Igrot Kodesh · Letter 218 — Financial responsibility for receiving and distributing Chabad publications

[Adar 5706][1]

To the erudite and Hashem-fearing Chassid,* Rav M.,[2]

I greet and bless you.

I have duly received your letter dated Rosh Chodesh* Adar Sheni,* and I thank you from the bottom of my heart for having sent packages to my mother.[3]

We are prepared to send you the books published here, as you request, but we cannot do so free of charge, for our lack of resources is considerable and it is an obstacle to the publication of many works.

Until now, the Chassidim* in the Holy Land* have not participated in the publication of books of Chassidut.* Moreover, for several years they have not been paying for what we send them, and in Jerusalem* they point out to me that the books are distributed free of charge in Tel Aviv* and ask me why I have forbidden them to do the same.

Concretely, based on your letter and your commitment, I have arranged for the sending of books to resume, on the conditions stated above. You will find the price of the books on the last page of all our publications.

Kindly give my brother fifty Israeli pounds,* taken from the sum belonging to us that is in your possession, and transmit the remainder — after keeping what is due to you — to the treasury of my father-in-law the Rabbi Shlita.* I thank you for indicating to me what that amount is.

I have long been asking whether anyone in your city possesses the commentaries, by the Rashag* or others, on the Tanya.*[4] As yet I have received no clear reply on this matter.

What will be the amount of your participation in the publication of the Chassidic discourses of 5672?[5] Will you also participate in the printing of the Likkutei Torah,* the Torat Chaim,* and the Torah Or,* and if so, for what amount and on what terms?

I thank you for replying to me as soon as possible on all these points.

With my blessing for immediate Teshuvah,* immediate redemption.

הדברים האמורים חשובים במיוחד ביחס לראשון שבחגים ,פסח,

חג יציאת מצרים -התופס מקום כה מרכזי בחיים היהודיים ,עד

שהתורה ציותה על כל יהודי לזכור ולהזכיר את יציאת מצרים בכל יום,

ומדי יום גופו -גם ביום וגם בלילה.

גאולת מצרים ,שהיא תוכנו של חג הפסח ,קשורה עם קרבן הפסח.

גאולת מצרים לא היתה גאולה של יחידים רבים בלבד ,של שש

מאות אלף גברים ומשפחותיהם ,כי אם היא החלה בךאה ראיתי את עני

עמי ,ומשום כך נדרש פרעה לשלח את עמי ,ומשה מילא את שליחותו

והוצא את עמי בני ישראל ממצרים.

לאור זאת היתה צריכה ,לכאורה ,להיות מודגשת גם בקרבן פסח

הנקודה ,הבחינה של עם בני ישראל -הצבור כולו .ואילו למעשה הרי

הגישה והציווי הפוכים מזה לגמרי .נכון ,אמנם ,שהציווי נאמר לכל עדת

ישראל ,לכל בני ישראל כעדה אחת ,אבל תוכן הציווי היה; כל בית חייב

להביא את קרבן הפסח שלו ,כל אחד חייב הי׳ להימנות לפני כן על קרבן

הפסח ,וכל אחד הי׳ חייב להיות בכל משך זמן אכילת הקרבן -צמוד

לביתו או לחבורתו המסוימים.

בכך מלמדת אותנו התורה ,כי הדרך להבאת תועלת ,אף כשהמדובר

בתועלת הכלל ,ואפילו כשהמדובר בגאולת הכלל ,הרי אף כשהפני׳

צריכה להיות אל הכלל -חייב ,אבל ,התוכן להיות שכל אחד חייב

ראשית לכל להתרכז בעצמו ובבני ביתו ובחוג הקרוב אליו ביותר .וגם

כאן -התרכזות לא בדיונים כלליים והחלטות כלליות ,כי אם להקדיש

את עיקר תשומת לבו ומרצו לבצע בחיי יום יום את ההחלטות הפרטיות

ה״קטנות״ ,ודוקא זה ,בסופו של דבר ,מביא את גאולת היחיד וגאולת

הכלל.

במיוחד חשובה הוראה זו למנהיגי ומורי דרך קבוצות ותנועות,

לראשון :ראש השנה פרק א משנה א .ועל פי דיוק הלשון שהוא ראש לרגלים )ולא

״תחלה״( מובן שהוא ראשון גם בחשיבות.

שהתורה ציותה :ועד שזהו מצות עשה מן התורה )רמב״ם הלכות קריאת שמע פרק א

הלכה ג .שו״ע אדה״ז או״ח ריש סימן סז(.

חג הפסח :שכן נקרא בתורה שבעל פה .ועל פי פירוש תרגום יהונתן -גם בתורה

שבכתב)שמות לד ,כה(.

בראה . .לשלח . .והוצא . .לכל עדת :שמות ג ,ז .ה ,א .ג ,י .יב ,ג.

לביתו או לחבורתו :פסחים פו ,א.

תשי״ח ־ תשב״ה

וביחוד לאלה הצריכים להיות מנהיגים רוחניים בקהלותיהם .תכוף מדי

הם מתלהבים ב״בעיות עולם״ ,ב״ענינים נשגבים״ ,ורק מפעם לפעם ,או

לעתים רחוקות ביותר ,נשמע על מנהיג שמטפל בבעיות ״רגילות״

ו״קטנות״ של חיי יום יום ,הנוגעות ישירות לבני קהלתו.

