Igrot Kodesh · Letter 1757 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

6 Menachem Av 5712,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

In reply to your letter of 10 Tammuz, which reached me with delay. You speak to me of your spiritual state in general, and especially of its recent evolution. You conclude by telling me that you are presently undergoing, it seems to you, a moral fall.

You should know that such fruits of your imagination, especially if they make you sad as you specify in your letter, emanate from the yetzer hara* and the forces of evil. The Tanya condemns sadness and emphasizes the necessity of casting it aside.

Hashem has granted you the merit of finding yourself in a ray of light, of possessing "the candle that is a mitzvah and the Torah that is light," the luminary of the Torah which is its inner dimension. You should therefore be particularly joyful at this happiness.

True, you feel deficiencies in various areas. Nevertheless,

1. there may be in this only an illusion, as I have said,

2. even if such is indeed the case, your situation evokes the following. A man is not in good health and does not know it. He may therefore consume what is bad for him and not apply the treatment that could heal him, being convinced that he is not ill. Then the Cause of all causes and the Source of all sources causes him to become aware of his condition. From then on, one may hope that he accepts the principle of this treatment and distances himself from what disturbs him. It is quite clear that in such a case, there is no reason to be sad. On the contrary, it is in this way that, in the end, he will recover his health.

It is certain that your case belongs both to the first and to the second situations, as is most generally the case. The problem with which you are confronted is partly true and, in part, exaggerated by the forces of evil. It is yet more likely that they signal its presence to you in places where it is not really there, which will have a double effect. You will direct your effort where it is not useful, and it may therefore be harmful. Moreover, the indispensable repair will not be made, as various texts of Chassidus*, and also of Mussar*, explain.

In general, you know the injunction: "Serve Hashem with joy." For it is by rejoicing that one can serve Hashem more intensely, with more zeal and success, even when one is conscious of one's own state. In any event, the situation of your nefesh habahamis* must not disturb the joy of your nefesh ha'elokis*, as the Tanya explains.

On the occasion of your birthday, which you mention in your letter, I wish that Hashem grant you to fear Him. Be a scholar and a chassid as is fitting. The great merit constituted by your teaching activity, enabling you to draw close the hearts of Yidden to their Father in Heaven, will cause Him to reward you with interest exceeding the principal and to satisfy all your needs, material and spiritual.

With my blessing that you study Torah with yiras shamayim* and for the satisfaction of all your needs,

א'תשנז

ב"ה, ו' מנ"א, תשי"ב
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מיו"ד תמו"ז - שנתקבל באחור זמן - בו כותב ע"ד מצב רוחו בכלל, ובעיקר בזמן האחרון, ומסיים אשר נדמה לו שעתה אצלו איזה ירידה ברוחניות:

הנה בכלל צריך לדעת שדמיונות כאלו ובפרט כשגורמים לעצבות כמו שכותב במכתבו, הנה באים הם מהיצר הרע ומהלעומת זה, וכמבואר בתניא ע"ד עצבות ואודות ההכרח להרחיקה, ובפרט כשזיכהו השי"ת להעמידו בקרן אורה, הוא נר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זוהי פנימיות התורה, הרי צריך להיות בשמחה גדולה ביותר על אושר זה, ומה שמרגיש את חסרונותיו בענינים שונים, הנה כנ"ל א) אפשר הדבר שאין זה אלא דמיון, ב) אם גם יש יסוד להשקפתו זו, הרי למה הדבר דומה לאיש שלא הי' בריא, ולא ידע עד"ז ובמילא לא נזהר מדברים המזיקים וגם לא עשה בענינים שיביאו לו רפואה, כיון שדימה בדעתו שבריא הוא לגמרי, ומסבב הסיבות ועילת העילות הביאו סו"ס שידע מחסרונו, ובמילא ישנה התקוה שיתחיל להתעסק בדברים המרפאים ויתרחק ביותר מדברים המזיקים, אשר פשיטא מה שנתגלה לו מצבו, הנה לא לבד שאין צריך להיות עצב מזה, אלא אדרבה זהו הקדמה והכנה למצב בריאות הנכונה, ובטח כמו ברובא דכולא עלמא, הנה משני אופנים הנ"ל ישנם בו, היינו שקצת יסוד יש לרעיונו ע"ד החסרון, ובקצתו מוגזם הוא ע"י הלעומת זה, או, מה שקרוב יותר, שמראה לו החסרון לא במקום שישנו אלא במקום אחר (וכוונתו בזה בשתים, שכשישתדל במקום שאינו נצרך, הרי תזיק ההשתדלות יתירה במקום זה ותחסר התקנה בענין הנצרך ומוכרח, וכמבואר הדבר בכמה מקומות בחסידות וגם בספרי מוסר) ובכללות הדבר הנה ידוע מ"ש עבדו את ה' בשמחה, אשר אז העבודה נעשית יותר ובמרץ יותר ובהצלחה יותר, ואף שיודע מעמדו ומצבו, בכ"ז מעמד ומצב הנה"ב שלו אינו צריך לבלבל את שמחת נפשו האלקית, וכמבואר בתניא.

ולקראת יום הולדתו שכותב אודותו במכתבו, הנה יהי רצון מהשי"ת שיהי' ירא שמים למדן וחסיד כדבעי, וגדולה זכות התעסקותו בשדה החנוך הכשר לקרב את לבן של ישראל לאבינו שבשמים, שאבינו שבשמים ישלם לו בתוספת שהיא מרובה על העיקר בהמצטרך לו בגשמיות וברוחניות.

בברכה לתלמוד תורה ביראת שמים ובהמצטרך בעניניו.

א'תשנז
נדפסה בלקו"ש חי"ד ע' 357.