Igrot Kodesh · Letter 1744 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

1st of Menachem Av 5712,

Brooklyn,

To the directors of the youth of the Chabad* association,

may Hashem grant you long life,

Greetings and blessings,

A) I duly received your letter of 24 Tammuz, which followed a long interruption. No doubt you will arrange to write more often in the future, without waiting for a written reply from me, for I am particularly busy.

Even if my time does not permit me to reply in writing, I endeavor to do what is said in your letter, to the fullest extent possible and as soon as possible, including when you are sometimes informed of it with delay.

B) The Rav and chassid of generous conduct, Rav M. Ashkenazi[1], has no doubt transmitted to you a copy of what I said to the talmidim* currently delegated by the Merkaz LeInyanei Chinuch*[2], according to the practice that was instituted, every summer, by my father-in-law, the Rebbe[3].

I asked him to disseminate this text in the appropriate manner. I add here a paragraph, drawn from my letter, which can be an addendum to that sichah*, emphasizing that it concerns each one and explaining why this is so.

C) You informed me of your intention to organize the chassidic farbrengen* of 12 Tammuz[4] in the great shul* of Tel Aviv. Then you tell me that you abandoned this plan. All this is already done, and there is no use in complaining about the past. Nevertheless, I am surprised at this abandonment.

You expressed fears that certain speakers might say improper things. In reality, the simple fact of being invited to a Chabad* gathering limits them, up to a certain point. Moreover, you are not obliged to reproduce afterward the exact, integral report of what was said. Common usage is to highlight the points that concern the event or are said in its spirit.

True, during the gathering itself, one may sometimes hear improper things, even emanating from the side of evil. To remedy this situation, one must always invite a speaker for whom one can vouch and ask him to rectify, if need be, what should be rectified. One must also arrange that the last to take the floor say things that are irreproachable. For all the participants will return home, at the conclusion of the gathering, with the impression left by his speech.

But, as I have said, it serves no purpose to complain about the past, and one must conclude that, if this gathering did not take place, it is for the good, and that there will be fulfilled in this area the promise that "all that Hashem does is for the good."

You know the distinction that is made on this subject[5]. Thus, to affirm that an event is for the good amounts to saying that it is in itself positive, as is indicated by the account of Nachum Ish Gam Zo[6], according to whom the earth[7] performed miracles[8]. By contrast, the expression "all that... does"[9] means only that its consequences are positive, whereas the event itself...[10]. Such was the case for Rabbi Akiva, who said "all that... does"[9], whereas the death of the donkey and the rooster, as well as the extinguishing of the candle[11], were not in themselves positive. These events nevertheless saved his life[12].

D) If you possess a report of the gatherings of the 12th and 13th of Tammuz, you will kindly send me a copy here.

E) I note with surprise that you do not cite the good resolutions arising from the chassidic gatherings, regarding the study of the revealed part of the Torah and of its hidden dimension, the observance of the practices instituted by the one whose joy we celebrate[13], the contribution of each one, in the manner that suits him, to his institutions.

Perhaps this paragraph is missing from your letter, although these resolutions were in fact taken. You will therefore complete all this in your next mailing.

F) I would like to know whether the newspapers spoke of the chassidic gathering of 12 Tammuz, how it took place, and what was the content of the addresses.

G) You propose to publish a monthly[14], and you conclude by telling me that you have not yet found its editor. Before designating someone capable of assuming this function, you will be unable to determine the expense that may result from it. It is therefore difficult for me to give an opinion on this subject.

In any event, it will be necessary, at first, to publish a journal whose appearance will not have a fixed date, whether you have material or not. Its publication will therefore not be too closely spaced, so as to be considered only when the number of articles in your possession justifies it.

At first, if it is true, as you write, that the precise specification of the names of those in charge will arouse emulation, although it may also result in vexations and pretended affronts, it would be good to publish from time to time a journal with the most important information, without specifying when the next will appear.

