Igrot Kodesh · Letter 1640 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

16 Sivan 5712,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

A) I have indeed received, though with a little delay, your letter written at the conclusion of Shabbos Parshas Behar-Bechukosai. I have also received your previous letters, and I have learned from them with pleasure that you are spreading the wellsprings of Chassidus*, its customs and its practices, outward. As our holy Torah requires, you will surely increase your ardor in the matter, for "one must know elevation in all that is linked to holiness" and "to whoever increases[1], one adds[2]."

B) You tell me that you intend to register your son in cheder*, although he is not yet five years old. In a general way, all this depends on his physical maturity, his aptitudes, and above all on the possibility of finding a class with respect to which he will not present a great difference of age. If such is the case, Hashem will grant that you know success.

C) You ask me in what manner to bring closer to the Tradition of Israel the youth of the Holy Land. I do not understand the meaning of your question, since you do not specify what you mean. Indeed, such is your activity for several months, even if you do not yet grant it all the ardor that my father-in-law, the Rebbe, demands. For the change he asks for is not only quantitative, but also qualitative. Despite this, one can find the means of realizing it.

Thank Hashem, this activity is fruitful, up to a certain point. Then what is the meaning of your question on the manner of bringing the youth closer? Perhaps you are alluding to the continuation of your letter, to what you say in the following paragraph[3].

D) You transmit to me the report of what you said, on Lag BaOmer*, in Meron[4], and you ask me whether it can be interpreted as an attack against the other religious parties and, if necessary, whether you should maintain such interventions in the future.

It is difficult to enunciate, in the matter, rules applying in identical manner to all situations. Everything is different from one gathering to the next, from one place to another. The general principle is the following. The ultimate purpose is the injunction "do good." One must attract the greatest possible number toward a good education in the Torah and the mitzvos*. One must mobilize all means to arrive at this result.

Lacking respect can therefore have as a consequence to fail in the obtaining of such a result. In the end, our goal is not to lead a campaign against someone. Concretely, even if it seems necessary, in order to save the youth, to explain what the parties are and the ravage that this antagonism has caused and still causes, taking the form of a negative campaign and not purely positive, one must know that it is preferable to do nothing whenever doubt exists.

In fact, it is also said that the fact of sharing a meal brings closer. This rapprochement is first material, then it becomes spiritual. It is quite clear that particular attention is necessary in the matter. According to the expression of my father-in-law, the Rebbe, in one of his sacred talks, one must "raise the other toward oneself and not descend toward him."

D) I read with horror, in the report of your speech, the following passage: "We have arrived at the beginning of the redemption. I say indeed at the beginning of the redemption, for it will be fully obtained with the coming of our righteous Moshiach*."

I was terrified to read this, not strictly speaking because of your words, for an orator is not fully responsible for what he says when he is seized by enthusiasm, but because you did not perceive in what manner faith is hurt by such a phrase.

You must meditate on the manner in which the Rambam* introduces his Mishneh Torah*: "The foundation of all foundations and the pillar of all wisdoms is to know that there is a primary Existence." Then, his work concludes by evoking the redemption, and there is no chance there. Indeed, "the end is linked to the beginning and the beginning to the end."

The Rambam* also says how this redemption will take place and what its beginning will be. Here is what he explains, in his Hilchos Melachim*, chapter 11, paragraph 4:

"A king of the house of David will arise. He will be a Torah scholar, like David his ancestor, will know the Written Law and the Oral Law. He will convince every Jew to follow it and to strengthen it. He will lead the battle of Hashem. If he does all this, he will be presumed Moshiach*. If he knows success and rebuilds the Temple in its place, if he gathers the exiles of Israel, it is a certainty that he will be Moshiach*. He will transform the entire world so that all may serve Him together."

The Torah therefore expresses itself clearly on the redemption and on its beginning. It will be the deed of a man possessing two hundred forty-eight limbs, who will be a scholar of the Torah of Hashem, will lead the battle of Hashem, will begin the diffusion of the Torah and the elevation of its status. It is after this that he will gather the exiles.

