Igrot Kodesh · Letter 1763 — Personal Mission

By the grace of Hashem,

7 Menachem Av 5712,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

I have already written to you in reply to your questions, and I now permit myself to emphasize to you a point of a general order. The verse[1] says that "days were created, and not one of them appeared." Various texts of Chassidus* explain on this subject that each man receives a certain number of days, in order that he bring to completion the mission entrusted to him here below[2]. And there is not one day too many, not one instant that is superfluous for this accomplishment. Every period, even very short, that is devoted to an insignificant object, therefore puts back into question the wholeness of the mission.

After reading your letter, I tell myself that it is a pity to see you lose your time questioning yourself about other people. Why does one act in this way and not another? All this concerns only others. And what is primordial, indispensable for each one of us—with the exception of those who manage public matters—is to devote our time, our energy and our strengths to bring to completion the mission entrusted to us personally.

When the yetzer hara* of a man sees that the questions he asks himself about others do not prevent him from accomplishing his own mission, it will cease imposing the obscurity and the veil giving rise to these questions, since these no longer bring it any return.

It is the same for the long discussions that you report in your letter, asking yourself whether you are capable of influencing your surroundings or not. You are losing your time, for the lot of each one has already been decided by the founders of Yeshivas Lubavitch[3], who direct it. Each talmid* of the yeshivah* must be "a light that illuminates," as the note explains, published for the fifth light of the past Chanukah, which you have surely consulted.

You have knowledge of the decision that you must be a light and illuminate your surroundings. You must immediately begin to act in this direction. To say more serves no purpose and may therefore even be harmful.

[1] Tehillim 139:16.
[2] Giving a second reading of this verse: "Days were created, and through man, Hashem enters into them."
[3] Of which the addressee of this letter is a talmid.

א'תשסג

ב"ה, ז' מנ"א, תשי"ב
ברוקלין.

שלום וברכה!

... והנה לאחרי שכתבתי לו מענות על שאלותיו, ארשה לעצמי לבוא בנקודה כללית: ימים יוצרו ולוא אחד בהם, ומבואר ע"ז הפירוש בכמה מקומות בדא"ח, שימי האדם ניתנו במדה קצובה בכדי למלאות שליחותו בעלמא דין, ואין בהם אף יום אחד או רגע אחד יתירה על העבודה, וגם מובן שכל משך זמן אפילו קטן ביותר שמבלים אותו על ענינים של מה בכך, הרי בדרך ממילא חסר זה במילוי שליחותו, ובמילא, בתוכן מכתבו, הנה חבל על הזמן שהוא מבלה בקושיות על אחרים, מפני מה עושים באופן כזה ולא באופן אחר, כי ה"ז ענין של אחרים, והיותר נחוץ ומוכרח לכאו"א מאתנו - מלבד אלו שאחריות הרבים עליהם וכיו"ב - להקדיש את זמנו מרצו וכחותיו למלאות שליחותו הוא, וכאשר היצה"ר יראה, שהקושיות על אחרים אינם מונעים אותו מעבודתו בעצמו, הרי ממילא לא ימשיך עליו ההעלם וההסתר לראות קושיות באחרים, כיון שלא תהי' מזה כל תועלת בשבילו, היינו בשביל היצה"ר, והוא הדין ואלה הם ג"כ הדברים במה שדן במכתבו בשקו"ט ארוכה אם יכול להשפיע על הסביבה א"ל, כי ה"ז אבוד זמן, וכבר דינו של כאו"א אמור בפסק מייסדי ומנהלי ישיבות תומכי תמימים, אשר כאו"כ מהתמימים צריך להיות נר להאיר , וכמבואר בהרשימה דנר חמישי דחנוכה העבר, אשר בטח ראה אותה, וכיון שיודע פסק ההלכה שהוא נר ושצריך להאיר את סביבתו, במילא עליו לגשת תומ"י אל העבודה, והשקו"ט אך למותר ובמילא אינו אלא מזקת...