Igrot Kodesh · Letter 1767 — Kfar Chabad Leadership

By the grace of Hashem,

10 Menachem Av 5712,

Brooklyn,

To the directors of Kfar Chabad,

may Hashem grant you long life,

Greetings and blessings,

A) I duly received your letters of 3, 4, 6 and 24 Tammuz, of erev Shabbos Pinchas and of 5 Menachem Av, with what was enclosed therein.

B) I observe with much pain that one refuses to listen and that disorder therefore reigns in the Kfar. I do not know exactly what the solution is. In fact, it seems that there is nothing else to do but to take cognizance of what is happening. Now, it is explained elsewhere that taking cognizance is, in fact, a profound understanding. One must, in this case, penetrate oneself with the idea that the Kfar bears the name of Chabad*.

When it was founded, the Kfar received the brachah* of my father-in-law, the Rebbe, and you know what he said on this subject while he still lived in this world. He specified that he was personally taking its leadership. You must therefore consider everything concerning the Kfar as directly bound to the desire, the will and the name of my father-in-law, the Rebbe, and not as a personal matter.

What has just been said has two consequences. From the right side[1], all this concerns him, and he is the leader of the generation, granting it all the blessings and all the revelations it needs, not only spiritually but also materially. For such is the role of the leader of the generation, who reveals to it all the blessings, without any exception. That is why, in the generation of the wilderness[2], the distribution of meat had also to be made through Moshe, who nevertheless said: "From where do I have meat[3]?" and Chassidus* explains the meaning of this expression.

If one adopts the channels suitable to his desire and his will, one obtains his effective blessings—that is, supernatural ones—and one makes use of them in a healthy and joyful manner.

From the second side[4], if one adopts bad conduct, one strengthens the realm of evil, not only in one's own four cubits, but also in those of the leader of the generation. All this therefore concerns the community even more emphatically than through the collective responsibility of Yisroel.

It is no doubt unnecessary to say more, so evident is this, especially for those who have studied Chassidus* and who have the sense of hiskashrus*[5].

C) Some time ago, I already wrote to you to emphasize the immense importance of leading a campaign to increase the number of inhabitants of the Kfar. Even if you are, for the moment, cramped, you wrote me recently to inform me that you were adding houses. It is therefore necessary to begin this campaign as soon as possible.

D) When Mr. Shazar visited me, he presented to me as evident that an agreement had already been given for you to remain in the place where you are now located[6] and that you would be helped in every possible manner. I therefore do not understand why you formulate this question in your letter as though doubt still subsisted.

E) I wrote some time ago to the association of Chassidei Chabad*[7] to emphasize the great importance,

1. of the vocational school,

2. of the agricultural Aliyas HaNoar*.

The vocational school depends essentially on the yeshivah* of Lod, but for various reasons, it will be located at the Kfar, and in a certain way, you are therefore concerned as well. Moreover, there is good hope that you will derive from it a means of livelihood—as also from the agricultural farm—for several families.

I am therefore surprised and ask myself for what reason the negotiations on this subject are being conducted with such nonchalance. May Hashem grant that you do not intervene too late and that you make full use of the opportunity that is offered to you.

F) I wrote to you regarding the subsidy that you received for the seventh year[8]. My surprise did not bear on this subsidy itself, the amount of which is, moreover, particularly modest, but rather on the fact that I had obtained this information indirectly and fortuitously—that is, through an effect of divine Providence.

Now, I have many times emphasized to you that, for proper functioning, information must be transmitted here as quickly as possible. Very often, there results from it, here itself, a direct consequence. I do not ask that one show me honor, chas veshalom*. I am simply astonished that all this has not yet been put in order.

G) I am pained that the Kfar and, in general, our institutions in the Holy Land all conduct themselves as independent entities. Each director of an institution considers all the others as competitors and opponents. Certainly, he must, above all, take an interest in his own institution, and that is his essential mission. Yet he must also know that the development of any Chabad* institution in the Holy Land, whatever it may be, will almost certainly contribute to the growth of his own.

