Igrot Kodesh · Letter 170 — Condolence Response: Human Effort, Divine Initiative, and the Four Souls
Volume 2 · Letter 2
By the grace of Hashem,
Between Rosh Hashana* and Yom Kippur,*
To the remarkable young man, Hashem-fearing chassid,* Rav M. Z.,[1]
I greet you and bless you,
I reply to your letter, in which you conveyed your condolences to me.[2]
I thank you for them. Several texts allow one to establish that the following order is adopted. First comes an initiative of Hashem that awakens man's effort and brings him the strength to develop it. Then comes the actual effort of man, which must be commensurate with what he wishes to obtain — to forge a vessel for the heavenly blessing. Finally, divine revelation is obtained, transcending man's efforts and surpassing that blessing.
This applies also to the consolation of mourners, which the Ba'al Halachot Gedolot* defines as a Torah commandment, whereas for the Rambam* it is a rabbinic enactment. Yet it proceeds according to the same order:
A) The divine revelation is defined by tractate Sotah,* according to which "the Holy One, blessed be He, consoles mourners." This was revealed and recounted to us so that we would have the strength to do the same. And since this strength is granted, we have the duty to make use of it. Consequently: "Console mourners yourself."[3]
B) Man's effort consists in consoling the mourner. The established formula is: "Hashem will console you among all the other mourners of Zion and Jerusalem," which prepares the divine blessing that subsequently reveals itself. The effort made by one who has consoled the mourner thus draws
C) a blessing from Hashem. The Holy One, blessed be He, therefore Himself consoles the mourner — all the mourners of Zion and Jerusalem — by rebuilding these cities and reviving the dead. Beyond this, there will furthermore be
D) a heavenly revelation transcending this blessing. Hashem's consolation will be twofold, not limited to restoring what previously existed. It is of this that it is said: "Console, console My people" — announcing this double consolation. For indeed, "the honor of this last Temple will be greater."[4]
This refers to the Temple of the world to come, according to Tikkunei Zohar,* the eighth Tikkun,* and the Emek HaMelech,* gate of Kiryat Arba, end of chapter 152. This is the basis of the explanation I developed in the pamphlet on the three weeks.[5] This interpretation does not contradict the plain meaning of the verse. Moreover, tractate Bava Batra* considers it to speak of the Second Temple, built after the Babylonian exile, which, had the Jews not sinned, would have been that of Moshiach* (...).
With my blessing for being finally sealed for a good year, for immediate teshuvah* and immediate redemption,
Rabbi Menachem Schneerson,
Director of the Executive Committee[6]
I appreciated what you write in your letter concerning the different forms of resurrection of the dead.[7] But, in my humble opinion, there is lacking a connecting thread between these stages, and a few "spices" will enrich the whole:
It is said that "one who experiences a fall is considered as dead." This statement appears in Likkutei Torah.* I have not found the reference and, for the moment, I do not have time to search for it. Nevertheless, the Zohar* says: "One who loses the level that was previously his may be considered as having experienced death."
A person possesses:
A) A divine soul,
B) An intellectual soul,
C) An animal soul,
D) A body.
These four levels correspond, in ascending order, to minerals, plants, animals, and human beings:
A) The divine soul is a fragment of true Divinity. A fall at this level causes one to lose the desire to cleave to Hashem, which is, properly speaking, death. To remedy this, one must study Torah, meditate, and adopt a manner of conduct based on the teachings of Chassidut.*
B) The intellectual soul, making use of reflection and reason, seeks to make the animal soul understand how it must conduct itself. One who is young in years or in level of knowledge has strong emotions, while his capacity for reflection is little developed. When the intellectual soul devotes itself to pursuing pleasures — even permitted ones — it identifies with an animal. It thus experiences a fall and may thereafter be considered dead. Education must therefore intervene to teach the young person the proper conduct for his situation.
C) The animal soul must resemble all other animals — that is, possess constancy, an always-identical manner of conduct. By contrast, if it commits a transgression and violates the Will of its Creator, this is indeed a fall, comparable to death. And "the wicked, while still alive, are considered as dead." Then a rebuke from a fellow awakens teshuvah* within them, strengthens Torah and mitzvot* observance, and allows them to be reintegrated into Machaneh Israel* — the camp of the Jewish people.
