Igrot Kodesh · Letter 172 — Halachic-Kabbalistic Questions on Chametz, Sukkah, and Temple Service

By the grace of Hashem,

Thursday, 28 Tishri 5705,

To the great Rav, learned chassid,* Hashem-fearing, of many accomplishments, Rav Sh. A. Halevi,[1]

I greet you and bless you,

Your letter reached me safely, and my reply was delayed until now because of the festival. I ask you to forgive me.

I will reply, in order, to the various points you raised:

A) You ask about the letter reproduced in the third issue of Kovets Lubavitch*[2] which mentions the well-known question regarding the Zohar's* assertion that chametz* is offered on the altar at Shavuot.* Yet the two loaves of that festival were not burned on the altar.

You report the answer given by the Lachmei Todah.* He cites the verse "you shall offer a sacrifice for the beginning" and states that the meat was consumed by the Kohanim.* He deduces from this that an equivalence is drawn between the food of the Kohanim* and the sacrifices offered on the altar.

You add your own observation that this answer seems the most satisfying, and you cite several Talmudic references according to which the food of the Kohanim* is indeed identified with what is offered on the altar.

I have not consulted the Lachmei Todah,* and my colleagues do not possess it. Perhaps it offers a second answer to this question, for the one you reproduce in your letter is difficult to accept. I must note this, since it is a matter of Torah and I must therefore understand it:

1. He cites the verse "you shall offer a sacrifice for the beginning." Yet this verse concludes with the words "it shall not ascend upon the altar." This verse thus reinforces the question rather than answering it. And if you consider that the Torah here defines the two Shavuot* loaves as a sacrifice, be aware that the wagons offered[3] by the tribal leaders (Bamidbar* 7:3) and the gold vessels captured from Midian are also called sacrifices — yet they are neither burned nor consumed.

2. He states that the Kohanim* receive a portion of what is sacrificed on the altar, and one may ask, in this regard, why this is relevant, since it has nothing to do with the question being posed here. Indeed, this principle relates to the sacrifice itself, whereas the Zohar* under discussion spoke of the manner of consuming or burning the sacrifice — whether this concerns the Kohen* or the altar.

And the tractates Menachot* and Chullin,* which state that the food of the Kohanim* comes directly from the altar, mean that this meat belongs to Hashem and not to man. This is why such meat is permitted even when it is neveilah.*[4]

3. You draw an equivalence between the food of the Kohanim* and placement on the altar, and you are surely alluding to the interpretation our Sages give of the verse "and if he eats it." The meat is then considered as though it had been burned on the altar. But one may ask, in this regard, whether placing on the altar necessarily means burning. It could simply mean disposing of its remains on the altar.

Perhaps the formulation is imprecise and was alluding to the interpretation of the verse "this is what you shall receive from the most sacred offerings, of the fire" given by tractate Kiddushin* 52b, which draws a comparison between what the Kohanim* receive and what is burned. Nevertheless, this comparison is the subject of a dispute. Moreover, it is difficult to consider that the Zohar,* when it says "it is burned by the fire of the altar," is alluding to the food of the Kohanim,* compared to what is burned on the altar.

Furthermore, the Mikdash Melech* explains: "What is placed on the altar designates the reflection of the heavenly Attribute of Royalty which is called the altar" — which has nothing to do with the food of the Kohanim* (...)

Additionally, the two explanations just invoked cannot be accepted for two reasons. The Zohar* seems indeed to define here a distinctive feature of the Shavuot* sacrifice — the burning of chametz* on the altar. Yet this is surprising, since thanksgiving offerings brought throughout the year contain chametz,* and these are consumed by the Kohanim,* to whom what belongs to the altar is thus accorded. Indeed, tractate Beitzah* 21a states that those who offer the sacrifice may themselves consume a portion, because what belongs to Hashem is thus granted to them.

From all that has been said, I understand with difficulty what the Lachmei Todah* asserts. Nor do I understand what you yourself advance in stating that his explanation is the most satisfying.

* * *

B) You also raise another question. From the verse "you shall not plant any tree near the altar of Hashem your Hashem" is derived the prohibition against building a Sukkah* in the Temple courtyard. How, then, did the Kohanim* eat the remains of the offerings during Sukkot?* You explain that the food of the Kohanim,* being assimilated to a placement on the altar, is exempt from Sukkah.*

Several remarks can be made in this regard, and for your sake I will formulate them briefly only:

1. The prohibition of planting a tree in the Temple courtyard is subject to two conditions. The structure must be of wood and erected permanently. The Kesef Mishneh* adds a third condition: the structure must be attached to the walls of the Temple.

