Igrot Kodesh · Letter 2184 — Health

B"H,

1 Menachem Av 5713,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

Some time ago I received your regards, conveyed by the great rav, distinguished chassid who fears Hashem and devotes himself to communal needs, Rav Eliyahu Simpson[1]. He told me of your positive activities, of the influence you exert on those around you, to strengthen the Tradition of Yisrael and the spirit of Yiddishkeit*.

A positive deed performed by a Jew is particularly precious in every place and at every time. How much more so in the present era, when the screens, the obstacles, the impediments to all that is holy and pure are multiplying. The Ramban* says, in a letter, that "the more healthy one is, the more one can destroy oneself." A positive deed therefore has all the more value.

One must therefore make use of every opportunity to act or to speak in order to strengthen Torah and Yiddishkeit*. How much more so for those who belong to the group that Hashem has chosen to make into kohanim*, serving Him in holiness. The words and deeds of these are infinitely greater.

The smallest detail of what concerns a person is an effect of Divine Providence[2]. Now, it has been given to you to intervene with regard to the mechitzah*, in the shul*. There is therefore a particular intervention of Providence here so that you may obtain such a result. It is surely unnecessary to tell you how important such a separation is.

In the Beis HaMikdash*, in Eretz Yisrael*, one could observe miracles with one's own eyes, and the Mishnah* states that "ten miracles were performed for our forefathers in the Beis HaMikdash." Despite this, it was necessary to provide there a separation between men and women, as Maseches Sukkah* and the Hilchos Beis HaBechirah* of the Rambam* state. How much more so must this be the case after the destruction of the Beis HaMikdash, which will soon be rebuilt, and outside Eretz Yisrael, in a shul, which is only a "mikdash me'at*," particularly in our orphan generation. A mechitzah in a shul is then an absolute necessity[3].

It has been verified, in practice, that shuls* which removed this mechitzah, or made too small a one, thereby engaged in a process that led them toward decline, chas veshalom*. Subsequently, a microphone was introduced there on Shabbos* and the Yomim Tovim*, which constitutes a transgression of a Torah prohibition. And other regressions will assuredly be observed as well.

I do not wish to say more, for all this is not to the honor of Yisrael. Basing myself on the statement of our Sages that "alacrity is recommended only to those who naturally possess this quality," I have good hope that you will make use of every means and every possibility in order to set aside the bad initiative that the removal of this mechitzah from the shul would be.

You will therefore explain, although it is self-evident, that when one consults a minister, even one who plays only a modest role, even when it is a matter of formulating before him the most humble request, it is unfitting to adopt behavior that goes against his will, as proper conduct and the most elementary logic establish. This would harm the cause of what is to be requested of him.

How much more is it so when one addresses the King, King of kings, the Holy One blessed be He, in order to ask for health, children, and material prosperity. It is forbidden and culpable to then have an attitude that contravenes the Word of Hashem, Elokim* of the world.

You know the saying of my father-in-law, the Rebbe, whose merit shall protect us: "An effort is never in vain." May Hashem therefore grant you success. Thus, in an easy and pleasant way, you will assume the mission of Hashem, and this shul will remain a house of tefillah* for Hashem, in which the tefillos of Yisrael will be answered.

With my respects and my blessing for success,

[1] See, regarding him, letters no. 1951, 1974, 1994, and 2016.
[2] Hashgachah pratis*.
[3] Between men and women.
[4] See also, on this subject, letter no. 2165.

ב'קפד

ב"ה, א' מנ"א, תשי"ג
ברוקלין.

שלום וברכה!

בנועם קבלתי בעתו הפ"ש ע"י הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ כו' מוה"ר אלי' שי' סימפסאן, אשר סיפר לי גם כן על דבר פעולותיו הטובות והשפעתו בסביבתו לטובת הרמת קרן ישראל סבא והחזקת רוח היהדות, ואם בכל המקומות ובכל הזמנים יקרה במאד מאד פעולה טובה של ישראל, הרי על אחת כמה וכמה בזמננו זה אשר גברו ההעלמות וההסתרים המניעות ועכובים בכל דבר קדוש וטהור, ועל פי המובא במכתב הרמב"ן, כל המקודש מחבירו חרב יותר מחבירו, הרי עאכו"כ שצריך לייקר כל פעולה טובה, ומוכרח לנצל כל אפשריות של מעשה או דיבור לחיזוק התורה והיהדות. וכל שכן וקל וחומר מבני השבט וחלק השבט אשר בהם בחר ה' להיות כהנים לפניו ולשרת בקדש, אשר הדברים והמעשים שלהם בכל הנ"ל גדולים כמה פעמים ככה.

ידוע אשר כל פרטי עניני האדם הם בהשגחה פרטית ממנו ית'. וכיון אשר הגיע ליד כבודו ענין המחיצה בבית הכנסת, הרי בטח הוא בהשגחה פרטית מיוחדת, אשר ביד כבודו לפעול בזה. והאריכות בגודל ערך המחיצה בביהכ"נ בודאי אך למותר הוא. ואם בבית המקדש בארץ ישראל, אשר שם ראו נסים במוחש, וכמאמר המשנה עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, בכל זה היו מוכרחים לעשות מחיצה בין אנשים לנשים, וכמסופר במסכת סוכה ובהלכות בית הבחירה להרמב"ם, הרי עאכו"כ לאחר חורבן בית המקדש - יבנה במהרה בימינו -, ובחוץ לארץ, ובבית הכנסת שהוא רק מקדש מעט, ובפרט בדורנו יתום זה, אשר ענין המחיצה בביהכ"נ מוכרח הוא ביותר וביותר. ובמוחש ראינו, אשר באותן הבתכ"נ שבטלו המחיצה או שעשאוה קטנה יותר מדאי, הרי לא הי' זה אלא התחלה של יציאה וירידה מדחי אל דחי, ר"ל. ואחר כך העמידו גם כן מיקראפאן בשבת ויום טוב, שהוא איסור דאורייתא ועוד ידם נטוי' לרדת כמה מעלות אחורנית. ואין רצוני להאריך בגנותם של בני ישראל כו', ותקותי, ועל פי מאמר רז"ל אין מזרזין אלא למזורזין, שכבודו יאחז בכל האמצעים והדרכים לבטל מחשבה רעה זו של ביטול מחיצה בבית הכנסת. ולהסביר להם - אף כי דבר פשוט הוא - אשר כשבאים אפילו לשר קטן בשר ודם ומבקשים ממנו אפילו רק בקשה קלה, הרי מדרכי הנמוס הוא ומובן גם על פי שכל, אשר בשעת מעשה אין לעשות ענינים שהם היפך רצון השר, כי זהו בסתירה ובנגוד להשאלה והבקשה. ועאכו"כ כשבאים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ומבקשים על חיי בני ומזוני, שאסור ועון פלילי הוא לעשות בשעת מעשה ענינים שבזה ממרים את פי ה' אלקי העולם. וידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע: חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם. והשי"ת יצליח את כבודו, אשר בנקל ובדרכי נועם, ימלא שליחותו של המקום ברוך הוא, שישאר הבית הכנסת בית תפלה לה', אשר בו יתקבלו תפלות ישראל.

בכבוד ובברכת הצלחה.

ב'קפד
ענין מחיצה: ראה גם לעיל אגרת ב'קסה.