Igrot Kodesh · Letter 1766 — Organizational Direction

By the grace of Hashem,

10 Menachem Av 5712,

Brooklyn, New York,

To the directors of the association of Chassidei Chabad*

in the Holy Land, may it be rebuilt and restored,

may Hashem grant you long life,

Greetings and blessings,

I duly received your letters of 24 Sivan, 8 Tammuz, the two of 16 Tammuz and the report of the gatherings of 10 and 13 Tammuz. I am surprised not to have the report of the other gatherings that had been planned. In fact, these gatherings should be weekly, but perhaps they no longer take place on account of the summer.

In general, the work of Chabad* in the Holy Land currently finds itself at a crossroads. It can continue, in the coming years, by reproducing what it has been until now—that is, without an established program, telling oneself that if one succeeds, so much the better; if all goes well, that is perfect; and if such is not the case, it is no great matter and is perhaps even preferable.

It can also be set on solid foundations, with the suitable development and growth, both internally and outwardly.

Obviously, even if one chooses the first eventuality, this does not exclude opting later for the second. Moreover, you will bear in this case no responsibility, and you will be able to say: "He promised nothing, committed himself to nothing. For each action he undertakes, even the most limited, one must therefore express to him gratitude, in this world and in the World to Come."

By contrast, in choosing the second possibility, you take on an enormous responsibility, both internally and outwardly, and you exclude the eventuality of returning afterward to the first possibility. Moreover, it is clear that you cannot determine in advance whether, in due course, you will have the same means and the same opportunities as at present to develop the work of Chabad* in the Holy Land. For these means and these opportunities are now broader than they were last year.

It is for this reason that I have asked R. M. G.[1] that you organize a meeting, without leading a campaign for it, but solely with the aim of making known my conception of the work of Chabad* in the Holy Land. You will ask each one to communicate to me his opinion. If anyone chooses the first solution, he will tell me so. And I will have to count those who give me no information and do not reply to me among the partisans of this first solution, or else among those who do not wish to take part in the work of Chabad* in the Holy Land.

As for those who are truly bound to the work of my father-in-law, the Rebbe, they will desire this development and will be ready to devote to it a portion of what they possess, financially, physically and even morally. They will let me know as well, and I will then see whether it is possible for me to envisage the intensification of the program of action in the Holy Land, or whether we are not yet at that point.

I emphasize once again that each one must reply personally, for what concerns him and in an independent envelope, in order to have the certainty that his reply is free, that there is no vexation or shame. For this decision is particularly important. As I have said, it requires an investment not only financial and physical, but also moral.

Thanks to these replies[2], no one will be able to raise objections afterward, including against his own person, as has been the case for other actions to which one committed oneself publicly. One then objected afterward, to oneself or before Hashem, or further before a friend: "What could I do? It was impossible for me not to sign, but I am not in a position to honor such a commitment!"

May Hashem grant that each one of us have the merit to bring to completion the mission entrusted to him, with joy, in expansiveness, with tranquility of mind and body.

With my blessing,

M. Schneerson,

[1] Rav Moshe Gourary, of Tel Aviv.
[2] Personalized, from each one.

מנחם -אגרות מלך׳ כרך ב ,עמוד מח.

ונימוקים ,הוראות רבות לכלל ולפרט .אחת ה״נקודות״ שברצוני לציין

כאן תובהר לאחר התבוננות בתנאים בהם אירעה יציאת מצרים:

מאות בשנים היו בני ישראל משועבדים לאומה ששלטה אז על כל

עמי הסביבה ,לא רק בכוח האדיר של ״רכבו ופרשיו״ ,כי אם גם

במשקל-היתר הגדול שלה בשטחי המדע ,בכל המכונה עתה בשם

״תרבות״ ו״קידמה״.

התרבות והקידמה של מצרים התבססו על כוחות ותופעות הטבע,

ובמיוחד על היאור נילוס .ארץ מצרים היא שחונה ואין יורדים בה כמעט

כל גשמים ,אך כוח ההמצאה האנושי יצר השקאה מלאכותית שהפכה

את מצרים לגן פורח מוקף מדבר.

תנאים אלה יצרו תרבות אלילית מסועפת ,שהיו לה שני קוי יסוד:

האלהת כוחות הטבע ,והאלהת כוחות האדם שהשכיל לנצל את כוחות

הטבע .מכאן צעד קטן בלבד אל האלהתו של פרעה ,זה שגילם באישיותו

את הדוגמא המצרית לאדם ״מושלם״.

השקפה כזו ,שראתה את העולם כהרכב של ״כוחות-טבע״ מרובים,

שבכללם גם ״כוח״ האדם ,בתוספת הפילוסופי׳ של כוחי ועוצם ידי עשו

לי את החיל הזה -הביאו לירידה רוחנית ומוסרית תהומית ביותר ,עד

כדי ״הצדקת״ רדייה ואכזריות מתועבות ביותר כלפי האדם או העם

החלש יותר מבחינה גופנית.

