Igrot Kodesh · Letter 1915 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

25 Marcheshvan 5713,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

I was satisfied to hear of you from the great Rav, distinguished chassid* who fears Hashem and devotes himself to communal needs, Rav C. Z. Hecht[1]. I had knowledge of your efforts to strengthen Jewish practice, in a positive manner, by underlining the importance of a good education in particular, and, more generally, of the respect of the Torah and the mitzvos*.

The value of such an action is inestimable. Sometimes, it can seem that it is solely a matter of words, from which nothing concrete results. Nevertheless, from the moment that Providence intervenes, no one knows what can come about. Our holy Torah indicates that words emanating from the heart penetrate that of the person who listens to them. These will therefore inevitably be followed by effect.

An observer will not always see this effect. And one can explain in different ways why it is so:

1. This result will be obtained only subsequently.

2. The attention of man concentrates on what he sees with his eyes, whereas Hashem probes hearts.

Deep within himself, the one who hears such words is therefore perhaps already touched. The darkness has perhaps already become light, and the bitterness has been transformed into sweetness. But, in reality, the action of the one who speaks and that of the man who listens to him are independent of one another. The first must speak, and it is thus that he puts into practice the mitzvah which falls upon him.

However, with the goal of rendering the effort more agreeable, our Sages have made known to us that the practice of the mitzvah is itself a reward, as it is said: "the reward of the mitzvah is this mitzvah." Moreover, this reward also permits a Jew or a Jewess to draw his heart close to our Father Who is in heaven.

One can deduce from it the importance of the joy which results from it, for the one as for the other[2], for the Father, Hashem, and for the unique son, a Jew or a Jewess. The word or the action of the latter draws them close. And this joy is sufficiently intense to break all the limits, to bring to the one who pronounces these words the blessing and the success in all his needs, material and spiritual.

[1] See the preceding letter.
[2] Hashem and the one who practices the mitzvah.

א'תתקטו

ב"ה, כ"ה מ"ח, תשי"ג
ברוקלין.

שלום וברכה!

בנועם נודעתי אודותיו מהרה"ג הרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ וכו' מוהרש"ז שי' העכט וע"ד השתדלותו להרים קרן היהדות ע"י תעמולה מתאימה בענין נחיצות החינוך הכשר בפרט ושמירת תומ"צ בכלל, שגודל ערך ענין זה אין לשאר, ואף שלפעמים נדמה שמדברים ועדיין אין נראית פעולה, הנה אין אתנו יודע עד מה בעניני השגחה פרטית, ובדברים היוצאים מן הלב הרי פסקה תוה"ק שנכנסים ללב השומעים, ובמילא מוכרח הדבר אשר סו"ס יפעלו פעולתם, ואף שהאדם הרואה, לא תמיד רואה הוא פעולה זו, הנה סיבת הענין אפשר להיות א) או שהפעולה תבוא לאחר זמן ב) או שהאדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, ואפשר אשר בנפש כבר נזדעזע השומע ונהפך החשך לנהורא ומרירו למיתקא, אף שבאמת אין פרט אחד נוגע בהשני, שהמוכיח והמעורר צריך להוכיח ובזה כבר עשה מצותו שלו, בכ"ז הנה לנעימות העבודה הודיעונו חז"ל אשר נוסף ע"ז ששכר קיום המצות הוא, כמרז"ל, שכר מצוה מצוה, היינו קיום המצוה עצמה, הנה נוסף ע"ז השכר הוא זה שפעל על בן או בת ישראל לקרב את לבן לאבינו שבשמים, ומובן גודל השמחה משני הצדדים, הן מצד האב, השי"ת, והן מצד בנו יחידו הוא הבן או בת ישראל - שנתקרבו זה אל זה ע"י דבור או פעולה של המוכיח ומעורר, וגדולה שמחה זו אשר פורצת גדר להשפיע להמוכיח ומעורר ברכה והצלחה בהמצטרך לו בגשמיות וברוחניות...