Igrot Kodesh · Letter 2033 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

4 Adar 5713,

Brooklyn, New York,

Greetings and blessings,

Though it is not my custom to intervene in such matters, I do so in this instance, in these few lines, for it seems that the leaven has caused the dough to rise beyond all measure. I write in Yiddish so that it should not be necessary to translate my words from Hebrew:

A) The holy seforim* establish, and every Yid believes with full faith, that Hashem, and He alone, "feeds each one and provides for his needs," whether of individuals, of institutions, or of organizations. This is what we declare in birkas hamazon* and even in its first paragraph, instituted by Moshe Rabbeinu*: "our Hashem, King of the world, Who feeds the entire world ... He is Hashem Who feeds each one and provides for his needs."

Hashem wishes to bestow upon Yidden the merit of fulfilling the mitzvos. It is therefore frequent that He places someone in a test, by sending him the financial means destined to provide for the sustenance of another person or another institution. Then one verifies whether the depositary of this money has well understood that he has been entrusted with the mission of conveying it to the one to whom it rightfully belongs.

If it turns out that one can rely on him and trust him, he is granted the reward of the mitzvah of tzedakah*, regarding which it is said that "a person consumes the interest of it in this world, while the principal is preserved for him for the World to Come." Furthermore, Hashem will continue to place His trust in him and entrust him with still other missions. His business affairs will flourish, and he will thus have the means to provide for the needs of other persons and institutions. He will be the channel through which they obtain the means of their existence.

Obviously, the yetzer hara* cannot tolerate such a situation. It therefore seeks, by every means, to convince a person that he has not earned this money because such is Hashem's Will, but rather because he is particularly clever, a shrewd businessman. What he possesses is therefore the result of his energy and his intelligence. He is thus its absolute owner, for he has a worth that the "fool" — incapable of earning as much money as he — does not possess. He will, nevertheless, agree to do him a favor and to give him a few cents.

Consequently, the one who has received these few cents must understand that exceptional kindness has been shown to him. He must fill himself with immense gratitude and bless the giver personally — and not, as one does after the meal, by declaring that Hashem "feeds each one and provides for his needs." He must, on the contrary, be convinced that his sustenance comes to him from a man. If he refuses to admit it, no obligation will be owed to him, since one is the true owner of the money.

To dispel such an erroneous conception, every Yid is asked to proclaim, upon awakening, that "You have restored my soul to me with mercy." Thus it is solely through an effect of His mercy that Hashem restores the soul to a person. Likewise, the first request we formulate in the Shemoneh Esrei* is the following: "You bestow understanding upon man. Grant that we may obtain it," so as to become aware that no one possesses intrinsic intelligence, clear-sightedness, and judgment. All depends on Hashem, from Whom one must receive His goodness at every moment.

When a man has the merit of not allowing himself to be convinced by his yetzer hara, he can remain, for long days and good years, the shliach* of Hashem, charged with conveying their financial means to several persons and, more generally, with funding what concerns Torah and mitzvos.

If he does not have this merit, chas veshalom*, it is unnecessary to specify what will follow from it, for every Yid wishes to say and write only what is positive. Nevertheless, one must know what the matter is.

B) There is also another situation. A man may not only refuse to be the shliach of Hashem, charged with conveying the money that rightfully belongs to certain persons or to undertakings connected with Torah and mitzvos, but in addition, make himself the delegate of the yetzer hara and squander this money.

Nevertheless, Hashem is goodness and mercy. He therefore opens, in such a case, the possibility of teshuvah*. Quite simply, this means that if one has contemplated a wrong action, one can rectify it; and if it involves another person or what is connected with Torah and mitzvos, the teshuvah must intervene before the harm becomes irreversible.

After this introduction, I would like to recall briefly what occurred concerning the printing of the sefer.

A Yid let it be known that he wished to finance the publication of a sefer of mussar* through which he himself had found the way back to Torah and mitzvos. Consequently, he wished that this sefer should reach hundreds and even thousands of Yidden, who would thus also be able to draw closer to Hashem and to Yiddishkeit*.

It is quite clear that such a desire emanates from the yetzer tov*, that it is inspired by Hashem. When it is expressed verbally and communicated to other persons, it takes the form of a vow, pronounced before Hashem. In other words, one is then saying to Hashem: "I acknowledge and I declare that it is You Who has given me these financial means. I understand that, for a portion of these means, I am only a shliach, charged with carrying out Your Will and bringing to completion the mission You entrust to me, that of facilitating to many Yidden the closeness of Yiddishkeit."

