

May Hashem keep you, then, from stopping your efforts, from ceasing your words of encouragement. On the contrary, these must be still more precise. Nevertheless, you must also make the necessary efforts as a function of your divine soul, your animal soul, and your body. Indeed, each one is aware of what he is, at least in part. You will therefore find the necessary means to obtain the expected result.

Our Sages say that "if someone tells you that he has made efforts and that they have been crowned with success, believe him." You will therefore surely know success, especially since you benefit from the merit of the many persons whom you guide toward the Torah and the mitzvos*. You will console yourself for your situation by recalling the explanation of the Rambam*, cited by various texts of Chassidus*, according to which each Jew desires, by nature, to put into practice the Will of Hashem. Nevertheless, he is combated by his yetzer hara*. Sometimes the latter manages to vanquish him and impose negative conduct on him.

You will also consult chapter 41 of Tanya*, on page 58a, which says: "The union and integration of the soul into the Light of Hashem, to the point of forming one and the same entity, is sought by every Jew in a profoundly sincere manner, with all his heart and all his soul, thanks to the natural love that is hidden in the heart of every Jew and enables him to attach himself to Hashem." End of citation for what concerns our subject.

I await your good news. You will tell me that you are pursuing your action and bringing Jewish hearts closer to their Father Who is in Heaven. Little by little, you will feel that your own situation is improving.

You can deduce from what has just been said the answer to your question. You ask me whether you should keep your rabbinic functions[3]. It is clear that you will do so, and you will multiply good actions. With the appropriate effort, it is sure that you will know success.

With my blessing to receive the Torah with joy and depth,

א'תרכא

ב"ה, ג' סיון, תשי"ב
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ"ב אייר, נהניתי לקרות בו אשר משתדל הוא להשפיע על סביבתו בצבא בנוגע ענינ[י]ם דיראת שמים, ובטח יתחזק ויוסיף אומץ בזה לימים יבואו, ומרובה מדה טובה ממדת פורעניות, שאם ארז"ל שבעקבתא דמשיחא הנה אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, הרי עאכו"כ שצריך להוסיף ביותר וביותר להמשכת הברכה בכל יום ויום, לא לבד לבטל את הקללה ר"ל אלא שעוד להוסיף אור וחיות ולקרב את קץ גלותינו כאו"א כפי יכולתו.

ומה שכותב שמרגיש הוא בעצמו שאין הדברים יוצאים מן הלב כו' וכו', הנה א) ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שאסור לדבר לשון הרע על אחד מבני ישראל ובמילא גם לא על עצמו הוא, ב) גם אם נכונה טענתו הנה אין הסביבה והמושפעים שלו מחוייבים לסבול ולהיות חסרים עי"ז, ודיו ההיזק שגורם לעצמו ע"י הנ"ל מבלי שיוסיף עי"ז עוד הפסד של אחרים ובמילא ח"ו מלהפסיק בתעמולה ובדברים של התעוררות שאומר, ואדרבה להוסיף ביאור בזה כנ"ל, אלא שביחד עם זה צריך הוא לייגע את עצמו באופנים המתאימים לנפה"א שלו והנה"ב והגוף הגשמי, אשר ידע אינש בנפשי' מצבו ומעמדו עכ"פ במקצת, ובמילא יוכל למצוא אמצעים פעילים להביא למטרה הדרושה, ונשען על פסק רז"ל יגעת ומצאת תאמין, הנה בטח יצליח בזה, ובפרט שזכות הרבים שמעוררם לתורה ומצות מסייעתו, ותהי' זאת נחמתו במצבו נשען על הסברת הרמב"ם המובא בכמה מקומות בדא"ח, אשר בעצם הנה כל איש הישראלי חפץ הוא למלאות רצון השי"ת אלא שיצרו הרע נלחם עמו, ולפעמים אונס אותו שלא להתנהג כדבעי, ועיין ג"כ בתניא פרק מ"א (נ"ח ע"א), וז"ל: אבל יחוד נפשו והתכללותה באור ה' להיות לאחדים בזה חפץ כל אדם מישראל באמת לאמיתו לגמרי בכל לב ובכל נפש מאהבה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל לדבקה בה', ע"כ בה[נ]וגע לעניננו. ואחכה לבשו"ט אשר ממשיך עבודתו לקרב לבן של ישראל לאביהן שבשמים ומרגיש לאט לאט ג"כ הטבה במצבו הוא.

בהתאם לכל הנ"ל הנה מובנת ג"כ המענה לשאלתו אם להמשיך משרתו ברבנות אשר בטח ימשיך בזה וישתדל ביתר תוקף בפעולות טובות ובהשתדלות המתאימה בודאי יצליח...

בברכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

א'תרכא
נדפסה בלקו"ש חי,ד ע' 294.

פתגם : ראה גם לעיל אגרת א'תקצג, ובהנסמן בהערות שם.