Igrot Kodesh · Letter 1691 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

7 Tammuz 5712,

To my close relative, distinguished chassid who fears Hashem

and devotes himself to communal needs, a man full

of zeal, of many accomplishments,

Rav Yitzchok[1],

Greetings and blessings,

I duly received, though with some delay, your letter of 23 May with what was enclosed.

I remember what my father-in-law, the Rebbe, told me concerning the center[2] you established and what may be expected from it. He even transmitted to you his personal participation for this establishment. You therefore have no need of my consent[3]. Nevertheless, I follow after the king[4], in my turn, to express to you my wishes for success regarding this center. Through our office[5], you will also receive my participation in its activities, in the amount of fifteen thousand francs.

You speak in your letter of a memorial in Paris, which would be "the tomb of the unknown Jewish martyr"[6]. You will pardon me for not sharing your view in this matter. I think of those who died al kiddush Hashem*[7], of what their reaction would be if they learned that a memorial was being dedicated to them in the middle of Paris, founded by an association directed by chassidim*, righteous men, certainly, but belonging to the other nations[8]. What would they say of such an idea?

Moreover, there are at present hundreds, thousands, tens of thousands of living martyrs[9], who are well known, who do not even have a piece of bread, in the material sense. More numerous still are those who lack spiritual bread.

For what reason is their hunger not satisfied? Essentially for financial reasons. Once one succeeds in raising funds, the question that arises is therefore the following. Should one build a stone memorial in Paris, on a wide square, so that those who pass near this monument will remember that several million Jews died al kiddush Hashem*, or rather, for the same sum, is it preferable to give to eat and to drink to those who hunger and thirst, in the literal sense, or who hunger and thirst for the word of Hashem, the Source of life? It seems to me that the answer to this question is in no doubt.

Certainly, one could justify your reasoning by saying that it has become commonplace to satisfy the needs of those who hunger and thirst, that this is done every day, and that many will therefore refuse their financial participation in such an undertaking. By contrast, building a great memorial in an important city, which will arouse the interest of the great of Yisroel and of many of the righteous of the nations, will attract enthusiastic and warm participation.

Despite all this, it is quite difficult to decide in this matter and to accept the investment of thousands of dollars in stones and earth in a corner of Paris, while thousands, tens of thousands of Jews, in the Holy Land and outside it, are calling for urgent relief.

I apologize once again for contradicting your view in this letter. I trust that you will not hold it against me.

With my blessing and respects to you and your wife, as well as to all the members of your family, my close relatives,

[1] Rav Yitzchok Schneersohn of Paris.
[2] The Holocaust deportation museum in Paris.
[3] To establish it.
[4] The Frierdiker Rebbe.
[5] The relief office for refugees in Paris, under the direction of Rav Binyomin Gorodetsky.
[6] The memorial of the unknown Jewish martyr, in the crypt of the aforementioned museum.
[7] To the six million victims of Nazism.
[8] The non-Jews involved in this project with Rav Schneersohn.
[9] The survivors of the Shoah.

א'תרצא

ב"ה, ז' תמוז, ה'תשי"ב
ש"ב וו"ח אי"א נו"מ עוסק בצ"צ איש בעל

מרץ

ורב פעלים וכו' מו"ה יצחק שי'

שלום וברכה!

קבלתי מכתבו מה- 23 לחדש מאי עם המצורפים אליו, אף כי באיחור זמן קצת.

וזוכר אני מה שאמר לי כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בענין הצענטער שעשה והתועלת שיש לקוות ממנו, והשתתף ג"כ בנדבתו הפרטית לתכלית זו. ובמילא אין צורך להסכמתי. ובכ"ז הנני בא אחרי המלך גם אני בהבעת יישר חילו על מה שעשה בהנ"ל, ועל ידי אמצעות לשכתנו יקבל ג"כ השתתפותי לפעולות הצענטער בסכום של חמשה עשר אלף פרנק.

במה שכותב במכתבו בענין הקמת מצבת זכרון "קבר פון אומבאקאנטן אידישן מארטירער" בעיר פריז, הנה אחר בקשת סליחתו אשר אין דעתי מכוונת לדעתו הוא, הנני מצייר לעצמי את אלו הקדושים שנהרגו על קידוש השם ותגובתם על ענין הקמת מצבה לזכרם באמצע עיר פריז ועל ידי אגודה שבראשה עומדים חסידים אבל חסידים דאומות העולם, מה היו הם אומרים על סברה כזו.

ובפרט אשר עתה ישנם מאות ואלפים ורבבות מארטירער חיים, וידועים, הנצרכים לפרוסת לחם בגשמיות, ובמספר עוד רב יותר מזה לפרוסת לחם ברוחניות.

והסבה העקרית שאין ממלאים רעבונם בזה הוא חוסר האמצעים. ובמילא אם אפשר להשיג איזה סכום שיהי', הרי תיכף נוצרת השאלה אם להקים בסכום זה מצבת אבן בעיר פריז בככר נרחב, כדי שהעובר ברחוב זה ידע או יזכור שכמה מליונים יהודים נהרגו על קידוש השם, או להשתמש בסכום זה להחיות נפש רעבים וצמאים כפשוטו, או רעבים וצמאים לדבר הוי' חיי החיים. ופתרון שאלה זו כמדומה לי שאיננו בספק.

אמת שיש מעין אמתלא לסברה הנ"ל, כי להחיות נפש רעב וצמא כבר נעשה דבר רגיל ומעשים בכל יום, ולא כל אחד יפריש מכספו על זה, משא"כ להעמיד מצבה גדולה בעיר גדולה שידעו מזה כמה גדולים מישראל וגם כמה גדולים מחסידי אומות העולם - הנה בזה ישתתפו ברצון ובחפץ.

אבל אחרי כל זה קשה להחליט ולהסכים להשקיע אלפים דולרים באבן ובעפר בפינה בפריז, כאשר אלפים ורבבות מישראל באה"ק ת"ו וגם חוץ לארץ צועקים לעזרה דחופה.

אכפול בקשת סליחתו על מה שכתבתי לעיל שלא כדעתו הוא, ותקותי חזקה שלא יקפיד על זה.

בברכה וכבוד לו ולזוג' ולכל ב"ב שיחיו, ש"ב.

א'תרצא
מו"ה יצחק: שניאורסאהן.