It is quite clear that such a desire cannot in any way emanate from the yetzer hara.

In order that this positive desire might be carried out, it was brought to the attention of persons responsible for the printing of such seforim, that is, having the merit of publishing works that bring Yidden closer to Hashem and to His mitzvos — not by their own strength, as has been said, but by the strength that Hashem grants them.

These are, in this case, observant Yidden, wishing therefore to obtain a concrete result as quickly as possible. They therefore did not wait until the money was actually paid. They drew upon a sum that others had given for various accomplishments connected with Torah and mitzvos, but which had been deferred. They made use of it to realize as quickly as possible the positive desire expressed by this man — that of publishing a sefer — so that the influence exercised by it could manifest itself as quickly as possible.

Subsequently, external factors arose, and a dispute occurred between the one who had vowed to publish this sefer and those who had taken charge of its printing. In the end, this man changed his mind.

This change has two meanings. On the one hand, this man declares to Hashem that he no longer feels the desire he previously had to print a sefer of mussar — whereas, by that act, he was affirming that his financial means in fact belong to Him. He thus says: "I retract what I said to You and now claim the opposite. Act accordingly."

He also announces to those who printed this sefer: "It is true that I had given you an order, and that you used the tzedakah money to carry it out. In effect, you were mandated by me to act thus. But I am unaffected by it and have no intention of giving you this money, for I claim that you acted wrongly toward me."

I think it is unnecessary to specify in what manner Torah defines these two consequences. May Hashem grant that all the persons involved rectify their actions before the harm caused becomes irreversible, chas veshalom.

You know to what all this alludes, and Chassidus, the words of the living Hashem, would permit, in this matter, a still broader development than what has just been given. As regards yourself personally, you know the teaching of the Baal Shem Tov according to which everything, including the most insignificant detail, is an effect of hashgachah pratis*. Now, you have been, in this matter, one of the intermediaries and, it seems, the one whose role has been decisive.

Chassidus defines two categories of intermediaries: the one who connects, that is, who has no existence of his own, contenting himself with bridging two elements; and the one who introduces a separation, having an actual existence of his own, so that when a mission is entrusted to him, he expresses it in his own terms and brings his personal desire into it.

It is said that tzaddikim are few in number, that men find themselves, for the most part, in the intermediate category, exposed to both inclinations at once. Consequently, the yetzer hara also expresses itself. And one must immediately reject its counsel, as Tanya explains.

The same is true regarding yourself, since you have had the merit of being the intermediary by whom a certain person decided to set aside some of his money to have a sefer of mussar published.

With my blessing for good physical health, good moral health, and that Hashem inspire in you the desire to put His Will into practice, so that this situation finds a positive resolution as quickly as possible,

ב״ה ,ד׳ אדר ,ה׳תשי״ג

ברוקליו ,נ.י.

שלום וברכה!

.. .אף שאין מדרכי להתערב בענינים כאלו ,אבל כנראה שהשאור

שבעיסה התפשט ביותר ובמילא יוצא אני מגדרי בשורות הבאות לקמן,

וכותב אני באידיש למען לא יצטרכו להעתיקם מלשון ללשון:

א( כמבואר בספרים ,וכפי שהיא גם האמונה הפשוטה של כל יהודי,

הקב״ה ורק הקב״ה הוא ״הזן ומפרנס את הכל״ ,הן אנשים יחידים ,הן

מוסדות וארגונים ,וכפי שאנו אומרים בברכת המזון ,בברכה הראשונה

שמשה רבנו תיקן ״ -אלקינו מלך העולם הזן את העולם כולו כו׳ כי הוא

א-ל זן ומפרנס לכול.

כיון שהקב״ה רוצה לזכות את ישראל במצוות ,קורה פעמים רבות

שהשי״ת מנסה מישהו ונותן לו את הכסף שהוא הפרנסה של יהודי אחר

או מוסד ,אח״כ מביטים משמים האם זה שהניחו אצלו את הכסף הוא

נאמן ומבין שהכסף שייך לקב״ה אלא שזיכו אותו בשליחות למסור את

הכסף לשני .אם נראה שאפשר להאמין לאותו אדם ולבטוח בו ,הרי חוץ

מהשכר בעד קיום מצות צדקה ,שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה

והקרן קיימת לעולם הבא ,הוא גם ימשיך להחזיק בתפקידו אצל

הקב״ה ,שהקב״ה ימשיך לתת לו שליחות ,היינו ,הצלחה בעסקים שלו

והפרנסה להחזיק אנשים מסויימים אחרים או מוסדות ,שהוא יהי׳

הצנור שדרכו עוברת הפרנסה עבור אחרים.