Moreover, sometimes one must know how to renounce one's own good in favor of another institution, and the loss that will result from it will be only passing. It is certain that with time, the one who has undergone it will find his own good in it.

I do not allude here to what transcends logic. The rationality of men establishes that it must be so. Moreover, non-Jews proceed in the same manner. It is possible, and sometimes even probable, that the institution from which one expects an effort may be suspected of a lack of objectivity. In any event, it must be possible, each time, to discover chassidim who are neutral in this area and to submit to them the question that is raised by the two parties.

Thus, as the Mitteler Rebbe says, when one confides in someone else, one allies two divine souls[9] against a single animal soul[10]. I have good hope that at least in the future, all this will be repaired, in the Kfar as in the other institutions.

The reason for which I emphasize all this is the following:

H) Some time ago, I wrote to you, observing that the girls' school of the Kfar was not developing. I understand the indifference of chassidim toward this question, for they have not been accustomed to according importance to the chinuch* of girls when these are already grown.

But we must hold to the teaching of my father-in-law, the Rebbe, who, already in Riga[11], gave the greatest importance to the chinuch* of girls. From 5700[12] onward, he gave to it increased attention, invested in it his ardor and his hidden powers, far beyond what is known.

There is in this a teaching for us, relating to the needs of the moment, especially in the Holy Land in these very recent times. The chinuch* of girls has, lately, become primordial. Each one of us must therefore modify or, at the very least, orient his habit in this area, and then decide for himself what he must do, whether he understands all this or not.

For my father-in-law, the Rebbe, asked that it be so. Logic therefore establishes the necessity of all this, and concrete action is primordial. I learn that the greatest obstacle to the development of a girls' school in the Kfar is the lack of a suitable place. I therefore propose, and I ask again and again, that one choose the place that best suits this school, in order that it be known before the start of the school year. It would also be good to have a larger kindergarten, for boys and for girls.

With my blessing of material and spiritual success, for each of you,

[1] That of kindness.
[2] The one that left Egypt.
[3] For all this people.
[4] The left, of severity.
[5] To the Rebbe.
[6] See, on this subject, letter no. 1566.
[7] See, on this subject, letters no. 1536 and 1649.
[8] Shemittah, in this case 5712, year during which agricultural work was forbidden.
[9] Of the man who confides and of the one to whom he confides.
[10] Of the man who confides only.
[11] See the Igros of the Frierdiker Rebbe, vol. 3, letter no. 818, and introduction of vol. 4, pp. 10 to 13.
[12] 1940.

א'תשסז

ב"ה, יו"ד מנ"א, תשי"ב
ברוקלין.
הנהלת כפר חב"ד,

ד' עליהם יחיו

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתביהם מיום ג', ד' ו' כד תמוז ומעש"ק פנחס העבר, ומיום ה' מנ"א עם המצורף אליו.

ב) גורם לי צער במאד מאד העדר המשמעת ובמילא הבלי-סדרים השורר בהכפר.