ככל שמנהיג הוא נאצל יותר -כך הוא ״צריך״ לדבר אל האנושות

כולה ,ואם חונן בכוח דמיון מוצלח הרי הוא רואה את עצמו מדבר גם אל

הדורות הבאים .אם ניחן בכשרון מליצה ,מוצא הוא מחובתו לזעזע את

״מצפון העולם״ בדברים חוצבי להבות ,הזוכים להדים בעתונות ,כך

שהוא הופך למנהיג למנהיגים ודברנים המתקנאים בפרסומת שלו,

ומשתדלים לחקותו ולעלות עליו.

לא אחת נסחף גם ״המונהג״ השומע ,ויחד עם המנהיג מחליטים את

אשר על הממשלות השונות לעשותו ,כיצד על האנושות בכללה להתנהג,

ואיך לעשות למאושרים את כל הדורות העתידים .״מובן מאליו״ כי

לאחר ״החלטות חובקות תבל״ כאלו ,אין מקום ״לרדת״ ולהקים זעקת

אימים על האחוז הגדול של ילדים אשר ״המונהגים״ מחנכים אותם

בצורה כזו שבשום פנים אי אפשר להכלילם בסוג הבן החכם שבהגדה,

ואף לא על הילדים המקבלים ״חינוך מתקדם״ יותר ,והם בכלל הבן

שאינו מופיע כלל ל״סדר״.

והאם כה בטוחים המנהיגים שכל אחד מן ״המונהגים״ ,ההורים,

מופיע ל״סדר״ז

כשם שהדבר בחיי הכלל כך גם בחיי הפרט :כל אדם מורכב

מ״מנהיג״ )מוח ולב ,שכל ורגש( ו״מונהגים״ )האברים( ,ואף כאן

מתרחשת תופעה זהה לאמור .הוא מקבל החלטות כלליות ביחס

ל״עולם״ )קטן -זה האדם( כולו :להיות טוב וישר לאלקים ולבריות,

מיד עם קומו משנתו הוא מודה שהקב״ה נותן בו את הנשמה המחי׳

כל אדם מורכב :זוהר חלק ב קנג ,א .וראה שיחת שמחת תורה תרס״ט )ספר השיחות

תורת שלום ע׳ 120ואילך(.

מקבל החלטות כלליות :על דרך זה גם כן בענין ההתבוננות -ראה שער היחוד פרק ד.

קונטרס העבודה פרק ו.

ל״עולם״)קטן :האדם)תנחומא פקודי ג(,

עם קומו :מיד שניעור)שו״ע אדה״ז רס״א .בסידורו(.

הוראה . .למנהיגי :ראה גם לעיל עמוד 341ובנסמן בהערות שם.

אותו ,כבר עם הברכה הראשונה הוא יודע שהקב״ה הוא מלך העולם

והשליט המלא עליו ,בשחר לפני התפלה הוא מקבל על עצמו מצות עשה

של ״ואהבת לרעך כמוך״ -

אך כשמגיע הדבר לפרטים ו״קטנוניות״ ,כגון -לא ״לבלוע״ את

תיבות התפלה בכלל וקריאת שמע בפרט ,להתבונן בגדלות ה׳ -ולהבדיל

בשפלות ערך האדם)מבלי להוציא מן הכלל אותו עצמו( לפני כל תפלת״שמונה עשרה״ מידי יום -חסרים לו זמן וסבלנות .להשמר מהשגת

גבול ע״י משיכת לקוחות מן הזולת -הוא חושש פן על ידי כך ייגרע

בפרנסה אשר ..ה׳ נותן לו .כשמגיע הזמן שלפני פסח והוא צריך לסייע

לעני פשוט במעות חטים -הרי הוא מתאר לעצמו את הדר יציאת

מצרים ומחליט כי -כאז חייבים להיות לו ולבני ביתו כלי כסף וכלי זהב

ושמלות .מה נותר איפוא ,למעות חטים?

יהי רצון ,יברך ה׳ ויתן הצלחה שכל אחד ואחת ילמד מן ההוראות

החיוניות ,האמורות וכל האחרות ,שבחג זמן חירותנו ,וכשם שביציאת

מצרים באה גאולת הכלל כתוצאה מגאולת הפרט -יהי כן גם עתה,

אשר כל יחיד יהודי וכל משפחה יהודית ,יתנהגו בחיי יום יום -עד

לפרטים קטנים ביותר -בהתנהגות התורה ,ללא כל פשרה והקלה ,ודבר

זה יביא את הגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו ,ויקוים

כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

בברכה לחג הפסח כשר ושמח,

מנחם שניאורסאהן

לפני התפלה :פרי עץ חיים שער ה פרק א .וראה סידור רבנו הזקן)קודם מה טובו(.

לפני כל :שר׳ע או״ח ריש סימן צח.

גאולת הכלל . .הפרט :הדברים שבזכותם נגאלו ממצרים )מכילתא בא .ויקרא רבה

פרשה לב ,ה ועוד( עניני הפרט הם .וכן בדמייך חיי בדמייך חיי -שהם דם מילה ודם פסח

)שמות רבה פרשה יז ,ג(.