Igrot Kodesh · Letter 169 — Yamim Noraim Blessing: Torah, Chesed, and the Cycle of Blessing
Volume 2 · Letter 1
By the grace of Hashem,
Between Rosh Hashana* and Yom Kippur,*
To the Hashem-fearing chassidim,* students of Yeshiva Tomchei Temimim,* Montreal,
I greet you and bless you,
I reply to your good wishes for the new year.
Whoever bestows a blessing receives one from the Master of the world, Who promised (Bereishit* 12:3): "I will bless those who bless you."
Tractate Berachot* 55a specifies that this applies to all descendants of Avraham.* The Tur* and the Shulchan Aruch* and the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe* derive from this the governing principle for halachah.*
It may be considered that bestowing a blessing upon one's fellow is a good deed.
Our Sages teach in tractate Sotah* 14a that the Torah both opens and closes with a good deed. Rashi* explains that at its beginning, Hashem clothed those who were naked.[1] And at its conclusion: "He buried him at Gaï."[2]
Torah shares the same root as hora'ah,* teaching. It teaches us the following principles of wisdom:
A) A person must never despair, for nothing withstands teshuvah,* and He Who is deeply good multiplies forgiveness.
B) Our Sages emphasize that the perfectly righteous themselves ask only for Hashem's unearned kindness.
Here is how one must interpret the above-cited proof. Adam and his wife were then in a particularly low state. Both were naked, for, as our Sages say, they had failed to fulfill the single mitzvah* they had been given. Yet, through His goodwill, as an act of beneficence, the Holy One, blessed be He, also clothes such people when they are naked.
Tractate Sukkah* teaches that acts of loving-kindness are greater than tzedakah*[3] and express goodness in all its intensity — the pinnacle of elevation, such as Moshe* our teacher was to possess. It is said that "fifty gates of understanding were created in the world, and all were given to him save one," and that "the righteous are great after their death." Thus, when Moshe* left this world, he received that fiftieth gate, and it is in reference to this that it is said, "no one knows the place where he was buried" (...). Yet despite this, Hashem showed him His beneficence with an initiative transcending anything he could have obtained through his own request. There was, properly speaking, a gift from Hashem, Who dedicated Himself to him, as it is written: "He buried him."
And the Mishnah* concludes: "This is true not only of Moshe but of all the righteous, as it is said: Your righteousness shall go before you and the glory of Hashem shall gather you in."
Perhaps it is possible to add that this applies in particular to the righteous who underwent successive exiles. Our Sages indeed say that "Avraham* chose exile among the nations"[4] — this is self-evident.
What has been said above applies to the dimension of the soul, but also to that of time. In this case, it was on Rosh Hashana,* the day of man's creation, that Hashem clothed those who were naked. It is said that a year begins poor, and at its outset we can only implore divine mercy. We therefore do not present ourselves with our good deeds; we acknowledge that we are naked.[5]
Then Hashem promises to make us "garments of skin," precisely with the skin that had been stripped from the serpent. He separates the force of evil capable of elevation from those that do not have this possibility, and allows it to reintegrate the domain of holiness.
In this way, one may receive "garments of honor" and attain elevation, to the point of perceiving hidden Wisdom. Then the divine desire to do good transcends tzedakah* and mercy, since it extends also to the wealthy, as tractate Sukkah,* cited above, emphasizes.
Subsequently, Shemini Atzeret* brings the highest elevation. It is then that, in the Torah reading, there appears the verse: "and Moshe* ascended Mount Nebo" — that is, Nun Bo,* "the fiftieth is within him."[6] Then "one ox" is sacrificed,[7] for this festival is "for you alone and not for strangers with you."
With my blessing that you be finally sealed for a good year, for immediate teshuvah* and immediate redemption,
Rabbi Menachem Schneerson,
Director of the Executive Committee[8]
Notes:
(1) Adam and Chavah.*
(2) Moshe.*
(3) Acts of loving-kindness address both rich and poor, whereas tzedakah* addresses only the poor.
(4) So that his children could atone for their sins and attain perfection.
(5) According to the Rosh Hashana* liturgy.
(6) It was then that Moshe* attained the fiftieth gate of knowledge.
(7) For Israel alone, whereas the seventy oxen sacrificed during Sukkot* correspond to the seventy nations.
(8) Of Machaneh Israel.*
קסט
ב"ה בין כסא לעשור תש"ה
כבוד אברכי התמימים אי"א וו"ח ואנשי
מעשה
תלמידי ישיבת תומכי תמימים ד' עליהם
יחיו
מאנטרעאל
שלום וברכה!
