Igrot Kodesh · Letter 1625 — Health

By the grace of Hashem,

10 Sivan 5712,

Brooklyn, New York,

Greetings and blessings,

A) I received with pleasure your letter of Tuesday, the first day of limitation[1]. I was already worried, for you had ceased to write me for a long time. Thank Hashem, all is well, and it seems that this interruption was not really motivated.

B) I read with pain, in your letter, that there is little chance that the financial aid to our institutions will be increased. May Hashem grant that our means develop. Indeed, the success is, thank Hashem, immense. Each shekel that we obtain enables us to have a much more considerable success than that which we have known until now.

One can understand why this is so by consulting chapter 27 of Iggeres HaKodesh* and its commentary, according to which "the tzaddik* who departs from this world is even more present in it"[2]. The success must therefore be still vaster.

Another reason can, moreover, be discovered in the explanation of our Sages according to which "the Holy One, blessed be He, makes the healing precede the affliction." Indeed, the needs are more and more important while the active forces diminish. One must therefore compensate by obtaining success.

May Hashem grant that, even in the future, the interest may be greater than the capital, and, in conformity with the proverb of my father-in-law, the Rebbe: "May we have the merit to be among those to whom Hashem grants, on Sunday, the sustenance for the entire week, and not, chas veshalom*, to figure among those who receive, on Friday, what is needed for the week that has just elapsed[3]."

C) I thank you for your condolences[4]. You are right to write that I adopted the opinion of the latter Sages, according to whom the laws of mourning apply as soon as one receives the news[5], so as not to be exempted from reading the Shema* Yisrael for several days[6].

I had difficulties in adopting such conduct, for such is not the opinion of the Alter Rebbe*, as he says in his Shulchan Aruch*, Orach Chaim, at the beginning of chapter 72. I nevertheless adopted the less rigorous opinion, for the Alter Rebbe* employs, in this regard, the expression "it is customary," but does not speak of an imperative halachah*. Nevertheless, this explanation is not fully satisfactory.

I had to decide in the place of the deceased. The Kol Bo[7] of Rav Greenwald cites this way of acting in the name of Rav Raphael Shapiro and the Maharsham, vol. 2 chapter 260. But the Netziv, in his Meishiv Davar, is not of the same opinion. The latter is cited by the Sdei Chemed, on page 3456[8].

I also saw, in a note of the Kol Bo, chapter 4, paragraph 26, a citation of the responsa Teshuvah Sheleimah, commentaries on the Torah by Rav Epstein of St. Louis. He introduces a new idea and asks himself whether one counts the "delayed information"[9] from the death or from the burial, when the latter takes place several days after the death. Now, my father-in-law, the Rebbe, clearly said that one must count from the death. This reinforces the position previously enunciated, according to which one applies the laws of mourning immediately.

In this regard, I have a doubt about the practice of my father-in-law, the Rebbe, during the seven days of mourning for his mother, the Rebbetzin. He was then called up to the Torah also during the weekdays and on Shabbos afternoon, which, ordinarily, was not his custom. I have not found the reason for this, and I have therefore not dared to do likewise. I was called up to the Torah only during Shabbos, in accordance with the opinion of Rabbeinu Tam on this question.

D) I enclose a report of what was said on 19 Iyar[10], which will perhaps interest you. May Hashem grant each one of us to announce good news always and every day.

With my blessing and my respects,

א'תרכה

ב"ה, יו"ד סיון, תשי"ב
ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

בנועם קבלתי מכתבו מיום ג' א' דהגבלה, כי כבר דאגתי להפסק הארוך בקבלת מכתביו, ות"ל אשר הכל שלום, וכנראה שלא היתה איזה סיבה מיוחדת בזה.

ב) בצער קראתי במכתבו אשר תקוה קלושה בהגדלת העזר למוסדותינו... ויעזור השי"ת אשר תהי' הרחבה בהאמצעים כי ת"ל רואים הצלחה מופלגה, אשר בכל שקל שמשיגים מצליחים הרבה יותר מאשר עד עתה, (והענין מובן עפמ"ש באגה"ק סי' כ"ז וביאורו, אשר צדיקא דאתפטר אשתכח יתיר כו' ובמילא הנה ג"כ הצלחה צ"ל יתיר ועוד טעם נוסף בזה עפמרז"ל שהקב"ה מקדים רפואה כו' וכיון שהצרכים הולכים וגדלים וכחות הפעילים נתמעטו, הרי עכ"פ צריך למלאות זה בהצלחה), והשי"ת יתן מתוספתו מרובה על העיקר גם להבא, וע"פ פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר: מען זאל זוכה זיין צו זיין די וואס הקב"ה נותן להם על ההוצאה ביום הראשון בשבוע על כל השבוע ולא ח"ו מאלו שנותנים להם בעש"ק ההוצאה של שבוע העבר...

ז) ת"ח על הבעת התנחומין שלו, וצדק בכתבו אשר עשיתי כהוראת האחרונים שלדעתם יש להתחיל האבלות מעת קבלת הידיעה (שלא להיות אסור בק"ש וכו' משך כמה ימים, אף שהי' לבי נוקפי ע"ז, דדעת אדה"ז לא כן, וכמו שכ' בשו"ע או"ח ר"ס ע"ב, והקלתי בכ"ז, ע"י ישוב בדוחק, של' אדה"ז הוא "ונוהגין" ולא בל' של פס"ד). כיון שנמסר הדבר לכתפאי במקום הנפטר, ובס' כל בו מהרב גרינוואלד, מביא הוראה זו בשם הרב רפאל שפירא ומהרש"ם ח"ב סר"ס, ודלא כהנצי"ב בספרו משיב דבר, והובא ג"כ בשדי חמד ע' 73456 *. שוב ראיתי בהערה לכל בו הנ"ל, פרק ד' אות כ"ו, שמביא משו"ת תשובה שלמה מחדו"ת להרב עפשטיין (מסט' לואיס), שמחדש שם דדבר זה תלוי במחלוקת אם מונים שמועה רחוקה מיום המיתה או מיום הקבורה (כשהיתה איזה ימים אחר המיתה), וכיון שבזה שמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר הוראה מפורשת למנות מיום המיתה, ה"ז ג"כ סיוע להנ"ל לנהוג האבלות בקבלת הידיעה.

דא"ג הנני בספק במנהג כ"ק מו"ח אדמו"ר בהאבלות - שבעה - אחרי אמו הרבנית ע"ה אשר עלה לתורה ג"כ בימות החול ובמנחה לשבת, היינו גם אלו העליות שלא הי' רגיל בהם לולא האבלות, ולא מצאתי טעם ע"ז ובמילא לא מלאני לבי לנהוג ככה ולא עליתי לתורה אלא ביום הש"ק וכידוע הפסק דר"ת בזה.

ח) מוסג"פ העתק מהר"ד די"ט אייר ואולי יענ[י]ן את כת"ר שי' והשי"ת יזכה את כאו"א מאתנו לבשר אך טובות תכה"י. בברכה וכבוד.

א'תרכה
התנחומין : ראה הערה לאגרת א'תקסו דלעיל.

בס' כל בו : ע' 118 וע' 269.

*) שיטה אחרת לשבט סופר סק,ו שאינו אונן ולא מתאבל ג"כ. ולע"ע לא מצאתי לו חבר.