איני יודע ברור העצה לזה, ולכאורה אין צריך עצה נוספת על ההכרה, וכמבואר שהכרה ענינה ג"כ הבנה בפנימיות, והרגשה, אשר הכפר נושא ע"ע השם כפר חב"ד, וכשנתייסד קבל ע"ז ברכת כ"ק מו"ח אדמו"ר, וידוע מה שאמר פה עוד בחיים חיותו בעלמא דין, אז די זאך פירט ער אליין , ובמילא צריכים הם להביט על כל עניני הכפר שנוגע זה לחפצו ורצונו ולשמו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ואין זה ענין פרטי בלבד, והנפ"מ בזה בשנים: בקו ימין - שכיון שזהו ענינו והוא נשיא הדור, היינו שעל ידו נשפעות כל ההמשכות השייכים לדורנו, לא רק השפעות רוחניות אלא גם השפעות גשמיות (וכידוע שזהו ענין הנשיא שכל השפעות הדור - באין יוצא - נשפעות על ידו, שלכן הי' הכרח שאפי' בשר גשמי לדור המדבר יושפע באמצעיות משה רבינו, אף שאמר מאין לי בשר, וכמבואר בדא"ח הפירוש ע"ז שאמר מאין לי בשר) הרי מקבלים השפעתו (אם רק הצנורות מתאימים לחפצו ולרצונו) בהצלחה (שפירושו למע' מדרך הטבע[)], און פארניצן דאס אויף געזונטע פרייליכע זאכען. וגם לצד השני, היינו שכשעושים שלא כדבעי, הרי עי"ז מגדילים את כח הלעו"ז לא רק בהד' אמות של עצמם, אלא ג"כ בהד' אמות של נשיא הדור, ובמילא נוגע זה להכלל - במדה מרובה יותר, מאשר מצד ערבות שכל ישראל ערבים. והאריכות בזה למותר, כי הענין פשוט למדי, ובפרט לאלו שעסקו בתורת החסידות ויש להם החוש בענין ההתקשרות וכו'...

ד) זה מכבר כתבתי ע"ד הנחיצות הגדולה במאד לנהל תעמולה לתוספת מספר תושבי הכפר, ואף אם לע"ע דחוק המקום, הרי זה מכבר שכתבו לי שמתכוננים להוסיף בתים, ובמילא יש להתחיל התעמולה בהנ"ל בעוד מועד...

ה) בבקורו של מר שז"ר שי' אצלי אמר לי, כדבר פשוט, שזה מכבר שהסכימו הכל שישארו במקומם עתה, וכן שיסייעו להם בכל המובנים, ולכן אינו מובן לי מה שבמכתבם כותבים עד"ז כאלו עוד יש ספק בדבר.

ו) זה מכבר כתבתי להנהלת אגודת חב"ד, ע"ד נחיצות היותר גדולה בענין בנין 1) בית ספר למלאכה 2) לעליית הנוער חקלאי, ואף שהבי"ס למלאכה שייך הוא בעיקר לתכנית ישיבת לוד, אבל מכיון שמכמה טעמים, מקומו של בי"ס למלאכה הנ"ל יהי' בהכפר, הרי במדה גדולה שייך הענין גם אליהם. ובפרט שיש לקוות למקור של פרנסה עי"ז, וכן מבית החקלאות, לכמה וכמה משפחות. ובמילא תימה וצריך עיון מה שמתנהל השקו"ט בכל זה ברשלנות. ויה"ר מהשי"ת, שלא יאחרו את השעה, וינצלו אותה במילואה.

ז) מה שכתבתי ע"ד העזר שקבלו לשביעית, הנה תמיהתי היתה לא כ"כ על עצם הענין (כי הסכום פעוט הוא ביותר), אלא אודות זה שידיעה כזו קבלתי מן הצד ובדרך מקרה (שכידוע זהו בהשגחה פרטית) בה בשעה שזה כמה עוררתי שלטובת הענינים, הנה מוכרח שהידיעות אודותם יתקבלו לכאן בהקדם, כי, לפעמים תכופות, נפ"מ בזה כאן על אתר. ואין בזה ח"ו ענין של נתינת כבוד לי. ותמיהני מפני מה עד עתה לא סודר פרט זה.

