Igrot Kodesh · Letter 1638 — Chinuch

By the grace of Hashem,

16 Sivan 5712,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

I read your letter of 2 Sivan with much pain, and in particular what you write to me concerning the one who has departed from this world. In the meantime, you have surely received my letter of condolences. May Hashem grant that, in the future, we announce to one another only good news.

I was also pained to read that some hold other persons responsible for this misfortune[1]. It is clear that the relations among these persons are affected by it. Now, you must know, as elementary logic establishes, moreover, that such reasonings have no place.

The entire world is directed by Hashem, and a Jew possesses free will only for what concerns him personally. On the other hand, he does not intervene, even in the most minute manner, for what concerns another, and a fortiori for what touches his life. You will consult, in this regard, Iggeres HaKodesh* of the Alter Rebbe*, in chapter 25.

I am sure that all this was written in a moment of pain, and that subsequently, no trace of it will remain, not only in action and in speech, but also in thought.

You tell me of having spoken about the tichel*[2]. You do not wish to intervene in a strong and severe manner. May Hashem keep you from that! Anger is not effective. On the contrary, one must have recourse to gentleness, explain that she will thus receive success from the Hand of Hashem, as well as her husband and her children. Then, what does the difficulty of wearing a tichel* matter — to the extent that one can really speak of difficulty — if one compares it to all that Hashem grants in exchange?

When the one who explains all this is himself convinced of it, he can pronounce words that emanate from his heart. He is addressing, indeed, Jews who have seen with their eyes the miracles of Hashem, the divine Providence. It is therefore clear that in the end, these words will know how to convince. Moreover, the one who has been convinced will know how to thank the one who has put him back on the straight path.

I hope that you will be able first to convince yourself, that all this will become evident to you, and that your words will be all the warmer. Hashem will enable you to find the words that suit, in peace and gentleness, with pleasure and love.

I am also pained by the situation of the yeshivah*, not only because the number of talmidim* is, for the moment, very limited, as you emphasize in your letter, but above all because there results from it a separation among chassidim* who find themselves in this place and who should have been united to carry out their mission, benefiting from the clarity of the Torah. Instead of all this, there are frictions and disputes.

I wrote, in this regard, to various chassidim*, and I hope that, very soon, you will all be united, in order to give proof that all is well. In this way, you will obtain success in all your concerns, collective and also personal.

With my blessing,

א'תרלח

ב"ה, ט"ז סיון, תשי"ב
ברוקלין.

שלום וברכה!

בגודל צער קראתי מכתבו מב' סיון שכותב לי בפרט ע"ד... ע"ה, ובטח בינתים קבל מכתבי נחום אבלים, והשי"ת יעזור שמכאן ולהבא [נ]וכל לבשר רק בשורות טובות איש לרעהו.

גם מצער לקרות במכתבו שיש כאלו שמאשימים אנשים ידועים בהאסון ל"ע, ובמילא אי אפשר שלא יפעול זאת על היחס בין איש לרעהו, בטח יודע וקל להבין גם כן בשכל אנושי, שענין כזה אין לו כל יסוד, לפי שהעולם כולו מנהיג הקב"ה , ויהודי הוא בעל בחירה רק על עצמו, אבל לא שיוכל לפעול על ענינים ששייכים להשני אפילו בדברים קטנים ועאכו"כ בענינים הנוגעים בנפש, ועיין באגרת הקדש לרבינו הזקן סי' כ"ה, בטוח הנני שזה נכתב רק ברגע הצער, אבל אח"כ לא ישאר מזה שום רושם, לא רק במעשה ודבור אלא גם במחשבה.

זה שכותב דבר טיכל שניסה לדבר, ובחזקה ורעש לא חפץ ללכת, ח"ו וח"ו, ולא זהו הדרך ברוגזה, כ"א אדרבה ע"י רכות, ורק להסביר שזה ענין שמביא הצלחה לה, לבעלה ולילידיהם שיחיו, מיד הקב"ה, וא"כ מה ערך של הקושי (אם גם יכולים לקרות קושי) בלבישת טיכל לגבי זה שהקב"ה נותן בעד זה, ואם הדבר מונח (אפגעלייגט) אצל המדבר בפשטות, ה"ז נעשים דברים היוצאים מן הלב, והרי הדבור הוא עם ילידי ישראל שראו נסים בעיני בשר ממש, בהשגחה פרטית, ולכן אין ספק שסוף סוף פועלים, ועוד יותר שבמשך הזמן מודין לאלו שהם הועילו להעמידן על דרך הישר, אקוה שבראשונה יפעול אצל עצמו, שיהי' זה אצלו בפשטות, ובמילא יהי' הדבור בחום יותר, והשי"ת יתן לו האותיות המתאימות בשלום ורכות ומתוך נחת ואהבה.

הנני בצער ג"כ ממצב הישיבה, ולא מזה שלעת עתה מעט הוא מספר

התלמידים - כמו שכותב במכתבו - רק מזה שנעשה פרוד בין אחדים מאנ"ש הנמצאים שם שהיו צריכים להיות אחודים אחד עם השני למלאות שליחותם באור תורה, ותמורת זה יצא ענין של סכסוכים וחיכוכים - רייבעניש - וכו' כתבתי עד"ז לאחדים מאנ"ש ואקוה שבעתיד הקרוב הנה כולכם תתאחדו ותראו שהכל כדבעי יהי' ובד"מ יומשך הצלחה בכל הענינים הכללים וגם בהענינים הפרטיים,

בברכה.

א'תרלח
טיכל: כיסוי שערות הראש במטפחת. ראה לקמן אגרת א'תרמז.