במענה על ברכתם לשנה הבע"ל.
כל המברך יתברך מאדון עולם, וכהבטחתו (בראשית יב, ג) ואברכה מברכיך.
- יעויין ברכות (נה, א) ונפסק בטושו"ע ושו"ע אדה"ז או"ח ס' ר"א ס"ג דקאי על כאו"א מזרע אברהם -
וי"ל דברכה לחבירו הוא ענין של גמ"ח.
והנה ארז"ל (סוטה יד, א) תורה תחלתה גמ"ח (הלביש ערומים, רש"י) וסופה גמ"ח כו' דכתיב ויקבור אותו בגיא.
ותורה היא ל' הוראה, שמלמדת אותנו דעת א) שלעולם אל יתיאש, כי אין לך דבר העומד בפני התשובה כי רב חסד הוא ומרבה לסלוח ב) שגם צדיקים גמורים אין מבקשים אלא במתנת חנם (ספרי ודב"ר ר"פ ואתחנן).
והראי' היא מהנ"ל, כי הן בתכלית הירידה, שהיו אדם ואשתו ערומים, ופירז"ל (ב"ר פי"ט) ערומים הם אפילו מצוה אחת שהיתה בידן נתערטלו הימנה, והקב"ה מלביש גם ערומים כאלו באתדל"ע, בתורת גמ"ח, אשר גדולה גמ"ח יותר מן הצדקה (סוכה מט, [ב]) כי היא הפלגת הטוב (מו"נ ח"ג רפנ"ג, הובא בדרך אמונה להצ"צ עה"פ ויעש ד"א לאדם סק"א - הוא דף סז, ב - ועיי"ש) וגם בתכלית העלי' שאפשר להיות שזה הי' במרע"ה (עיין ח"פ להרמב"ם פ"ז) כי נון שע"ב נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד, וגדולים צדיקים במיתתן, שבמותו השיג גם שער הנון ועז"נ לא ידע איש את קבורתו (יעויין בארוכה בלקו"ת רד"ה מעט תוס' ביאור על ענין וספרתם, ונסמן במכתבי ל"החבר" שבועות תשג"ה) אבל גם זה הי' גמ"ח ואתעדל"ע שלמעלה גם מאתדל"ע שבאתדל"ת, של הקב"ה (עיי"ש בלקו"ת "א"א לנו להמשיך כו' שזה נמשך אח"כ מלמעלה בתורת מתנה"), שהוא נתעסק בו וכמש"נ ויקבור אותו, ומסיים במשנה (סוטה ט, ב): לא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים שנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד ד' יאספך,
וי"ל בדא"פ שבפרט הוא בצדיקים שהיו בגולה אחר גולה וע"פ מרז"ל (ב"ר ס"פ מד) שבירר אברהם מלכיות, וק"ל.
והנה בהנ"ל הוא בנפש בכלל, ובפרט בשנה, הנה ענין הלביש ערומים הי' בר"ה - ביום בריאת האדם - כי כל שנה היא רשה בתחילתה (עיין ר"ה טז, ב וברש"י שם) ואין לנו אלא לבקש תחנונים: לא במעשים כו' ערומים נותרנו כו' ואז הבטחנו שיעשה לנו הקב"ה כתנות עור מן משך חויא דאשלח מיני' (ת"י בראשית ג, כא) שמפשיט ק"נ מן גקה"ט וחוזרת לקדושה ואז נעשה מזה לבושין דיקר (דרך אמונה שם סקי"ב) ועולין מדרגא לדרגא עד הח"ס, שאז הוא בחי' חפץ חסד שלמעלה גם מצדקה ורחמים כי הוא גם לעשירים כנ"ל במס' סוכה (לקו"ת ס"פ דברים), ותכלית העלי' בשמע"צ שאז קורים ויעל משה אל הר נבו נון בו, סופה גמ"ח, כי אז הוא פר אחד גו' יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.
בברכת חתימה וגמח"ט לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה.
הרב מנחם שניאורסאהן
יו"ר ועד הפועל
קסט
מהעתק המזכירות.
ס"ג: ובשו"ע אדה"ז ס"ה.
מכתבי... תשג " ה : לעיל ח"א עד.
בגולה אחר גולה : רומז, לאביו הרה"ג הרה"ח המקובל וכו' ר' לוי יצחק ע"ה, שלאחר שהיה בגולה אחר גולה, במשך כמה שנים, נפטר בכ' מנ"א תש"ד, כששה שבועות לפנ"כ.
עד"ז רא הלקמן אגרת קעט בסופה.
יו"ר ועד הפועל : מחנ"י.