Igrot Kodesh · Letter 2239 — Faith & Bitachon

B"H,

First day of Selichos* 5713,

Brooklyn, New York,

To our brothers and sisters, the Bnei Yisrael*,
wherever they are[1],
may Hashem grant them long life,

Greetings and blessings,

On the occasion of the new year, which approaches in a positive way, for us and for all Yisrael, I express by this letter my blessing to all our brothers and sisters, the Bnei Yisrael, wherever they are, that they have a good and sweet year.

As is known, Rosh Hashanah*, the beginning of the new year, the five thousand seven hundred and fourteenth since the creation of the world, was not fixed on the first day of creation, but rather when Hashem brought man forth upon the earth.

Thus, minerals, plants, and animals already existed beforehand, as the Torah recounts. Despite this, we commemorate creation precisely when man was brought into existence. It was then that a new period began for the entire world, including for animals, plants, and minerals. And we say, on this day: "This day is the beginning of Your works"[2].

There is here a profound lesson, for each and every one of us, upon which one must meditate, particularly during these days of moral accounting.

The heaven, the earth, and all that they contain reached their definitive form only with the appearance of man, the purpose of this creation.

Man is a microcosm[3]. Just like the world, he carries, in his person, all the stages of creation — minerals, plants, animals, humans. In the course of his existence, he passes from one to the other. He is first a mineral, then becomes a plant, rises toward the animal, and finally becomes human, when he fully reveals his intellect and his spirit. Yet he nevertheless preserves, in his life and his actions, all these levels at once. At certain moments, he may be no different from a mineral. At other hours of the day, he identifies with a plant or an animal. At still other times, his accomplishments and his actions testify that he is a man, imbued with intellect and spirituality, a body and a neshamah* that is "a true portion of Elokus*."

Rosh Hashanah teaches us that the beginning, the "head" of creation, is man. When Adam HaRishon* was created, he announced and proclaimed[4]: "Come, let us prostrate ourselves and bow down, let us kneel before Hashem our Maker." Then it was indeed so, and the world, with all that it contains, became a Sanctuary, a place of dwelling for the Shechinah*. In this way, the purpose of creation was accomplished, and it was then Rosh Hashanah, the beginning of a new period.

The same holds for the existence of every man and every woman. The deep and essential aspect of a person's life is expressed when he highlights the human aspect of himself within the animal, plant, and mineral manifestations of his personality. Only then is he a man, in the full sense of the term. Even more, when the accomplishments of his life, which are comparable to those of animals, plants, and even minerals[5], are refined, elevated, and sanctified to the point of being suffused with spirituality and kedushah*, he can be qualified as a man, in the full sense of the term, proclaiming with all his being: "Come, let us prostrate ourselves and bow down, let us kneel before Hashem our Maker."

In order to obtain such a result, one must adopt a way of life in conformity with the Torah and the mitzvos* that "Hashem, our Maker" has given us, knowing that one is capable of leading all of creation to proclaim: "Hashem reigns, Hashem has reigned, Hashem shall reign for all eternity"[6] — even more, that one was created for this purpose.

With my blessing for a good and sweet year, material and spiritual,

[1] This letter takes up, with some nuances, the previous one. However, this one is in Hebrew, while the previous one is in Yiddish.
[2] The Rebbe notes, at the bottom of the page: "See Rabbeinu Nissim, on tractate Rosh Hashanah 16a, the Chiddushei Aggados Maharsha, at the same reference, page 27a, the chassidic maamar entitled 'This day is the beginning of Your works,' delivered in 5704 by my father-in-law, the Rebbe, whose merit shall protect us."
[3] The Rebbe notes, at the bottom of the page: "Midrash Tanchuma Pekudei 3, Tikkunei Zohar 69, page 100b. See also the Avos deRabbi Nasan, chapter 31, the Torah Or of the Alter Rebbe, parshas Bereishis, in the maamar entitled 'To understand the meaning of the change.'"
[4] The Rebbe notes, at the bottom of the page: "See the Zohar, vol. 1, page 221b, the Pirkei deRabbi Eliezer, chapter 11, the commentary on the Mishnah at the end of tractate Tamid."
[5] The Rebbe notes, at the bottom of the page: "See the Mishnah, at the end of the second chapter of Bava Kamma."
[6] The Rebbe notes, at the bottom of the page: "See the Yalkut Shir HaShirim, paragraph 897: 'Their bond with the royal crown' and the commentary on the Mishnah of the Tzemach Tzedek, page 217a: 'This corresponds to the verses proclaiming the kingship of Hashem, the remembrance of Yisrael, and the value of the shofar.'"

