Igrot Kodesh · Letter 2262 — Faith & Bitachon

B"H,

10 Marcheshvan 5714,

Brooklyn,

Blessings and greetings,

I have duly received your letter, in which you tell me that your daughter has made the acquaintance of a young man some time ago. They have become close and have made the decision to marry. The engagement has indeed been celebrated, at a good and fruitful moment. Now, you consider that the chassan* could have a Jewish practice more intense than the one that is presently his, and you ask me for a blessing for this.

It is clear that in every event of life, particularly when it concerns the satisfaction one can experience from one's children, sons-in-law, and daughters-in-law, it is necessary to receive the blessing of Hashem and the success He grants. But this in no way exempts the parents from doing all that is in their power in order to obtain such a result.

Quite the contrary, one who wishes to obtain from Hashem blessing and success must prepare the means and the channels that convey them. He can thus receive them more quickly and in a greater measure. For this, one must mobilize and strengthen oneself, until reaching this result.

You must therefore make use of all possibilities, with your husband, so that your daughter and her chassan put into practice all that is bound to Jewish observance.

Indeed, one must not think that children must content themselves with what their parents wish to transmit to them. One must not forget that the Jewish commitment one adopts, having reached a middle age, is what remains of what one was able to receive from one's parents, after having set aside a part — sometimes even a significant one — of it, for various reasons.

And when those who are presently parents transmit the message to their children without the ardor and enthusiasm that would be fitting, the latter, in turn, will set aside a certain part of it. And in the end, what will remain?

Moreover, one must take into account the fact that the young generation must face trials and obstacles much greater than those of the previous generation or of past eras, regarding Jewish observance. It must therefore be prepared for this — that is, attached to Torah and the mitzvos*, well beyond this previous generation and even the one before it.

One seeks to convince oneself that previously, one had to teach the Shulchan Aruch* to children so that they would accept it and put it into practice, whereas at present one can content oneself with Sunday classes or with Talmud Torah* until the age of bar mitzvah. At most, one will send the child to a tepid yeshivah*. Now, such a conception is mistaken, and, even more, practice proves that the opposite is true.

When one previously received one's chinuch* and grew up in an observant milieu, one is strengthened in one's Jewish commitment, even if one did not attend cheder* or yeshivah. Conversely, when one grew up in America, especially in small cities, one does not receive such support, and even more, one must sometimes struggle in order not to be discouraged in one's Yiddishkeit* by the shul* or the Jewish school themselves.

Parents make many efforts so that their children may amply provide for their material needs. How much more must they therefore satisfy their spiritual needs! It is only at this price that the body will adopt the conduct that must be its own.

May Hashem help you, as well as your husband, so that all that has just been said be followed by concrete effect. And the first step in this direction consists in binding yourself to a Jewish practice without compromise. In this way, there is good hope that your children will accept what you tell them about Yiddishkeit. Indeed, they will see that their parents themselves have such conduct, and even more, that they adopt it with all their heart.

Wishing you to draw a Jewish nachas* from your daughter and her chassan, as well as from yourself and your husband,

For the Rebbe Shlita,
the secretary,

N.B.: Although it is no doubt unnecessary, I nevertheless wish to point out to you that at least two months before her wedding, you must make known to your daughter the laws of taharas hamishpachah*. You will also introduce her to young women who have adopted the Jewish way of life, although they were born in America and also come from wealthy families.

ב״ה ,יו״ד מ״ח ,תשי״ד

ברוקלין.

ברכה ושלוםי

קבלתי מכתבה בו כותבת אודות ההיכרות ,שבתה סיכמה לפני זמן

עם איש צעיר ,ובמשך הזמן התקרבו עד שסוכם על שידוך ביניהם,

וכתבו תנאים בשעה טובה ומוצלחת .והיא חושבת שהחתן ,בתנאים

טובים ,יכול להיות קרוב ליהדות מכפי שהוא עתה .ומבקשת ברכה בזה.