It is therefore possible to build a Sukkah* that respects these restrictions. And the roof of this Sukkah* is of straw and leaves.[5]

2. It is forbidden to add anything to the Temple building, as it is said: "All was as Hashem made me understand." Nevertheless, it is permitted to reinforce a barrier and thus, a fortiori, to make a construction for a mitzvah.* Furthermore, one may think that among what "was as Hashem made me understand," there was indeed a Sukkah.*

3. What has just been said will allow one to understand literally the verse (Nehemiah* 8:16): "And they made Sukkot* in the courts of the house of Hashem" — understanding it as referring to the Temple courtyard, without being obliged to assert that it refers to the Temple Mount.

Tractate Arachin,* with the explanation of the Tosafot,* and tractate Tamid* designate twenty-four points[6] that were outside the courtyard of Israel.

4. Even if one considers that the verse from Nehemiah* refers to the Temple Mount, according to what was explained in paragraphs 1 and 2, and according to what the Sifri* says at Parshat Shoftim,* cited by the Kesef Mishneh,* one may add that one who builds on the Temple Mount transgresses a Torah prohibition.

5. The Yalkut Shimoni* on Shoftim,* commenting on the verse "you shall not plant any tree near the altar of Hashem your Hashem," explains: "Not even a house, not even a Sukkah.*" But in the plainest sense, this refers by no means to a Sukkah* of mitzvah,* but to one built for personal convenience. The Sukkah* is placed in parallel with a house — as, for example, in the verse (Bereishit* 33:17): "He built himself a house, and for his flock he made Sukkot.*"

6. The Sifri,* at the end of Parshat Re'eh,* commenting on the verse "You shall make for yourself the festival of Sukkot* for seven days," explains: "This is so for a private individual, but I might derive that the same applies to the Temple."

The Sifra,* at the end of Parshat Emor,* adds: "Might I think that both the Chagigah*[7] sacrifice and the Sukkah* are incumbent on the Temple? In fact, the Chagigah* sacrifice is consecrated to the Temple, whereas the Sukkah* concerns each individual."

The commentators offer several explanations to resolve the contradictions between these two texts. Nevertheless, more in-depth analysis is still required here.

7. It seems clear that one who eats the remains of the offerings in the Temple courtyard is exempt from Sukkah.* Indeed, a principle established in tractate Sukkah* 27a states that one dwells in the Sukkah* as one resides in one's home throughout the year. Now, throughout the year, the Kohanim* ate the remains of the offerings in the Temple courtyard, not in their homes. They could therefore do the same also during Sukkot.*

Admittedly, one may still ask: no non-sacred food was consumed in the Temple courtyard, and if the most sacred offerings were not to be eaten in a Sukkah,* why should the Sukkah* be built "in the courts of the house of Hashem" — provided that this expression refers to the Temple courtyard?

This question does not even arise, since the mitzvah* of Sukkah* is not limited to eating and drinking.[8] It applies also in all other domains. Now, it is possible to spend some time in the courtyard of Israel and even to enter it when the service of Hashem is not one's primary motivation. For tractate Kelim* states: "The courtyard of the Kohanim* is holier than that of Israel. Jews enter it only when they have something to do there.[9]"

With my blessing of immediate teshuvah,* immediate redemption,

Rabbi Menachem Schneerson

Notes:

(1) Rav Shmu'el Aharon Halevi Pardes.
(2) This is the letter no. 163.
(3) At the inauguration of the Sanctuary.
(4) An animal that did not receive a proper shechitah.*
(5) It therefore respects these conditions itself.
(6) From which the Temple was guarded.
(7) Offered during the festival of Sukkot.*
(8) The Rebbe notes in the margin: "Rav Avraham Ziskind pointed out to me that there is an obligation to be in a Sukkah,* by virtue of what was said above, when consuming the showbread.* Indeed, these may be eaten throughout the city of Jerusalem, and also in the Temple courtyard, according to tractate Shevuot* 15a."
(9) This restriction therefore does not apply in the courtyard of Israel.

קעב

ב"ה יום ה' כח תשרי תש"ה
כבוד הרה"ג הוו"ח חו"ב אי"א ורב פעלים

וכו'

מהרש"א הלוי שי'

שלום וברכה!