D) The body must be a vessel for the soul. When the bond between them is severed, there is indeed a loss of level — that is, death in its most literal sense. The Chevra Kadisha,* the burial society, therefore takes charge of this body, puts everything in order so that it will be ready for the resurrection of the dead, very soon in our days.
May Hashem bring about very soon the fulfillment of the promise: "He will wipe away"[8] — then "on the third day He will revive us and we will exist before Him," with body and soul together.
Notes:
(1) Rav Menachem Zeev Gringlass, of Montreal.
(2) Following the passing of the Rebbe's father on 20 Menachem Av 5704.
(3) Continuation of the quotation from tractate Sotah.*
(4) Than that of the first. It will therefore also bring a double consolation.
(5) The three weeks of mourning for the Temple, from 17 Tammuz to 9 Av. This pamphlet was published in 5705 by Kehot* editions.
(6) Of Machaneh Israel.*
(7) Following his condolences, Rav Gringlass wrote: "Your fruitful work within Machaneh Israel,* Merkaz L'Inyanei Chinuch,* and in all other domains allows one to revive the 'dead' — that is, those who are without Chassidut* — as various texts explain. This will bring you consolation and ensure that you no longer know sorrow." The Rebbe replies here by distinguishing four forms of death and resurrection, which are: Otzar HaChassidim* (the treasure of Chassidim,* the teaching of Chassidut*), Merkaz L'Inyanei Chinuch* (education), Machaneh Israel* (aid to one's fellow), and Chevra Kadisha* (the last rite).
(8) The tears from all faces.
קע
ב"ה, בין כסא לעשור, תש"ה
כבוד האברך המצוין וו"ח אי"א וכו'
התמים מוהררמ"ז שי'
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מכתב ניחום
ת"ח. וי"ל ע"פ הידוע בכ"מ ובכ"ד שהסדר הוא: אתדל"ע (המעוררת ונותנת כח שיהי' אתדל"ת), אתדל"ת (והיא צ"ל מתאמת וכלי קבול אל ה)אתדל"ע (הבאה אחרי אתדל"ת וכפי האתדל"ת), אתדל"ע שלמע' מאתדל"ת ואתדל"ע הב' הנ"ל (עין לקו"ת שה"ש ד"ה להבין ענין הטעם למה שהאתדל"ע, ועוד).
ובפרט בניחום אבלים (ובה"ג חשבה מ"ע מה"ת, וגם לדעת הרמב"ם היא עכ"פ מ"ע מדבריהם עין סהמ"צ להרמב"ם שרש א' ובנ"כ) הסדר הוא ג"כ באופן זה:
א) אתדל"ע: (סוטה יד, א) הקב"ה ניחם אבלים כו' (ומסופר ונתגלה לנו עד"ז כי זה נותן לך כח, וכיון שניתן כח ע"ז במילא, חיוב הוא, ש)אף אתה נחם אבלים.
ב) אתדל"ת: הניחום, והנוסח הוא המקום ינחם כו' בתוך שאר אבלי ציון וירושלים (שבזה נכלל ג"כ הכנה להאתדל"ע שתבוא אחר זה), אשר כשם שהוא ניחם אבלים כך באתדל"ת שלו.
ג) אתדל"ע, הקב"ה ינחם את האבל וכל אבלי ציון וירושלים ע"י בנין ציון וירושלים ותחה"מ, ועוד יותר ע"ז, שתהי'
ד) אתדל"ע שלמעלה מאתדל"ע הב' כנ"ל, היינו שתהי' נחמת הקב"ה נחמה בכפלים (ולא רק חזרת הישנות) וכמש"נ נחמו נחמו ב"פ כי גדול דוקא יהי' כבוד הבית הזה האחרון.
דקאי על הבית דלעתיד ע"פ פי' הת"ז תי' ח', ונתפרש ג"כ בס' עמה"מ ש' קרית ארבע ספקנ"ב. וזהו יסוד למה שפירשתי כך בחוברת בין המצרים, ואין להקשות דפשטי' דקרא (ועיג"כ ב"ב ג, סע"א - דקאי אבית שני, דיש להשוות ע"פ המדרש - הובא בפרש"י יחזקאל מג, יא, הביאו בפתיחת התוי"ט למס' מדות ועיג"כ ברכות ד', סע"א - דראוי הי' הבנין השלישי להיות בעת שעלו מבבל, אלא שגרם החטא).