ברור שלכל דבר ובפרט כדי לרוות נחת מילדים חתנים וכלות,

נחוצה בהחלט הברכה מהשי״ת והצלחתו ,אך אין זה משחרר הורים

מלעשות את שביכולתם בכיוון זה ,ואדרבה כשרוצים לקבל ברכה

והצלחה מהשי״ת יש להכין האמצעים והכלים לזה ,שע״י זה מקבלים

זאת יותר מהר ובמידה גדולה יותר ,וזהו ע״י הגדלת המאמץ בכיוון זה.

לכן צריכה היא ובעלה שי׳ לאמץ את כל האמצעים ,שכל מה שנוגע

לעניני יהדות של בתה וחתנה -יתבצע בפועל ממש.

ולא צריכים להסתפק בכמות שהורים סבורים שמספיק עבורם,

שכן אין לשכוח שמצב היהדות שבשנות העמידה ,הוא על פי רוב מה

שנשאר לאחרי פשרה מהכמות שהוריהם נתנו להם ,שבשל סיבות

מסויימות כבר חסר חלק מזה ,וחלק חשוב ,ואם מה שהורים ,כעת,

נותנים לילדיהם ,אינו עם חמימות והתלהבות מספקת ,יחסר הרי גם

אצל ילדיהם חלק מסויים .מה ,אם כן ,יוותר אחר-כך? !

בפרט כשמתבוננים שלדור הצעיר יש נסיונות גדולים יותר וקשיים

גדולים יותר ביהדות מאשר דור ודורות הקודמים ,במילא צריכים יותר

כלי נשק ,שזהו יותר התקשרות לתורה ומצוות ,ויותר מאשר בדור או

שניים ויותר דורות קודמים.

אין זה כפי שמשכנעים את עצמם ,שבעבר היו צריכים ללמוד עם

הילדים שולחן ערוך ,כדי שיעשו וינהגו כפי שכתוב בשולחן ערוך ,והיום

מספיק ׳בית-ספר של יום ראשון׳ ,תלמוד תורה עד בר מצוה ,ולכל

היותר ישיבה פושרת ,שאת זה מבינים ,ורואים במוחש שזה דוקא

להיפך .שכן ,כשהתחנכו וגדלו בעבר בסביבה יהודית חרדית ,זה עצמו

כבר חיזק היהדות אפילו ללא חדר וללא ישיבה ,אבל כשגדלו באמריקה

)ובמיוחד בערים הקטנות( ,הסביבה ודאי לא נתנה זאת ,ונחוץ מאוד

לחפש עצות שבית הכנסת וגם הישיבה לא יקררו יהדות.

וכאשר הורים משקיעים כל כך הרבה כוחות כדי להבטיח את

ילדיהם שיהי׳ להם וירויחו בהרחבה עבור הגוף שלהם ,הרי עוד יותר

נחוץ וחשוב להבטיח את הילדים כדי שיהי׳ להם מרחב הנשמה ,שרק אז

יכול גם הגוף להיות כדרוש.

השם יתברך יעזור לה ולבעלה שי׳ שיעשו בפועל ממש את כל

האמור לעיל ,והתנאי הראשון בכך הוא ,שיש לקשר את עצמם יותר

ליהדות ,ליהדות אמיתית ,שעי״ז אפשר לקוות שדיבוריהם עם ילדיהם

אודות יהדות יתקבלו אצלם ,בראותם שההורים עצמם עושים זאת

ואכן עם כל הלב.

בברכה לנחת יהודי מבתה עם חתנה וגם מעצמה עם בעלה שי׳.

בשם כ״ק אדמו״ר שליט״א,

המזכיר;

נ״ב

תקותי שמיותר לעורר על כך ,ובכל זאת הנני כותב גם אודות זה,

שלכל הפחות כחודשיים לפני החתונה של בתה תחי׳ עלי׳ לידע את בתה,

את הדינים הקשורים בחיי משפחה טהורים ,וגם להכיר בינה ובין נשים

צעירות הנוהגות בדרך היהדות ,אף שנולדו באמריקה ובאות גם מבתים

עשירים.