One must also ask whether it is justified to publish such information in a newspaper that will have several thousand subscribers, among whom certain ones would not read a pamphlet appearing independently[15], or whether it is preferable to publish only this pamphlet, in which case one may fear that several newspapers will refuse to print the information that figures in it.

H) I learned with satisfaction that you spoke of 12 Tammuz on the radio. It would be good, for various reasons, that one of the directors of the general association of Chassidei Chabad* be a part of the commission that organizes and supervises the programs.

I) I was satisfied to note that your letter had two signatories. I said, some time ago, to one of the institutions of the Holy Land, that I wished there to be at least two signatories for matters of general scope, in order to remove difficulties and contradictions.

With my blessing of success in your mission,

[1] Rav Moshe Ashkenazi of Tel Aviv.
[2] See letters no. 1738 and 1739.
[3] See the letters of the Frierdiker Rebbe, vol. 9, letter no. 3250.
[4] On the occasion of the liberation of the Frierdiker Rebbe from the Soviet prisons.
[5] See Likkutei Sichos, vol. 2, p. 394.
[6] Who would say, of everything that happened to him: "This too is for the good."
[7] With which thieves had replaced the gold coins he intended to offer to the king.
[8] Enabling that king to be victorious in war.
[9] Hashem is for the good.
[10] Is not.
[11] All three belonged to Rabbi Akiva.
[12] For the thieves were unable to perceive his presence and kill him.
[13] The Frierdiker Rebbe — for example the three daily studies of Chumash, Tehillim and Tanya.
[14] This refers to Bitachon Chabad, which began to appear in Elul 5712. See also letter no. 1850.
[15] From the newspaper.

א'תשדמ

ב"ה, א' מנ"א, תשי"ב
ברוקלין.
הנהלת צעירי אגודת חב"ד

ד' עליהם יחיו.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבם מכ"ד תמוז אחרי הפסק הארוך ובטח על להבא יסדרו שתהי' הכתיבה לעתים תכופות יותר, ומבלי לחכות על מענה שלי בכתב, כי טרוד אני במאד, ואף אם אין הזמן גרמא לענות בכתב, בכ"ז משתדל הנני לעשות בנוגע לתוכן מכתבם את האפשרי בהקדם האפשרי אף שההודעה עד"ז מתאחרת לפעמים.

ב) בטח מסר הרה"ח בעל מדות תרומיות וכו' הר"מ שי' אשכנזי העתק ר"ד להתלמידים הנוסעים בשליחות המל"ח עתה כפי שהנהיג כ"ק מו"ח אדמו"ר לסדר כזה מדי שנה בשנה בימי הקיץ, ואמרתי לו שכדאי לפרסמו באופן המתאים, והנני מוסיף בזה קטע לקוח ממכתבי שיכול לבוא בתור הוספה לשיחה הנ"ל, הוספה המדגשת ומבארת איך שהוא דבר השוה לכל נפש.

ג) במענה להודעתם ע"ד הסברא שלהם לערוך ההתועדות די"ב תמוז בביהכ"נ הגדול בתל אביב, ואשר אח"כ חזרו בהם ממחשבתם זו, הנה כיון שכבר נעשה הדבר אין צועקין על העבר, אבל תמיהני על מה שחזרו בהם, כי החששא שאפשר יהיו נואמים שלא ידברו כפי הכוונה, הנה בכלל עצם הענין שמוזמנים הם לאסיפת חב"ד מגביל את הנואם במדה רבה, ונוסף ע"ז הנה אח"כ הרי אין מחוייבים להדפיס דו"ח סטנגרפי מההתועדות, וברשותם וכפי הנהוג בזה, הוא שמדגישים ומבליטים את הנקודות המתאימות להחג ולרוחו, ומה שבשעת ההתועדות גופא נשמע לפעמים איזה דבורים זייטיקע (צד דלעו"ז) הנה העצה לזה הוא שמזמינים תמיד נואם בטוח ומתנים עמדו שהוא יתקן אם יהי' דבר שצריך לתקן, והעיקר שהנואם האחרון יהי' כדבעי למהוי, באשר סו"ס רושם זה הוא נשאר ונלקח ע"י המתועדים לביתם בצאתם, אבל כנ"ל אין צועקין על העבר, ובטח אם לא יהי' "גם זה לטובה" הרי יקוים בזה עכ"פ "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", וכידוע החילוק בזה, אשר "גם זה לטובה" הנה הענין גופא הוא טוב, וכמעשה דנחום איש גם זו שהעפר עצמו נעשה בו נסים, וכל מה דעביד כו' הרי רק שתוצאות הענין הם טובים, אף שהענין עצמו כו' וכמעשה דר"ע שהי' אומר כל מה דעביד כו' שמיתת החמור והתרנג[ו]ל וכבית הנר לא היו טובים, אבל התוצאות מזה הי' הצלת נפשו.