מכתבו הגיעני, ומפני הרגל נתעכב המענה ע"ע ואתו רוב הסליחה.

ואבוא בזה על ראשון ראשון כו',

א. העיר במה שהובא בקובץ "ליובאוויטש" השלישי (ע' 39) קושיא הידועה על מ"ש בזהר ח"ב (קפג, ב) דבחה"ש מקריבין חמץ ע"ג המזבח, והרי שתה"ל אין בהם למזבח, וכותב אשר בס' לחמי תודה מתרץ קושיא זו אשר נאמר ג"כ בתורה קרבן ראשית תקריבו... דאף דנאכלין לכהנים היינו משלחן גבוה קזכו דהשוו... אכילת מזבח ואכילת כהנים והו"ל כאלו אתוקדו על מדבחא, ומוסיף כת"ר, אשר זהו התירוץ המובחר ומביא ראי' ממנחות (ו, א) וחולין (קכ, א) דארז"ל דנבלה לא אקרי הותר מכללה ע"י שכהנים אוכלים חטאת העוף שנמלקה - דמשולחן גבוה קזכו.

והנה הס' לחמי תודה לא ראיתי וגם עתה לא מצאתיו פה אצל מכירי, ואולי יש שם ביאור נוסף על הנ"ל, אבל כפי שהועתק במכתב כת"ר, כנ"ל, הוא כולו מוקשה, ותורה היא וללמוד אני צריך:

א) מ"ש ראי' מקרא (ויקרא ב, יב) דקרבן ראשית גו' - הרי מסיים שם בפירוש ואל המזבח לא יעלו, וא"כ אדרבא, מקרא זה מחזק הקושיא, ואם כוונתו להביא ראי' דשתה"ל קראם הכתוב קרבן - הרי עגלות הנשיאים (במדבר ז, ג) וכלי זהב משבי מדין (שם לא, נ) נק' ג"כ קרבן אף שלא נשרפו ולא נאכלו.

ב) מה שתירץ דכהנים משלחן גבוה קזכו - צע"ג, דלכאורה אינו ענין לקושיא הנ"ל כלל, דדין משולחן גבוה קזכו הוא דין ב הקרבן - ודברי הזהר והקושיא שעליהם הם באופן אכילת או שריפת הקרבן היינו דין בכהן או במזבח. ובמנחות וחולין (שם) דמתרץ דמשולחן גבוה קזכו - הכוונה ג"כ ש הבשר הוא של גבוה ולא של הדיוט ולכן הותרה בו - בבשר זה - נבלה.

ג) תירץ דהושווה אכילת כהנים לאכילת מזבח - כנראה הכונה לדרז"ל עה"פ אם האכל יאכל גו' - והוי כאלו נשרף ע"ג המזבח, וצ"ע שהרי אכילת מזבח היא לאו דוקא שריפה, וגם שפיכת שיריים נק' אכילת מזבח (זבחים יג, ב) ואולי אין הלשון מדוייק ונתכווין לקדושין (נב, ב) וזה יהי' לך מקה"ק מן האש כו' כאש מה אש כו' אבל, מלבד שבפלוגתא היא שנוי' שם, הנה דוחק גדול לפרש ל' הזוהר "אתוקדא בנורא דמדבחא" דהיינו אכילת כהנים שהושווה לשריפה ע"ג המזבח (ובפרט לפמ"ש במק"מ "ע"ג המזבח ר"ל בכח הארת המל' הנק' מזבח" - דזה לא שייך באכילת כהנים, ויעויין ביאור בזה לקו"ת פ' צו ד"ה ואכלתם ס"ב, סהמ"צ להצ"צ מצוה אכילת ק"ק, ד"ה כי הוא יברך - לכ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א - דשנת ש"ת).

עוד אינו מובן לפי שני טעמים הנ"ל, דמשטחיות ל' הזהר משמע דחידוש הוא בקרבן חה"ש דאז חמץ אתוקד ע"ג המזבח, ולפי הנ"ל תימה שהרי גם בכל השנה ישנו לזה והיינו חמץ שבתודה אשר כהנים אוכלים אותו ומשולחן גבוה קזכו, ולא עוד אלא שגם אכילת הבעלים אמרז"ל משולחן גבוה קזכו (ביצה כא, א. ועוד).

המורם מהנ"ל: דברי הלחמי תודה לא זכיתי להבין, גם לא ירדתי לסוף דעת כת"ר שכתב שתיר[ו]ץ הלחמ"ת הוא מן המובחר.