ולהעיר מלקו"ת ד"ה שוש אשיש סס"ג וד"ה להבין הנ"ל ס"ה ורס"ז שייכות דנחמות כפולות ואתדל"ע הג'.
בברכת חתימה וגמח"ט לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה.
הרב מנחם שניאורסאהן
יו"ר ועד הפועל
נהניתי ממ"ש במכתבו בענין תחה"מ בכמה אופנים, אלא שלפענ"ד חסר הקשור וההשתל' שמענין לחבירו, ויש להוסיף מעט תבלין לתקן הנ"ל, והוא: ענין המיתה בכלל הוא - מאן דנפל מדרגי' איקרי מית (כ"ה בלקו"ת ד"ה זאת חקת סס"ב ובכ"ד, ולע"ע לא מצאתי ל' זה, ואין הזמן גרמא לחפש, ובזח"ג קלה, ב - הובא בע"ח ש' שבה"כ פ"ב ובמבו"ש ש"ב ח"ב רפ"ג איתא מאן דנחית מדרגי' קדמאה דהוה בה קארי בי' מיתה).
והנה באדם יש: א) נפה"א, ב) נפש השכלית, ג) נה"ב, ד) גוף (וי"ל שד' מדרי' אלו הם, מלמטלמ"ע, דצח"ם), א) נפה"א מדריגתה חלק אלק' ממעל ממש, ואם נפלה ממדרי' זו, שאינה ברצוא להתדבק באלקות נק' מית, והעצה לזה למוד והתבוננות והנהגה ע"פ תורת דא"ח, ב) נפש השכלית ענינה להבין את הנה"ב ע"י שכל ומוחין איך להתנהג במדותי' והנה הקטן - הן בשנים והן בדעה - מדותיו בתקיפות ושכלו בקטנות ואם נפש השכלית נגררת אחר התאות, אפי' של היתר, כבהמה, ה"ז נפילה ממדרי' ואיקרי מית וזהו ענין החנוך להעמידו על ההנהגה הנכונה, ג) נה"ב, צ"ל מצד עצמה, עכ"פ כבהמות וחיות שאינם משנים את תפקידם אבל אם עושה איסור ועברה שעוברת על רצון בוראה ה"ז נפילה ממדריגתה ואיקרי מית, רשעים בחייהם קרוים מתים עד שע"י הוכחה ומה שחברו מעוררו נתעורר לתשובה ולחיזוק בקיום התומ"צ ושב למחנה ישראל . ד) גוף ענינו כלי להנפש, ואם הופסק הקישור שביניהם, ה"ז נפילה ממדריגתו, מיתה כפשוטו, ועל המתעסקים בו ח"ק לסדר הכל שיהי' מוכן לתחה"מ בב"ב.
והשי"ת יזכנו ב"ב ממש לקיום היעוד בלע גו' ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו בגוף ונפש גם יחד.
קע
נדפסה בלקו"ש ח"י ע' 210 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.
תוכן החלק הראשון של האגרת, בשינויי לשון, גם לקמן אגרת קעח.
מוהררמ"ז: גרינגלאס. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"א כב, ובהנסמן בהערות שם. לקמן קפב. קפה. רח. ריג. רכג. רלו. רפב. שצב.
בחוברת בין המצרים: באנגלית, קה"ת תש"ה, ע' 12.
יו"ר ועד הפועל : מחנ"י.
ממ"ש במכתבו בענין תחה"מ: בהמשך למכתב הניחום הוסיף "בעבודתו הפורי' - במחנ"י ומל"ח ושאר עניני כ"ק אד"ש - בכוונה להחיות מתים מתים בלי דא"ח - כמוב' בכ"ד...
ימצא תנחומים ולא יוסף לדאבה עוד".
על כך משיב כאן, אשר ד' מדריגות יש במיתה ובתחה"מ, המתאימות לד' העבודות שהוטלו עליו ע"י כ"ק חותנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, והם: א) אוצר החסידים (תורת דא"ח). ב) מל"ח (חנוך). ג) מחנ"י. ד) ח"ק. על שלוש הראשונות ראה מבוא לח"א ע' 20-15 ועל הרביעי ראה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ו אגרת א'תתלג. חי"ב ד'תקמג.