That is what the revealed part of the Torah says. As for Chassidus*, you have surely seen the many discourses evoking Moshiach*, the lights and revelations he will bring. Now, you find yourself in the Holy Land, and you observe the situation there. You see that one presents light as dark and darkness as luminous. And, after all this, you put forward that this situation is the beginning of the redemption, and you proclaim it aloud? It is particularly surprising.

I do not wish to evoke all this in more detail. Indeed,

1. All this is quite evident, and reflection, even the most summary, suffices to establish it.

2. As I have said, our mission is to lead a positive and not a negative campaign. Indeed, my father-in-law, the Rebbe, transmitted to us the proverb of the Tzemach Tzedek*, according to which "we are workers of the day," and we must spread the light.

3. It is forbidden to speak lashon hara*, in particular when it concerns the Holy Land. Now, according to halachah*, one can speak lashon hara* even when one tells the truth. It is precisely this that distinguishes lashon hara* from slander.

Obviously, you do not have to polemicize, all day and all night, to show to what extent the situation is negative. But it is clear that you are going to mislead and to transform the galus[5], without an alef, into geulah[6], with an alef[7]. This is an evidence.

E) In the future, it would be good, for such subjects of general scope, that the questions be posed by the leadership of the youth[8], after having conducted the appropriate analysis and expressed its own position. It is not necessary that all write in independent manner. Indeed, it is not possible to respond individually to each one, especially since useless repetitions will result.

With my blessing to spread the wellsprings[9] outward, which will constitute the channel and the receptacle for receiving the blessings of Hashem, satisfying all your needs as well as those of the members of your family,

א'תרמ

ב"ה, ט"ז סיון, תשי"ב
ברוקלין.

שלום וברכה!

קבלתי מכתבו ממוצש"ק בה"ב - אף כי באיחור זמן קצת - כן נתקבלו מכתביו הקודמים, ונעים לי לקרות ע"ד התעסקותו בהפצת מעיינות החסידות חוצה, מנהגי' והדרכותי', ובטח כפסק תוה"ק יוסיף אומץ בזה כי מעלין בקדש וכל המוסיף מוסיפין לו.

ב) מ"ש ע"ד בנו שבדעתו להכניסו לחדר... אף שלא נתמלאו לו עדיין חמש שנים, הנה בכלל כגון דא תלוי בהתפתחות גופו וכשרונותיו והעיקר אם תמצא שם כתה שהחילוק בגיל לא יהי' גדול כ"כ בינם לבין זה של בנו שי' ואזי יתן השי"ת ויהי' להצלחה.

ג) מ"ש ע"ד הוראה איזה היא הדרך בה ילכו לקרב את הנוער שבאה"ק ת"ו לרוח ישראל סבא, הנה אין מובנת שאלתו זו, באשר אינה מבארה בפרטיות, כי הרי זה כמה חדשים שמתעסק הוא בכגון דא (אף שעדיין אין ההתעסקות בזה המרץ שהי' דורש כ"ק מו"ח אדמו"ר, והשינוי הוא לא רק בכמות כ"א גם באיכות, אבל בכ"ז הרי מצאו דרכים) ות"ל אשר במדה ידועה מצליחים וא"כ מהו פירוש שאלתו, באיזה דרך לקרב את הנוער, ואולי כוונתו להמשך מכתבו, וכמובן בסעיף דלאח"ז:

ד) מוסר תוכן נאומו בחגיגת ל"ג בעומר במירון, אשר שם שואל אם זה נקרא נגיעה (פארטשעפעט) בשאר המפלגות הדתיות, וא"כ הוא אם כדאי הדבר גם להבא:

הנה בכלל קשה ליתן בזה כללים שוים לכל נפש, כי זה משתנה ממסיבה למסיבה וממקום למקום, והנקודה כללית בזה צ"ל אשר התכלית העיקרית היא הענין דועשה טוב, היינו לספח כמות היותר גדולה שבאפשרי להחינוך הכשר ולתורה ומצות, וצריך לעשות את כל המאמצים [ל]תכלית זו, ובמילא אם כשיגעו בכבוד... הרי עי"ז יהי' היזק לתכלית הנ"ל, הרי לאחר כל החשבונות אין מתפידנו לנהל תעמולה נגד... ולאידך גיסא, אם כדי להציל את הנוער מוכרח הדבר לבאר ענין המפלגות וההירוס שהביא ומביא ענין זה של התנגדות היינו תעמולה שלילית ולא רק חיובית, ובמקום שיש ספק, ידוע הכלל, דשב ואל תעשה עדיף, וגדולה לגימה שמקרבת, ומקרבת פי' תחלה בגשמיות ואח"כ גם ברוחניות, ומובן מעצמו שצריך בזה זהירות יתירה, ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר באחת משיחותיו הק' "אויפהויבען יענעם צו זיך, אבער ניט אראפלאזען זיך צו יענעם".

