Igrot Kodesh · Letter 2030 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

1 Adar 5713,

Brooklyn,

To the great Rav, distinguished chassid who fears Hashem,

of manifold knowledge, Rav Duberich [1],

Greetings and blessings,

I have received the proofs of your commentaries on the Meiri* [2], presumably on tractate Mikvaos. Time does not permit me to delve into them as would be fitting, especially since I do not possess the Meiri on tractates Mikvaos and Niddah. Nevertheless, out of respect for you, I looked at these commentaries to the extent of the time I had available, and I will limit myself to two remarks:

A) You first cite the Meiri, chapter 2, Mishnah 1. I have a question about the explanation you give of it.

In general, two points characterize a mikveh:

1. It serves, first of all, for ritual immersion. One must be able to immerse one's entire body in it at one time. All opinions agree that this obligation is min haTorah*.

2. Is the quantity of water that must be in the mikveh always forty seah*, or does it vary according to whether the person immersing is small, large, or average? The Sages, of the early and later generations, ask whether a child may immerse in less than forty seah of water and whether an adult must do so in a greater quantity than this. Obviously, those who hold that forty seah suffices for an adult nevertheless require that he be able to immerse all of his body at one time.

In fact, the quantity of water is a characteristic of the mikveh, while the possibility of immersing oneself at one time pertains to the immersion proper. Therefore, when the Meiri writes, in his commentary on tractate Niddah, that one who is so large that he cannot immerse himself at one time has not fulfilled his obligation, nor has one who does so in water concentrated in a flat place — he is surely referring to one whose entire body is covered by water at one time, but who nevertheless has not fulfilled his obligation. That is not your interpretation.

Indeed, this is how the wording of our Sages must be understood, who say: "All his body comes up* in the water," and not "is covered by the water." For another verse establishes the obligation of immersing one's entire body at one time, as Toras Kohanim* says on the verse Vayikra 22:10. The point here is therefore one of "coming up" in the water, that is, according to the explanation of the Chasam Sofer*, of doubly nullifying one's personal existence in it. In any case, even if one chooses another interpretation, it is clear that what is meant here is not being covered by the water.

Moreover, it is evident that the obligation to immerse one's entire body at one time does not impose a minimum quantity of water. If the basin has the same shape as the body of the person who immerses in it and is only slightly longer and slightly wider, a single drop of water will suffice for him to immerse in it.

In fact, the Sages of the later generations question this change of formulation between Toras Kohanim, the Talmud, and the Decisors. For Toras Kohanim, on the verse Vayikra 15:16, says that "all his body comes up in the water," which presupposes one amah* wide, one amah long by three amos high, that is, a volume corresponding to forty seah, and specifies what the dimensions of the basin must be.

The Talmud, in tractate Eruvin 4b, says that this volume corresponds to forty seah according to the assessment of the Sages, while the Shulchan Aruch Yoreh De'ah, at the beginning of chapter 201, adopts the reverse order and says that, according to the assessment of the Sages, it is the forty seah that correspond to a volume of one amah wide, one amah long by three amos high.

The Gulos Aliyos* poses this question in his commentary on tractate Mikvaos, chapter 1, Mishnah 1, paragraph 1. You will find all the opinions expressed on this subject in Shiurei Mikveh*, by Rav Naeh, published in Yerushalayim, beginning on page 3.

Furthermore, according to the opinion that holds an adult may immerse in forty seah, the necessity of immersing the entire body at one time is only an indication, but not an obligation.

All this could be expanded upon, but we will not do so here.

B) You ask why the Meiri does not count the mikveh in the list drawn up by chapter 17 of tractate Keilim* [3].

One could answer that the Mishnah of tractate Keilim enumerates only those things that have no fixed measure, neither minimum nor maximum, including according to the opinion of the Sages. For the mikveh, on the other hand, they imposed forty seah even for the smallest child, in order to adopt a uniform measure for all.

A remark on the conclusion.

You answer the question raised by the responsa Yehudah Yaaleh*. For Shulchan Aruch Yoreh De'ah, chapter 120, paragraph 12, says that the handles of all vessels must be immersed, without distinction. At the end of the laws of ritual immersion, however, a difference is made according to the length of this handle. You deduce that the handle must be entirely immersed in the mikveh, but that an interposition [4] disqualifies this immersion only if it is found within the minimum length [5].

In my opinion, it is impossible to interpret the Shulchan Aruch in this way, since it is clearly stated there: "The handle shall be immersed up to the place where one intends to cut it, and that suffices."

As you have asked me, I am returning these proofs to you. I thank you once again for having sent them to me for review, at least to the extent of the time I have available.

I enclose a kuntres* recently published which, no doubt, will interest you.

With my blessing that you derive chassidishe* nachas* from your daughter,

Notes:

[1] Rav D. Zuckerman, of Buffalo.

[2] Printed in 5744-1984 in his sefer Beis Aharon, on page 331.

[3] Items not having a fixed measure.

[4] Between the water and this handle, for example a label that ought to have been removed beforehand.

[5] Of this handle.