מובן מאליו שהיצר הרע אינו יכול לקבל דבר כזה ומחפש כל מיני

אמצעים מכל הסוגים כיצד להשלות את האדם ,שהכסף שהוא מרויח -

אין זה משום שכך רוצה הקב״ה ,אלא מפני שהוא ,האדם עצמו ,חכם

גדול וסוחר גדול ובמילא הוא מרויח את הכסף עם הכוח והשכל האישי

שלו ,וכיון שכך ,הרי הוא בעל הבית על הכסף ,ומישהו אחר שהוא יותר

״טפש״ ואינו יכול להרויח כל כך הרבה ,במילא הוא נחות ממנו ,אלא

שהוא יעשה לו טובה ויעניק לו כמה סנטים .ואולם ,משום כך המקבל

מוכרח להבין ,שהוא עשה לו טובה עצומה ועליו לברך אותו ,להבדיל,

לא כמו בברכת המזון ,שאלקינו מלך העולם הוא המפרנס ,אלא הזן

ומפרנס שלו הוא הבשר ודם .ואם הלה אינו רוצה לעשות כך ,גם הוא

אינו רוצה להתעסק עמו ,שהרי הוא הבעל הבית המוחלט על הכסף.

כדי למנוע כזו מחשבה מוטעית ,אומרים לכל יהודי ,שמיד בתחילת

היום יאמר שהחזרת בי נשמתי בחמלה .אין זה אלא שהקב״ה מרחם

ולכן הוא מחזיר את הנשמה .גם הבקשה הראשונה בשמונה עשרה היא

אתה חונן לאדם דעת ,חננו מאתך כו׳ שבזה מכיר היהודי שהוא עצמו

אינו חכם ,אינו בר שכל ואינו בר דעת ,אלא הכל תלוי בקב״ה ,וצריך

להגיע לטובתו של הקב״ה בכל עת ובכל רגע.

וכאשר אדם זוכה ואינו מתפתה מהיצר הרע ,אזי נשארים,

כמבואר לעיל ,לאורך ימים ושנים טובות שליח של הקב״ה ,שדרכו ניתן

כסף לאנשים פרטיים וכן בכלל לענינים של תורה ומצוות.

אם ,חלילה ,לא זוכים ,הרי מיותר להאריך אודות התוצאות ,שכן

כל יהודי רוצה לדבר ולכתוב רק אודות האופן הטוב .אך לעצמו יש

לדעת היטב את החשבון.

ב( ישנו עוד מקרה ,קיצוני עוד יותר ,כאשר מישהו ,לא רק שאינו

רוצה להיות שליח של הקב״ה למסור את הכסף המופקד ]אצלו[

בנאמנות והשייך לאנשים פרטיים או ענינים של תורה ומצוות ,אלא,

יתירה מזו ,הוא נעשה שליח של ,להבדיל ,היצר הרע ,לגרום לכסף נזק.

כיון שהקב״ה הוא רחום וחנון ,הרי במיוחד במקרה שכזה ,ישנו

ענין התשובה ,שעל פי פשוט היינו ,שאם חשבו לעשות חטא יוכלו לתקן

את זה ,ואם מדובר בדבר שקשור עם אדם שני או ענין של תורה

ומצוות ,מוכרחת התשובה להעשות בזמן ,לפני שהנזק נעשה באופן כזה

שכבר אי אפשר לתקן אותו.

לאחר ההקדמה רצוני לכתוב בקצרה מה אירע כאן בענין ההדפסה.

התקבלה ידיעה מיהודי ,שברצונו לקחת על עצמו את ההוצאות,

כדי שידפיסו ספר מוסר ,שהעמיד אותו עצמו בדרך הנכונה של תורה

ומצוות ולכן יש לו את הרצון הטוב שהספר יגיע לעוד מאות ואולי אלפי

יהודים ויקרב גם אותם לקב״ה וליהדות .דבר ברור הוא שהרצון הטוב

הזה בא מיצר טוב ,מהקב״ה ,וכאשר מבטאים את הרצון במילים,

ובודאי כאשר מודיעים לאחרים ,הרי זה כמו נדר שנותנים ל pב ״ ה.