האליליות ואמונת ההבל של המצרים הגיעו לשיא ביטוים בתקופת

אחת :ראה רמב״ן בא )יב ,ג( .צרור המור שם )יב ,ג( .צרור המור שם )יב ,א( ועיין זוהר

חלק ג)רנא ,א(.

ששלטה אז על כל :מכילתא לבשלח יד ,ה :הי׳ פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו.

וראה זוהר חלק ב ו ,א.

כמשקל-היתר הגדול :ראה זוהר חלק א קכה ,סוף עמוד א.

ובמיוחד . .נילוס :יחזקאל כט ,ג.

ואין יורדים בה כמעט כל גשמים :ראה רש״י ויגש מז ,י .דברים יא ,י.

כוח ההמצאה האנושי :רש״י ריש פרשת מקץ.

של פרעה :שמו״ר פ״ח ,ב .תנחומא שם.

כוחי ועוצם ידי :דברים ח ,יז .וראה ספר מצוות גדול מצות לא תעשה סד :וארא

בחלום כו׳ שכחת את העיקר כו׳ והתבוננתי כו׳ והנה יסוד גדול הוא כו׳.

תהומית ביותר :ויקרא יח ,ג ובתורת כהנים )ובפירוש רש״י( שם .ובקהלת רבה על

הפסוק והארץ לעולם עומדת דמצרים דוגמת ערוה באדם.

ההתחדשות השנתית של כוחות הטבע ,בחודש האביב ,חודש של ״מזל

טלה״ ,והשה הוא שהי׳ מסמלי היסוד של ה״עבודה זרה״ של מצרים.

אך הנה בא משה רבינו ובפיו בשורת ״פקוד פקדתי״ :הגיעה השעה

בה עלה ברצון אלקי אברהם יצחק ויעקב לשחרר את בני ישראל מיד

פרעה ומגלות מצרים.

כבר חלפו 210שנה מאז נתונים בני ישראל למרות פרעה ,חלק מבני

ישראל אף נטמע ב״תרבות״ המצרית ,עזרה מן עמי הסביבה אינה צפוי׳

כלל ,שום עבד לא הצליח )עד אז( להשתחרר ממצרים .לא היו ,איפוא,

כל סיכויים ,מנקודת מבט טבעית ,לשחרור עם ישראל ממצרים ,ולמרות

זאת מבטיח להם משה רבינו כי הגיעה שעת השחרור ,אלא שקיים תנאי

יחיד לדבר; משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח!

משכו ידיכם מאלילי הארץ ,וקחו לכם כבש )אותו ראו המצריםכאלוה( ,ושחטו אותו כקרבן פסח לה׳ .לא די בכפירה ב״עבודה זרה״

המצרית בלב ,או אף בבית ,בצנעה ובלאט ,כי אם דוקא בפומבי ,ללא

פחד ,לפי כל הפרטים שהיו כרוכים בהקרבת הפסח במצרים.

ואז -מבטיח משה רבינו בשם הקב״ה -לא זו בלבד שישוחררו

ממצרים ,אלא שאף פרעה בעצמו יצוה עליהם לצאת ממצרים ,והגאולה

תהי׳ לא בתקופה בה כוחות הטבע רדומים ונסתרים ,כי אם ,דוקא,

בחתש האכיכ ,בו מגלה הטבע את מיטב כוחו.

בכך מודגשת העובדה שאין קיימים עולמות נפרדים :עולם של טבע

וכוחות הטבע ,ועולם של ״על־טבע״ הנאבקים ביניהם ופעמים מנצח

האחד ופעמים השני .יש רק א-ל אחד ויחיד ,השליט המוחלט של העולם

כולו ,והוא גם המאחד את כל העולם.

הכרה זו באה לביטוי׳ הנעלה ביותר במתן תורה ,זה נקודת היעד של

לשיא ביטוים :רמב״ן וצרור המור שם.

חלק מבני ישראל :שמות רבה פרשה יד ,ג .וראה תניא פרק לא.

שום עבד :מכילתא יתרו יח ,יא.

תנאי יחיד . .״משכו :שמות רבה פרשה טז ,ב :כל זמן כר משכו כר שבכך כר.

וקחו לכם :למשפחותיכם)דוקא( ,וכהודעת משה :בבנינו ובבנותינו -כל הארבעה בנים

)ובנות( ,מן החכם ועד השאינו יודע לשאול.

בפומבי :ראה שר׳ע רבנו הזקן ריש סימן תל.