ב'ל

ב"ה, א' אדר, תשי"ג
ברוקלין.
הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ צמ"ס חו"ב וכו'

מוה"ר דובעריש שי'

שלום וברכה!

קבלתי הגאליס הערות על המאירי (כנראה למס' מקואות) ואף שאין הזמן גרמא לעיין בזה כדבעי ובפרט שאין אצלי ספר המאירי על מקואות ונדה הנה לחביבותא דמילתא ומפני כבודו עברתי בהם עכ"פ כפי רשיון הזמן ואסתפק בשתי הערות:

א) בתחלתו במה שהעיר על המאירי פ"ב משנה א', הנה לדידי צ"ע בהערתו. דהנה בכלל שני ענינים במקוה: איך שצ"ל הטבילה שיטבול כל גופו בב"א, ובהא כולי עלמא לא פליגי שזהו מן התורה. ב) בענין שיעור המקוה אם זה קבוע מ' סאה או שיש בזה חילוק מקטן לגדול ובינוני, ובזה השקו"ט בראשונים ואחרונים אם מספיק לקטן פחות ממ' סאה ואם הוצרך לגדול יותר ממ' סאה. ופשיטא שלאלו המתירים לגדול במ' סאה ה"ז דוקא אם טובל כל גופו בב"א. השיעור - הוא ענין במקוה, ושיתכסה כל גופו בב"א - הוא ענין בטבילה. ובמילא כשכתב במאירי לנדה ואם הוא גדול כ"כ שאין כל גופו עולה בהם או שהיו מימיו מרודדין אינו כלום, הרי בטח שבא להשמיענו שאף אם נתכסה כל גופו בב"א, אינו כלום. ולא כמ"ש כת"ר שי'.

ובאמת י"ל שזהו דיוק מרז"ל שכל גופו עולה בהם, ולא מתכסה בהם, כי זה שהטבילה צ"ל בב"א נלמד מפסוק אחר (תו"כ ויקרא כב, יו"ד) וכאן הדיוק הוא עולה, אם כמ"ש החת"ס שמתבטל בשנים, או אם נפרש באופן אחר, אבל בכ"א אין בזה הכוונה נתכסה. גם פשיטא שכדי שהגוף יוכל להתכסות בב"א, אין צריך לזה כל שיעור, כי באם יהי' ציור המקוה מכוון לציור גוף הטובל, ורק במשהו רחבה וארוכה יותר מגוף הטובל, הרי אפשר להתכסות כל הגוף בטפה אחת של מים. ולהעיר ממה שמדקדקים באחרונים בשינוי הלשונות בזה בתו"כ, בש"ס ופוסקים. שבתו"כ הלשון הוא, שכל בשרו עולה בהם וכמה הם אמה על אמה ברום שלש אמות (תו"כ ויקרא טו, טז) נמצא אתה אומר שיעור המקוה מ' סאה, היינו שהשיעור הוא אמה על אמה ברום ג' אמות. ובש"ס (עירובין ד, ע"ב) אמה על אמה ברום ג' אמות ושיערו חכמים מי מקוה מ' סאה, ובשו"ע יו"ד התחלת סימן ר"א, בסדר הפוך, ארבעים סאה ושיעורו אמה על אמה ברום ג' אמות.

וכבר עמד ע"ז בגולות עליות למקואות פרק א' משנה ז' פסקא א'. ועיין כל הדיעות בהנ"ל שנקבצו בספר שיעור מקוה להרב נאה מירושלים עמוד ג' ואילך.

ועוד להעיר שלדעת האומרים שלגדול די במ' סאה, הנה לכאורה הלימוד דכל גופו עולה בהם, הרי זה סימן ולא דין. ויש להאריך בזה ואכ"מ.

ב) דא"ג מ"ש, ולכאורה להמאירי שוב קשה אמאי לא חשב מקוה בהדי הנך דפי"ז דכלים.

לכאורה יש לתרץ דבמשנה דכלים הובאו אלו הענינים שגם מדרבנן אין להם שיעור לא למעלה ולא למטה. משא"כ במקוה דכדי שלא לחלק הזקיקו מ' סאה אף לקטני קטנים.

הערה בסוף:

מה שרצה לתרץ קושית שו"ת יהודה יעלה, דבשו"ע יו"ד סימן ק"ך סעיף י"ב כתב שצריך להטביל ידי הכלים סתם. ובסוף הלכות טבילה מחלק דין ידות ארוכות, ורוצה לומר דדעת השו"ע שצריך להטביל את כל היד אלא שחציצה פוסלת רק עד מקום המדה.

הנה לדעתי אא"ל כן בלשון השו"ע, דברור כתב מטביל עד מקום שעתיד לקוצצן ודיו .

כפי בקשתו מוחזר פה הפרובס ועוה"פ ת"ח על מה ששלחם לי לקרות בהם עכ"פ כפי מציאות הפנאי.

מוסג"פ קונטרס שהו"ל לא כבר שבטח יעניין אותו.

בברכה לנחת חסידותי מבתו תי'.

ב'ל
מוה"ר דובעריש: צוקרמן, בופולו.

הערות על המאירי : נדפסו בשנת תשד"מ בספרו בית אהרן ע' שלא.