במילים אחרות כוונת הדברים היא שאומרים לקב״ה :״אני מכיר

ומאמין שאתה הבאת לי הצלחה ונתת לי את הכסף ואני מבין שביחס

לסכום זה וזה אינני אלא כשליח למלא את רצונך ואת שליחותן כדי

להקל על יהודים רבים להתקרב ליהדות״ .לא תיתכן כל טעות לומר

שרצון זה הגיע מיצר הרע.

כדי שהרצון הטוב של אותו אדם יבוא לפועל ,הגיעה הידיעה על

הרצון לאנשים שעוסקים בהדפסת ספרים כאלו ,כלומר ,שזכו להיות

שלוחים להדפיס ספרים שמקרבים יהודים לקב״ה וליהדות ,וגם זאת,

לא בכוחותיהם האישיים ,אלא כאמור לעיל ,בכוחו של הקב״ה.

מתוך ידיעה שיש כאן עסק עם יהודי ירא שמים ,ומתוך רצון למהר

את הדבר מה שיותר ,לא המתינו עד שהכסף יגיע ,ולקחו כסף שיהודים

אחרים נתנו על עניני תורה ומצוות אחרים ,שדחו אותם ,ולוו את כספי

הצדקה הללו כדי להביא לפועל מיד את הרצון הטוב של יהודי זה

שרוצה להדפיס את הספר ,לפועל ממש ,כדי שגם ההשפעה של הספר

תתחיל מה שיותר מהר.

ואז התערבו ענינים צדדיים והתחילו סכסוכים של מי שהורה

להדפיס את הספר עם אלו שהדפיסו את הספר ,עד שהסוף הי׳ שהוא

חזר בו מרצונו הטוב .זה אומר שני דברים :לקב״ה הוא אומר,

שהבטחתו לפני כן להדפיס ספר מוסר ,בהכרה שהכסף שייך לקב״ה,

הוא לוקח אותה בחזרה ואומר ,קודם אמרתי לך כך ,וכעת אני מתחרט

ואומר להיפך ,ותעשה לי משהו .ולאנשים שהדפיסו את הספר ,הוא

אומר :אני יודע שקבלתם ממני את ההזמנה ,ולשם כך לויתם כסף של

צדקה ,שבעצם עשיתם זאת בשליחותי ,אבל אעפ״כ אינני מתפעל מזה

ואת הכסף לא אמסור ,כי יש לי טענה כלפיכם ש״העלבתם״ אותי.

לבאר עוד יותר באריכות כיצד שני דברים אלו נקראים בתורה,

הנני סבור שמיותר .שהקב״ה רק יעזור לכל המעורבים בזה לתקן לפני

שהנזק יהי׳ כזה שחלילה כבר לא יוכלו לתקן אותו יותר.

והנה כל הנ״ל הוא בנוגע . . .שי׳ ,ועוד יותר ממה שכתוב כאן ,מובן

על פי המבואר בחסידות ,דברי אלקים חיים ,בענינים כמו אלה .ובנוגע

לכת״ר שי׳ בעצמו ,הנה ידוע תורת הבעש״ט שהכל הוא בהשגחה

פרטית ,אפילו פרטים שבפרטים ,אשר בכל ענין זה הי׳ כת״ר אחד

הממוצעים ,וכנראה הממוצע הראשי .ומבואר בתורת החסידות שיש

שני אופנים ממוצע :ממוצע המחבר ,היינו שאינו מציאות בפני עצמו

ומבין תפקידו שהוא מחבר שני דברים שיהיו אחד ,ויש ממוצע המפסיק,

היינו שהוא מציאות בפ״ע ובמילא כשבא אליו דבר השליחות מעתיק

הוא את הדבר באותיות שלו ובמילא מערב הוא בזה את מציאותו .וכיון

שצדיקים מועטים הם ורוב העולם ככלו הם בסוג הבינונים ,שזה וזה

שופטם ,הרי גם היצר הרע אומר דעתו .ותפקיד האדם הוא לבטל דעתו

של היצה״ר תיכף וכמבואר בתניא .והוא הדין בנוגע אליו ,שזכה

שהקב״ה בחר בו להיות ממוצע שעל ידי זה יתן פב׳׳פ מכספו להדפסת

ספר מוסר. . .

בברכה לבריאות הנכונה בגשמיות ובריאות הנכונה ברוחניות,

שהשי״ת יתן לו הרצון להוציא לפועל את רצון הקב״ה שבמילא יסתדר

כל הנ״ל בטוב ובהקדם היותר אפשרי.

אגרות־קודש -

מתורגמות )ב׳לד(