* * *

ב. עוד כותב: מפלפלין דכיון דאסור לעשות סוכה בעזרה משום לא תטע לך כל עץ איך אכלו הכהנים שיירי המנחות בחה"ס, ותירץ דכיון דמשולחן גבוה קזכו הוי אכילת גבוה דפטורה מסוכה.

וכמה הערות בדבר זה, ולכת"ר יספיק הקיצור: א) אסור לא תטע הוא דוקא בשני תנאים: בנין של עץ וגם של קבע (רמב"ם הל' עכו"ם ספ"ו, ונסמנו המקורות בנ"כ) ולפ"ד הכס"מ (רמב"ם ביהב"ח פ"א ה"ט) צ"ל עוד תנאי שלישי: קבוע בבנין.

וא"כ יכול לעשות סוכה בלי תנאים אלו, וגם הסכך ה"ה מקש ועלים ולא עץ (יעוין שבת סו, א, והעיר ע"ז באור שמח על הרמב"ם שם).

ב) אף דאסור להוסיף בבניני ביהמק"ד בכל אופן משום דכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל - במקום גדר, ועל אכו"כ מצוה, מותר (סוכה נא, ב), ובפרט די"ל דאין הכי נמי ובכתב מיד ד' גו' היתה ג"כ סוכה.

ג) עפהנ"ל יתפרש הכתוב (נחמי' ח, טז) ויעשו להם סכות גו' ובחצרות בית האלקים כפשוטו דקאי אעזרה, ואין צריך לדחוק דהיינו הר הבית.

להעיר בערכין (ג, ב) ובתוד"ה ובני (שם) ויעויין בתמיד (כז, א) שכל הכ"ד מקומות היו מבחוץ לעזרת ישראל.

ד) אפילו אם נפרש קרא דנחמי' בהר הבית עכצ"ל כפי המבואר בהערות א-ב הנ"ל אליבא דספרי פ' שופטים - הובא בכס"מ - דגם הבונה בהר הבית בל"ת.

ה) מ"ש ביל"ש שופטים לא תטע לך עץ אפילו בית אפילו סוכה - ע"פ פי' הפשוט לא קאי כלל בסוכת מצוה, אלא בסוכה סתם, ואומר אפילו סוכה בניגוד לבית וע"ד מ"ש (בראשית לג, יז) ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות, ועוד.

ו) בספרי ס"פ ראה: חה"ס תעשה לך ז' ימים להדיוט ומנין אף לגבוה ת"ל כו', בספרא ס"פ אמור: יכול תהי' חגיגה וסוכה לגבוה ת"ל כו' הא כיצד חגיגה לגבוה וסוכה להדיוט, ואף לאחר ישוב המפרשים בסתירת שני מאמרים הנ"ל בכ"ז עדיין צע"ק.

ז) אכילת שיירי מנחות בעזרה לכאורה ברור דפטור מסוכה, כי זה הכלל במצוה זו תשבו בסוכה כעין ההנהגה בדירתו כל השנה (סוכה כז, א) וכמו שבכל השנה לא היו הכהנים אוכלים השיריים אלא בעזרה ולא בבית דירתם, הרי גם בחה"ס יעשו כך.

וא"ת אם אכילת ק"ק פטורה מסוכה וחולין מאי בעי התם (יעויין בארוכה במל"מ הל' שחיטה פ"ב ה"ג וש"נ) א"כ למה עשו סוכות בחצרות בית אלקים (אם נפרש שהוא בעזרה), ואינה קושיא כלל דמצות סוכה היא לא רק באכו"ש* כי אם על כל עניניו והרי מותר להתעכב בעזרת ישראל ואפילו להכנס לשם גם שלא לצורך עבודה, וכדאיתא בכלים (פ"א מ"ח) עזרת ישראל כו' עזרת כהנים מקודשת ממנה שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם.

בברכת לאלתר לתשובה - לאלתר לגאולה

הרב מנחם שניאורסאהן
קעב
מהעתק המזכירות.

מהרש"א: פרדס.

בקובץ "ליובאוויטש" השלישי : הנדפס לעיל ח"א אגרת קסג.

*) העירני הרה"ג הר"א זיסקינד דגם באכילה מצינו חיוב סוכה בעזרה, גם ע"פ הנ"ל, והוא באכילת לחמי תודה וכיו"ב דמותרין בכל העיר ונאכלין גם בעזרה (שבועות טו, א).