ח) מצטער הנני, שהן בהכפר והן בכלל במוסדותינו באה"ק ת"ו, הנה כל מוסד מתנהג כיחידה בפ"ע. ומנהל מוסד זה מביט על המוסדות האחרים כעל מוסדות של מתחרים (קאנקורענטען) ומנגדיו. ואף שנכונה העמדה שמנהל כל מוסד צריך לכל לראש להתענין בטובת המוסד, שהרי זהו תפקידו הראשי, אבל יחד עם זה צריכים הם לדעת, שהגדלת איזה מוסד חב"ד באה"ק ת"ו שיהי', הרי קרוב לודאי שיסייע גם להתפתחות מוסד זה שבראשו עומד הוא, ולא עוד אלא שלפעמים מוכרח מוסד אחד לכוף (פארבויגען) על טובתו בהווה בשביל טובת מוסד חבירו, ואין זה הפסד בשבילו אלא לשעה קלה, כי בודאי שבזמן לא ארוך תצמח מהפסד זה גופא טובה גם בשביל הנפסד.

ואין כוונתי בזה לענינים והנהגות שלמעלה מטו"ד, אלא פשוט הענין גם בשכל אנושי.

(והראי' שאצל אינם יהודים נוהגים ג"כ בסדר זה). אפשר, ולפעמים קרוב שכן הוא, שכיון שהמוסד שתובעים בשבילו נוגע בדבר, הרי חשודה הנהלה שלו לעוות את הדין, אבל הרי בטח אפשר בכל פעם ופעם למצוא כמה וכמה מאנ"ש שהם נייטראלים בהענינים שעליהם נדונים, ולהציע לפניהם הטענות מכל הצדדים, ואז הרי יהי', ע"ד פתגם אדמו"ר האמצעי שכשמספרים מצב עצמו לאחר, ווערט דאס צוויי נפה"א אויף איין נה"ב. ותקותי, שעכ"פ להבא, יתקנו גם פרט זה הן בהכפר והן בשאר המוסדות.

והענין בפרט שהביאני לכתוב עד"ז, הוא:

ט) זה מכבר כתבתי ע"ד העדר ההתפתחות של הבית ספר לנערות אשר בהכפר.

ואף שמובן אצלי היחס הקר לכ"ז מאנ"ש שי' כי לא הורגלו בשימת לב מיוחדה לחנוך הבנות בהזמן שאז נגמרה צורתם, אבל אנו אין לנו אלא הוראת נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר, שעוד בהיותו בריגא התחיל להתענין ביותר בחינוך הבנות, ובפרט משנת ת"ש שם לבו הק' בזה ביותר ויותר, והשקיע ממרצו וכחותיו הנעלים בענין זה עוד הרבה יותר מאשר נודע בגלוי. וזהו הוראה בשבילנו על דרישת שעה זו, ובפרט באה"ק ת"ו ובזמן היותר אחרון שחנוך הבנות נעשה לדבר מוכרח יותר ויותר. ובמילא מוכרח ג"כ שכל אחד מאתנו, ישנה או עכ"פ יכפה את דעתו והרגלו, ויחליט בעצמו, צי בא עם לייגט זיך דעם ענין א"ל הנה מאחר שכ"ק מו"ח אדמו"ר ציוה כן, הנה בטח דבר מוכרח הוא בחב"ד. ועשי' לעילא, שכיון ששומע אני שלהתפתחות בי"ס לנערות בהכפר המניעה היותר גדולה שבזה, הוא העדר מקום מתאים, הצעתי ובקשתי כפולה ומשולשת שבהקדם היותר אפשרי (כדי שיתפרסם הדבר עוד איזה זמן קודם התחלת זמן הלימודים) יבחרו במקום יותר מתאים ללימוד הנערות, ומה טוב גם בשביל גן ילדים וילדות מורחב יותר...

בברכת הצלחה בגו"ר לכאו"א.

א'תשסז
חלקה נדפס בלקו"ש חי"ט ע' 479 וחלקה בתכ"ב ע' 427 והושלמה ע"פ העתקה. שישארו במקומם : ראה לעיל אגרת א'תקסו, ובהנסמן בהערות שם.

כתבתי להנהלת אגודת חב " ד : ראה לעיל אגרות א'תקלו,א'תרמט.

בריגא... הבנות : ראה אג"ק שלו ח"ג אגרת תתיח, מבוא לח"ד ע' 10 - 13.