ד) אם יש אצלם פ"כ מהועידות די"ב וי"ג תמוז, בטח ישלחו לכאן העתקה.

ה) אתפלא שאינם מזכירים כתוצאות מההתועדות החלטות טובות בנוגע לקביעות עתים בתורת הנגלה והנסתר, ההתחזקות בתקנות בעל השמחה, השתתפות במוסדותיו באופן המתאים לכל אחד, ואולי נשמט זה ממכתבם, אף שהי' בפועל, וא"כ יבוא במכתב הבא.

ו) אתענין לדעת אם נדפס במכ"ע ע"ד ההתועדות י"ב תמוז ואיך שעברו ותוכני הנאומים וכו'...

ח) בנוגע להצעתם להו"ל ירחון, ומסיימים שעדיין אין אצלם עורך וכו', הנה קודם שימצאו איש המתאים לזה, בטח אין יכולים לשער ההוצאה הכרוכה בהענין, ובמילא קשה לי לאמר חוו"ד בזה, ובכ"א בהתחלת הדבר צריך להיות הופעת העלון באופן כזה שלא יהיו מוכרחים להו"ל ליום פלוני, הן אם יהי' חומר בידם א"ל, היינו שיהי' זמן הופעתו שלא לעתים תכופים, ורק באם יתקבץ די חומר בשביל העלון... ולכן בתור ראשית דבר, הנה אם אמת הדבר מה שכותבים במכ' שפרסום שמות פעילים יגרום לתרבה חכמה (אף שלאידך גיסא יוכל לצמוח מזה כמה ענינים של קפידא ופגיעת כבוד המדומה וכו') הרי כדאי שיו"ל מזמן לזמן עלון עם הידיעות היותר מוכרחות ומבלי להורות הזמן בו יופיע העלון שלאחריו וגם יש להביא בחשבון מה כדאי יותר, אם לפרסם ידיעות אלו בעתון שמספר חותמיו מגיעים לכמה אלפים וביניהם גם כאלו שלא יקראו עלון הנדפס בפ"ע או שיותר טוב להו"ל עלון שאז יש מקום לחשש שכמה מהעתונים לא ירצו להדפיס הידיעות שנכנסו בעלון שלהם.

ט) נהניתי במ"ש ששדרו ברדיו ע"ד י"ב תמוז, וכדאי הי' שבהועידה שמסדרת ומבקרת את השדורים, יכנס ג"כ אחד מהנהלת אגו"ח הכללית, מכמה טעמים.

י) נהניתי לראות במכתבם שבאו שנים על החתום, וכמ"ש זה מכבר לאחד המוסדות באה"ק ת"ו, שבענינים כללים בקשתי שיבואו עכ"פ שנים על החתום, כדי להמנע עי"ז מקושיות וסתירות,

בברכת הצלחה בעבודתם.

א'תשדמ
כפי שהנהיג: ראה אג"ק שלו ח"ט אגרת ג'רנ.

וכידוע החילוק : ראה לקו"ש ח"ב ע' 394.

להו"ל ירחון : בטאון חב"ד, שהתחילה הופעתו באלול תשי"ב. ראה גם לקמן אגרת א'תתנ.