Igrot Kodesh · Letter 1858 — Chinuch

By the grace of Hashem,

22 Elul 5712,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

I respond to your letter of 14 Elul, by which you inform me that your birthday will be on 6 Tishrei. You ask me what you should do on this occasion.

First, you will be called up to the Torah. In addition, you will isolate yourself, during a moment of the day, as the Hayom Yom explains, on the date of 11 Nissan. You will then make the accounting of the year which has just passed, and you will take good resolutions for the one which begins. You will give tzedakah* before Shacharis* and Minchah*. To the extent possible, you will strive to recite a maamar* chassidus*, before a more or less important group of persons. But you will do all this without ostentation.

You tell me that you make errors in reciting the chapters of Tanya. Now, this is the Written Law of Chassidus*, as my father-in-law, the Rebbe, explains in a letter which is reproduced in the Sefer HaKitzurim. One must therefore correct these mistakes. You will do so from the reception of this letter, so that a great part of these errors will already be corrected for the day of your birthday.

You conclude your letter by telling me that, for various reasons, you begin to daven, every Shabbos, around two in the afternoon. I am not at all satisfied with this. One cannot adopt such conduct in a systematic manner. To begin davening early and to finish it late must in no way be confused with the habit of beginning to daven around two in the afternoon!

You will consult the elder chassidim* of your city. They will indicate to you in what manner to organize yourself so as not to be obliged to shorten the preparations necessary to davening and the davening itself, without nevertheless beginning it in the afternoon.

You say that your hisbonenus*[1] is without value. It is clear that such an affirmation is misplaced and has no occasion to be. He who reflects on notions of Chassidus*, which were transmitted by our holy masters, whose words are immutable, will necessarily find himself transformed by it, in this life or in another. And the words spoken[2] before the talmidim* specify that this "other life" can also be the same, from the moment it has been fundamentally modified.

May Hashem keep you from disregarding such practices in affirming that they are nothing, simply because you do not yet observe their effect. And this does not contradict the explanation, mentioned in different texts, showing the humility which one who meditates must have. Indeed, the greatness of hisbonenus* is not of his own doing, does not result from his personal efforts. The Kuntres U'Maayan and several other texts establish this.

You have surely set a study of Chassidus* permitting the acquisition of the greatest number of pieces of knowledge, and another with the goal of deepening them. And it must be unnecessary to remind you of the observance of the three studies which concern each one and are instituted by my father-in-law, the Rebbe — those of Chumash, Tehillim*, and Tanya, which are well known.

On the occasion of the new year, which approaches in a positive and blessed manner, for us and for all Israel, I address you my blessing, that you be inscribed and sealed for a good and sweet year, materially and spiritually.

With my blessing,

[1] Before and during davening.
[2] By the Rebbe himself.

א'תתנח

ב"ה, כ"ב אלול, תשי"ב
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מי"ד אלול, בו מודיע ע"ד יום הולדת שלו ביום ו' תשרי הבע"ל ושואל סדר ליום זה.

הנה בטח יעלה לתורה, ובמשך היום יתבודד איזה משך זמן כמבואר בהיום יום די"א ניסן ובעת ההתבודדות יתבונן בהשנה שעברה עליו ויתעורר להחלטות טובות לשנה הבע"ל, וכן יתן לצדקה קודם תפלת שחרית ומנחה ואם באפשרי ישתדל לחזור מאמר דא"ח בפני קבוצה גדולה או קטנה עכ"פ כמובן אשר כל הנ"ל צריך להיות בלי בליטות.

וכיון שמזכיר במכתבו אשר יש אצלו שגיאות בחזרת פרקי התניא, אשר כמבואר במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (בס' קיצורים לתניא) הוא תורה שבכתב דתורת החסידות, הרי עליו להשתדל לתקן השגיאות ולהתחיל בזה תיכף בקבל[ת] מכתב זה באופן אשר עד ליום ההולד[ת] שלו יתקן חלק חשוב מהשגיאות.

מסיים במכתבו אשר מפני כמה סיבות מתחיל להתפלל בשבת קרוב לשעה ב', ולא טובה בעיני שמועה זו כלל, כי אין לעשות קביעות מהנהגות כמו אלו, ומובן החילוק בין אם מתחיל בשעה מוקדמת ומסיים בשעה מאוחרת או שמתחיל [מ]לכתחלה בשעה ב' ויתייעץ עם זקני אנ"ש במקומו אשר יתנו לו הוראות בזה איך לתקן שלא יוצרך לקצר בההכנה הנחוצה לעבודת התפלה ובעניני התפלה עצמה ובכל אופן לא יתחיל תפלתו אחר חצות.

מ"ש אשר ההתבוננות שלו לא שוה כלום, הנה מובן הדבר שאין זה מתאים כלל וכלל ואין לומר כן, כי הרי מתבונן בענינים דתורת אלקים חיים שנמסרו לנו ע"י נשיאינו הק' שדבריהם חיים וקיימים לעד וסוכ"ס פועלים פעולתם אם בגלגול זה או בגלגול אחר (כמבואר בהר"ד לפני התלמידים - דחנוכה - שבגלגול אחר אפשר להיות בחיים חיותו כשמתהפך מן הקצה אל הקצה), ובמילא ח"ו לבטל ענינים כאלו ב"לא כלום", רק מפני שאין ניכר עדיין פעולתם בגלוי, ומובן ג"כ שאין בזה סתירה להמבואר בכ"מ בפחיתות ערך המתבונן, כיון שהעילוי שבהתבוננות אין זה מכחו ועוצם ידו וכמבואר בקונטרס ומעין. ובכ"מ.

בטח יש לו קביעות שיעור בדא"ח הן למיגרס והן לעיונא ולמותר לעוררו על שמירת שלשת השיעורים [השוים] לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר והם [ב]חומש תהלים ותניא כידוע.

ולקראת השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה [ל] הביע ברכתי לו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

א'תתנח
חלקה נדפס בלקו,ש חכ"ד ע' 403 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

1) יר[ידה] קודם הצמצום. השתל[שלות] לאחר הצ[מצום].

2) תניא סוף הק[דמה] לח"ב.