Igrot Kodesh · Letter 1863 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

24 Elul 5712,

To the great Rav, distinguished chassid* who fears Hashem,

who renders judgment and conducts his community in

uprightness, Rav David Sefrou,

Greetings and blessings,

I have just learned the terrible news of the passing of your father, Rav Ismach. I therefore present to you my condolences. May Hashem console you, may He lengthen your days and your years in a good and pleasant manner. May He grant that you no longer know pain.

I will reproduce here what I said[1], some time ago, on the subject of passing and the consolation of the bereaved. The creation is a descent, through a chain of worlds[2]. There must then be an elevation. Such is the Will of Hashem and it must necessarily be accomplished. From the moment the descent reaches its term, the perpetual elevation begins. Thus, say our Sages, the tzaddikim* and the scholars of Torah know rest neither in this world nor in the other. They live a perpetual elevation.

The verse says that "the tzaddik* falls seven times and rises." Thus, it is precisely the fall which permits him to elevate himself, subsequently. This is therefore a necessity, as different texts explain at length[3]. To accede to a stage more elevated than the one one leaves, one must, indeed, traverse a phase of nullification.

The descent is therefore the indispensable preparation for a higher elevation. From this point of view, it is not really a descent, but rather an introduction to the highest elevation.

It is the same for the passing and the mourning. He who leaves the world puts into practice the terms of the verse "you will return to the dust" and thus prepares himself to know the elevation. For the bereaved, this period is marked by an intellectual contraction, which must also prefigure the elevation that these persons receive subsequently.

Very soon, the promise will be fulfilled, according to which "He will make death disappear for eternity. Hashem will wipe away the tears from all faces."

With my blessing that you be inscribed and sealed for a good year,

[1] To those who consoled him, at the passing of his brother. See letter no. 1606.
[2] The Rebbe notes, in a footnote: "The descent preceded the Tzimtzum and the chain of worlds followed it."
[3] The Rebbe notes, in a footnote: "See the Tanya, end of the introduction to the second part."

א'תתסג

ב"ה, כ"ד אלול, ה'תשי"ב
הרה"ג והרה"ח וו"ח אי"א נו"נ יושב על מדין

מנהל עדתו

במישרים וכו' מוהר"ר דוד ני"ו צפרו

שלום וברכה!

זה עתה קבלתי הידיעה המדהימה מפטירת אביו הרב ישמ"ח זצ"ל. והנני בזה להגיש לכת"ר כוס תנחומין, השי"ת ינחמהו ויאריך ימיו ושנותיו בטוב ו[בנ]עימים ולא יוסיף לדאבה עוד.

ומענין פטירה וניחום אבלים, ארשום בקצרה מה שאמרתי מכבר, אשר הבריאה היא ירידה 1והשתלשלות מלמעלה למטה, והכוונה - שתהי' אח"כ עלי' אחר עלי' ממטה למעלה. וכיון שכן היא הכוונה העליונה, הרי נעשה כן בפועל, שמאז נגמרה הירידה התחילה העלי' תמידית, וכמאמר רז"ל אשר צדיקים ות"ח, הן בעולם הזה והן בעוה"ב אין להם מנוחה, כי הולכים מחיל אל חיל.

ואמר קרא שבע יפול צדיק וקם, שהנפילה היא בשביל הקימה והעלי' שאחר זה, ונפילה וירידה זו מוכרחת היא, וכמבואר בכ"מ 8 בארוכה, אשר בין מדריגה הקודמת למדרי' נעלית יותר שאחרי' צ"ל בטול באמצע. וכיון שהירידה הכנה מוכרחת היא לעלי' למדרי' יותר נעלית, הרי, באמת, אין זו ירידה כי אם חלק מן העלי' הנעלית יותר.

וכן הוא בכללות ענין הפטירה ואבלות: בנוגע להנפטר, הפטירה היא ענין ואל עפר תשוב בשביל העלי' יותר נעלית שאח"כ; בנוגע להאבלים - יבדלו לחיים טובים - ענין האבלות שהוא מוחין דקטנות, הוא ג"כ בשביל עלי' למדריגה יותר נעלית שאח"ז.

ובמהרה בימינו יקויים היעוד בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.

בברכת כתיבה וחתימה טובה.

א'תתסג
מה שאמרתי : למנחמיו על פטירת אחיו - ראה לעיל אגרת א'תרו, ובהנסמן בהערות שם.