Igrot Kodesh · Letter 1726 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

22 Tammuz 5712,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

In reply to your letter of the auspicious day of liberation, 13 Tammuz, in which you inform me that your engagement has been concluded, in a good and propitious moment. I extend to you once again my blessing that they take place in a good and propitious moment and that they enable you to build an eternal edifice.

You complain of your situation, of not observing significant results from the activities you undertake. I enclose the report of what I said to the bachurim* who departed on a mission on behalf of the Merkaz LeInyanei Chinuch* and which is, in fact, addressed to all those who have left their place, and perhaps even to all the children of Yisroel.

For every soul leaves the place that is its own, beneath the Throne of Glory. Moreover, it emanates from a still higher source, from which it experiences a descent, "from a lofty summit to a deep pit," in order to carry out the mission entrusted to it in this world.

The Tanya explains, and current practice allows one to verify, that what is accomplished sadly cannot be positive. Joy makes a decisive contribution in all areas of avodas Hashem*.

You ask me whether your wedding should be celebrated in Kislev or after the end of your military service—that is, in Nissan. Why make the decision now, since it will take place next year? On Rosh Hashanah, we will be inscribed and sealed for a good and sweet year, among all the people of Yisroel, and you will then take a decision in the matter.

With my blessing for success in your action upon those around you and in everything that concerns you,

1726*

[End of Tammuz 5712[1]]

My words of Wednesday 16 Tammuz were addressed to the bachurim* who are going to undertake a mission within the Merkaz LeInyanei Chinuch* across the United States, in order to strengthen Jewish practice there—but, in reality, they concern every Jew and every Jewess[2].

For the soul is beneath the Throne of Glory. It emanates even from a still higher source, and our Sages say that "the thought of Yisroel preceded all others," including that of the Torah, which made its appearance two millennia before the world.

Certainly, the thought of a man is an integral part of that man and has no independent existence, but Hashem says: "My thoughts are not your thoughts." In fact, the thought of Hashem is at the origin of creation, although in a higher form and stage. Indeed, various texts explain that there exist higher worlds, called "worlds of Thought."

Thus were the souls created, although on a level much higher than that which they know when they are here below. You will consult, on this matter, the Shaar HaYichud VeHaEmunah of the Alter Rebbe, in chapter 11. It is from there that this soul descended, from one stage to the next, through the chain of worlds, "from a lofty summit to a deep pit," down to this material and coarse world, where it is confronted with veils and obstacles opposing its avodas Hashem*, its contemplation of Hashem.

This is the reason why our Sages note that "you live against your will." Despite this, the Torah commands: "Serve Hashem with joy." The existence of man is an uninterrupted succession of acts of avodas Hashem*. Thus can each day be whole, filled with deeds enabling one to carry out the mission one receives in this world.

One must therefore be joyful, even though one is conscious of the great descent the soul undergoes to reach this world. For this does not prevent one from feeling considerable joy if one thinks that one is the emissary of the King, the King of kings, the Holy One blessed be He, in order to illuminate the world and what it contains, by "the candle that is a mitzvah and the Torah that is light."

One may not understand logically that this is so, knowing the situation in which one finds oneself, for our Sages say: "May Hashem cause man to leave the world as he came into it[3]." Hashem willed that it be so, even though this escapes our rationality. He desired the descent "from a lofty summit to a deep pit," so that this may result in a particularly great elevation.

All those who commit to putting into practice the terms of this mission, with joy and enthusiasm, receive the strengths of Hashem, as our Sages assure us. In fact, one who sanctifies himself only a little, here below, receives from Hashem an immense sanctification.

[1] The content of this letter leads one to think it was written close to the previous one.
[2] See on this subject letters no. 1739, 1749, 1752, 1753, 1807 and 1812.
[3] Without having known descent through his sins, even if he was unable to find elevation in it.

א'תשכו*

[שלהי תמוז תשי " ב ]

... אף שדברי ביום ד' ט"ז תמוז הי' להתלמידים הנוסעים בשליחות המל"ח - מרכז לעניני חינוך - במרחבי מדינת ארצוה"ב להשתדל בהחזקת היהדות, אבל באמת שייכים הם לכל אחד ואחת מישראל, ככל הדברים האלה, כן הוא בכל איש ואשה מישראל, כי הרי הנשמה חצובה היא מתחת כסא הכבוד, ועוד למעלה מזה, וכמרז"ל מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר ואפילו לתורה שקדמה אלפים שנה לעולם. ואף שמחשבת האדם הרי היא חלק מהאדם החושב ואינו הדבר עצמו, אבל הקב"ה דכתיב בי' כי לא מחשבותי מחשבותיכם, הרי ע"י מחשבתו נתהווה הדבר, אף כי באופן נעלה ובמדריגה נעלית יותר, וכמבואר בכמה מקומות שישנם עולמות עליונים הנק' עולמות המחשבה, הרי עי"ז נתהוו הנשמות, אף שבמדריגה נעלית הרבה יותר מכמו בירידתה למטה (ראה שער היחוד והאמונה לרבינו הזקן פרק י"א) ומשם נסעה וירדה הנשמה, ממדריגה למדריגה בהשתלשלות העולמות, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא לעוה"ז הגשמי והחומרי, שרבו בו ההעלמות וההסתרים והמנגדים לעבודת הוי', ומונעים מלחזות בנועם ה', שזהו הטעם, כמרז"ל, דבעל כרחך אתה חי, ובכ"ז דרישת התורה היא; עבדו את ה' בשמחה. כל חיי האדם צריכים להיות המשך בלתי פוסק של עבודת ה', שכל ימיו יהיו שלמים, ממולאים בפעולות מילוי שליחותו בעלמא דין, וצריכים להיות בשמחה. ואף שיודע הוא בנפשו גודל הירידה שירדה נשמתו, בכ"ז אין זה מונע להשמחה הגדולה שזכה להיות שלוחו של ממה"מ הקב"ה, להאיר את העולם ומלואו בנר מצוה ותורה אור. ואף שאינו מבין הדבר בשכלו, בידעו מעמדו ומצבו, וכמאמר הלואי שתהי' יציאתו מהעולם כביאתו לעולם, הנה כך עלה ברצונו ית', אף שאינו מובן בשכל אנושי, שתהי' ירידה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא לצורך עלי' נעלית ביותר. וכל אחד ואחת הנגש למילוי שליחותו זו בשמחה ובטוב לבב, הרי מובטחים הם מרז"ל אשר מסייעין אותו מלמעלה, ואף אם מקדש עצמו רק מעט מלמטה, מקדשין אותו הרבה מלמעלה...

א'תשכו*
נדפסה ב"בטאות חב"ד" חוברת הראשונה ע' 7.

ע"פ התוכן נראה שנכתבה בסמיכות לאגרת שלפנ"ז. ראה גם לקמן אגרת א'תשלט.

א'תשמט. א'תשנב-ג א'תתז. א'תתיב.