ב'רלט

ב"ה, ראשון דסליחות, ה'תשי"ג
ברוקלין, נ.י.
אל אחינו ואחיותינו, בני ובנות ישראל,

די בכל אתר ואתר

ה' עליהם יחיו!

שלום וברכה!

לקראת השנה החדשה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה להביע ברכתי לכל אחינו ואחיותינו בני ובנות ישראל באשר הם שם, ברכת כתיבה וחתימה טובה.

ראש השנה, ראש ותחילת השנה החדשה - שנת ה' אלפים תשי"ד לבריאת

העולם - הנה, כידוע, אין זמנו וקביעותו ביום ראשון למעשה בראשית, אלא ביום ברוא אלקים אדם על הארץ. והגם אשר כל חלקי הבריאה - דומם, צומח, חי - קדמו לאדם, כמסופר בתורה, בכל זאת עושים אנו זכרון לבריאה דוקא ביום בריאת האדם. ביום זה דוקא מתחילה תקופה חדשה לכל התבל כולו - חי, צומח ודומם בכלל, וביום זה אנו אומרים: "זה היום תחילת מעשיך!"

מכאן הוראה ומוסר השכל לכל אחד ואחת מאתנו, להתבונן ולהסתכל בו, ובפרט בימי חשבון הנפש אלו:

השמים והארץ וכל צבאם באים לתכליתם וצביונם רק - כשנברא האדם, תכלית הבריאה.

האדם הוא עולם קטן. כמו בכללות הבריאה, כן באדם עצמו ישנן כל

המדריגות - דומם, צומח, חי ומדבר. במשך ימי חייו עובר האדם מדרגא לדרגא. בתחילה הוא במדריגת דומם, אח"כ - במדריגת צומח, במדריגת חי, ולאחרונה, כשעומד על דעתו ושכלו והרוחניות שלו מגיע הוא למדריגת אדם. אבל גם אז, כשמגיע למעלת אדם, הנה באורח חייו ומעשיו ג"כ ישנן כל מדריגות אלו. חלק מזמנו - משתווה הוא לדומם, כמה שעות ביום - פעולותיו בדוגמת פעולות הצומח והחי. וחלק ממעשיו מעיד על מעלת האדם, נברא שכלי ורוחני, גוף ונשמה שהיא חלק אלקה ממעל ממש.

ראש השנה מלמדנו: תחילה וראש כל הבריאה - הוא האדם. רק כשנברא אדם הראשון, אשר תיכף לבריאתו הודיע והכריז לכל: "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו", ופעל זה בהם, ועל ידי זה עשה את העולם ומלואו מקדש ומשכן לשכינתו ית', אז נתמלאה הכוונה והתכלית של הבריאה, ואז הוא - ראש השנה, ראש לתקופה חדשה.

וכן הוא גם בחייו של כל אחד ואחת: עצם האדם בא לידי ביטוי רק אז - כאשר האדם אשר בו משפיע ומחדיר את חלק החי, חלק הצומח וחלק הדומם שלו. יתר על כן: רק כאשר גם חלקי חייו ופעולותיו שבהם משתווה לחי, צומח ואפילו דומם, מזככם מגבי' אותם ומקדשם עד שגם הם חדורים רוחניות וקדושה, אז רק אז הוא אדם באמת, נברא אשר כולו אומר: "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו", על ידי אורח חיים בדרך התורה והמצוה אשר ה' עושנו נתן לנו, ואשר ביכלתו ותכלית בריאתו היא לפעול אשר כל הבריאה תכריז: "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד!".

בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

ב'רלט
נדפסה בלקו"ש ח"ט ע' 412.

זה היום: ראה ר"ן לר"ה טז, א. חדא"ג מהרש"א שם כז, א. ד"ה זה היום ה'תש"ד (לכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע).

עולם קטן: תנחומא פקודי ג. ת"ז סט (ק, ב). וראה אדר"נ פל"א. תורה אור (לרבנו הזקן) פ' בראשית ד"ה להבין טעם שנשתנה.

הודיע והכריז: זהר ח"א רכ"א, ב. פדר"א פי"א, פיה"מ סוף תמיד.

ואפילו דומם : ראה משנה ספ"ב דב"ק.

מלך, מלך, ימלוך : ראה ילקוט שה"ש תתקפ"ז: קשרתם כתר מלכות כו' ובפיה"מ להצ"צ ריז, א: כנגד מלכיות, זכרונות, שופרות.