ה) נבהלתי לקרות בתוכן נאומו שבמכתבו וז"ל - עכשיו שהגענו בעזה"י לאתחלתא דגאולה, אני מדגיש רק אתחלתא והגאולה שלמה תהי' בעת ביאת משיח צדקנו וכו' - וכנ"ל נבהלתי בקראי את זה, ולא כ"כ על מה שאמר כי מה שיאמר הנואם בעידנא דהתלהבות אין הוא אחראי כ"כ, אבל גדול תמהוני על מה שמעתיק זה במכתבו כדבר הפשוט, ולא חלי ולא מרגיש הענין דהעלם על האמונה ח"ו הכלול במשפט הנ"ל, ויתבונן אשר משנה תורה להרמב"ם מתחלת וז"ל: יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, ומסיימת באופן הגאולה ולא מקרה הוא, כי נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן ופסק הרמב"ם בפרט איך תהי' הגאולה, ובמילא גם התחלתה בכלל. וז"ל: " (הלכות מלכים פרק י"א הלכה ד') יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד וכו'"

הנה ברור פסק תורתנו בהגאולה והתחלתה, היינו שצ"ל איש כפשוטו ברמ"ח אברים והוגה בתורת ה' ולוחם מלחמת ה' והוא יתחיל בהפצת התורה והרמת קרנה ואח"כ יקבץ הגליות וכו' וכו', וזהו ע"פ תורת הנגלה ובנוגע לתורת החסידות, הנה בטח ראה בכמה וכמה דרושים ענין המשיח, האורות והגילוים הקשורים בזה, וכאשר נמצא הוא באה"ק ת"ו ורואה המצב על אתר, אשר שמים אור לחשך וחשך לאור וכו' ואחכ"ז יאמר שזהו אתחלתא דגאולה ויכריז ע"ז בקול רם, הנה תמי' אחר תמי'. אין ברצוני להאריך בזה, א) מפני שהענין פשוט לאחר התבוננות קלה ולשעה קלה ביותר, ב) כי כנ"ל תפקידנו היא תעמולה חיובית ולא שלילית וכאשר שמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר פתגם אדמו"ר הצמח צדק אנן פועלי דיממא אנן, מיר דארפן מאכען ליכטיק, ג) כי על אה"ק ת"ו בפרט אסור לדבר לה"ר, וידוע ג"כ אשר ע"פ דין הנה לה"ר הוא גם באמיר דבר אמת (וזהו החילוק בין לשון הרע למוציא שם רע). מובן הדבר שכנ"ל איננו מחויב לנהל תעמולה כל היום וכל הלילה בעניני השלילה דהמצב, אבל פשוט שעתיד לגרום לטעות ולהפוך ענין של גולה - חסר אל"ף - לענין של גאולה - מלא אל"ף - וד"ל.

ו) מהנכון הי' שמכאן ולהבא, הנה בענינים כללים כאלו, כנ"ל, תבוא השאלה מהנהלת הצעירים לאחרי שיערכו לעצמם שקלא וטריא מתאמת וחו"ד ולא שכל אחד יכתוב בפ"ע, כי א"א לענות לכאו"א בפרטיות, ובפרט שיהי' זה כפל דברים ללא צורך כלל.

בברכה להפצת המעיינות חוצה שזה ישמש צנור וכלי להמשכת וקבלת ברכות השי"ת להמצטרך לו ולכל ב"ב שיחיו.

א'תרמ
חלקה נדפס בלקו"ש חכב ע' 410, חלקה שם ע' 347 וחלק בחכ"ג ע' 395, והושלמה ע"פ העתק המזכירות.