נקודת חיעד :כמש״נ בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את ה׳)שמות ג ,יב( וראה

אגרות־ קידש -מתורגמות )ח׳תתקסה(

יציאת מצרים ,שהחל ב :אנכי ה׳ אלקין אשר הוצאתיד מארץ מצרים

מבית עכרים ,לא יהי׳ לן אלקים אחרים גו׳

כבמצרים בעבר ,כך גם עתה מצויים כאלה המבססים חייהם על

האלהת הנקראים בשם כוחות הטבע ,בתוספת ״כוחי ועוצם ידי״ של

האדם .אחרים מצאו ״מוצא״ שבביתם יש מקום גם לקב״ה אך בחברה

הם ״ככל האדם״ ,״נהי׳ כגויים״ ,ואדרבה; יותר ״גוי״ מהם.

בא חג הפסח ומזכיר פעם נוספת :״פקוד פקדתי״ -אין לפניכם כל

ברירה .הקב״ה זוכר אתכם ,וחייב להיות; משכו ,משיכת ידים מן

ה״עבודה זרה״ של הארץ ,בכל צורה בה היא באה לידי ביטוי ,ועשיית

הדבר בפומבי ,ללא פחד ,ובאומץ .וקחו לכם -קחו את עצמכם ואת כל

השייך לכם ,כל האפשרויות וכל הכוחות ,לכם אתם ,ל״אני״ היהודי

האמיתי והנצחי.

את כל זאת יש לעשות ״בחודש האביב״ ,לא להתבלבל ע״י המתעים

שמאחר וקיים עולם פורח ,שבמרכזו האדם וכוחו ועוצם ידו ,הרי ״אלה

אלקיך״ ,זה האליל שלך אליו אתה משועבד ,ואין כל מקום ר״ל להקב״ה

כי אם ,אדרבה :בחודש האביב הוציאך ה׳ אלקיך ממצרים ,העולם

זוהר חדש ריש פרשת יתרו :בכל יומא אפיק כר .וראה תניא פרק לא שם.

נהי׳ כגויים :יחזקאל שם .תנחומא נצבים ג .נתבאר בקונטרס ומעין מאמר י״א ,פרק ג.

לכם . .ל״אני״ היהודי :ראה שמות רבה פרשה טו ,כג :לכם הדא הוא דכתיב יהיו לך

לבדך ואין לזרים אתך.

אדרבה :בחדש האביב :להעיר מלקר׳ת במדבר )ג ,א( .סוף ד״ה החדש הזה -לכ״ק

מו״ח אדמו״ר -בס׳ המאמרים ה׳ש״ת.

הוציאך . .ממצרים :לילה .וכן גם עתה אין להתרשם מזה שלאחרים לילה ואין רואים

את האמת ,כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה׳ וכבודו עליך יראה)ישעי׳,

ס ,ב(.

בחדש האביב . .בנוסח חכמינו ז״ל :ברכות מג ,ב .והנה לכמה אחרונים )או״ח סימן

רכ״ו( ניסן לאו דוקא ,אבל יש אומרים דדוקא הוא )שדי חמד אסיפת דינים מערכת ברכות

רס״ב .ושם נסמן( .והנה אדמו״ר הזקן בלוח ברכות הנהנין)הראשון( כתב דאחר ל׳ יברך בלא

שם ומלכות )מוכח דניסן לאו דוקא( ,אבל בסדר ברכות הנהנין)שבסידורו פרק יג סעיף יד(

השמיט זה .ואף שיש לומר בדוחק דטעמו מפני דסבירא לי׳ דאין לברך כלל אלא פעם אחת

)ועדיין יקשה למה לא ביאר דברי השו״ע ״בימי ניסן״ דהיינו לאו דוקא -כמו שהוסיף ביאור

בכמה דינים שבברכות הנהנין( ,יש לומר -דהשמיט מפני דבמשנה האחרונה סבירא לי׳

ד״בימי ניסן״ כפשוטו -בדוקא ,ואם כן אי אפשר ״לאחר ל״׳ .ואין כאן מקומו להאריך.

תשי״ח -תשב״ ה

הפורח על נפלאותיו מביאים לראי׳ ברורה יותר של האמת -בנוסח

חכמינו ז״ל -שה׳ אלקינו)הוא( מלך העולם ,שלא חיסר בעולמו כלום.

יעזור ה׳ ויצליח שפסח -זמן חרותנו -יביא את כל אחד ואחד,

בתוך כלל ישראל ,לחירות אמיתית מכל הפרעות ומיגבלות לעבוד את ה׳

בלבב שלם,

וגאולת הפרט תביא את גאולת כלל ישראל ,הגאולה האמיתית

והשלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו.

בברכה לחג הפסח כשר ושמח

מנחם שניאורפאהן