Igrot Kodesh · Letter 2277 — Faith & Bitachon

B"H,

26 Marcheshvan 5714,

Brooklyn,

Blessings and greetings,

I am responding to your letter of 21 Marcheshvan, in which you mention your husband's journey. You are pained by it and you wish that it not take place.

Your fears in this matter are without foundation. You must strengthen your bitachon* in Hashem and in my father-in-law, the Rebbe, whose merit shall protect us, for the Talmud Torahs* and the yeshivos* in the place where he is going bear his name. The fact that he is going there is not cause for sadness, chas veshalom*. Quite the contrary, it is in this way that those who give their participation to these accomplishments will know blessing and success, as well as their families.

It seems that difficulties are thereby raised. But, first of all, one does not know what those would be that one would face in another situation. Moreover, these trials seem insurmountable only because one wishes to consider them as such, and especially because they are new. If one considers the obstacles that the chassidim face in all the places where they find themselves, the problems they face and the results they obtain, the lack of comfort that one experiences in the place where your husband is going has no common measure with these — it is infinitely less.

I would also like to tell you that those who go to this place do not stay there for many years. Indeed, they go there for less than a year, for one cannot interrupt one's work in the middle of the year, but, after this period, those who ask to leave again and give the reason are replaced by another person, who is not yet engaged in this work. It is clear that no one will be forced to stay.

On the other hand, what is accomplished, even in a single day, requires total commitment. It is not a matter of seeking only to discharge one's obligation, of consulting one's watch to know when these twenty-four hours will end, in order to be rid of this exile. In such a case, not only is the work itself not done well, but, in addition, the situation is uncomfortable for those who assume this work.

I would like to summarize in a few words what has just been said. At the end of a year spent in this place, no one will be forced to stay there. During the year, on the other hand, I hope to be able to count on full commitment, so that the will of my father-in-law, the Rebbe, may be accomplished. And I am convinced that this accomplishment will open the way and will be an appropriate vessel for receiving the divine blessings, in all his needs, for himself and for all the members of his family.

The influence that a wife exerts on her husband is decisive. In my opinion, your husband, as soon as he arrives there, must take steps so that you may join him, as well as your children. In this way, you will be able to verify yourself that Hashem is indeed present there, that He grants there blessing and success, and, as far as you are concerned, more than in any other place.

Thus, you yourself and your husband will be happy to note that Hashem has granted you the possibility of putting His will into practice and of receiving His blessings, material and spiritual.

I await your good news and grant you my blessing for good health,

ב״ה ,כ״ו מ״ח ,תשי״ד

ברוקלין.

ברכה ושלום!

במענה למכתבה מכ״א מ׳ חשון ,בו כותבת אודות נסיעת בעלה ל ..

.שקשה לה על הלב ולא היתה רוצה שיסע וכר.

דאגתה בענין אין לה יסוה ועליי להתחזק בביטחונה בהשם יתברך

ובכ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי׳יע שעל שמו נוסדו תלמודי

התורה והישיבות ב . . .שלא רק שנסיעתו אינה ענין של עגמת נפש ח״ו,

אלא זוהי הדרך לברכה והצלחה לכל הנוטלים חלק בזה וגם

למשפחותיהם.

ומה שנדמה שהדבר כרוך בקשיים ,הרי מעבר לכך שאי אפשר

לדעת מה היו הקשיים בהסתדרות אחרת ,הרי הקשיים ,ברובם ,גדולים

הם בעיניים אלו ,משום שרוצים לראות כך ,והעיקר משום שזה דבר

חדש ,נדמה כך] .אך[ כשרואים שאנ״ש מתייגעים במקומות שונים בהם

הם נמצאים ,והקשיים שהם עוברים ולמה הם מגיעים] ,הרי[ חוסר

הנוחות ב . . .אינה בערך והרבה יותר קטנה משלהם ]של אנ״ש[.

רצוני גם לומר ,שאלו הנוסעים ל , . . .אין זה חייב להיות לשנים

רבות ,אלא לכל הפחות שנה ,מפני שהעבודה אינה יכולה להפסק

באמצע השנה ,אך לאחר תום שנה ,הרי כאשר הם עצמם דורשים אחר

כך שהם רוצים לנסוע משם ,וישטח את נימוקיו ,או-אז יתדברו עימו

כמו עם אדם חדש ,שאינו נושא עדיין על עצמו את האחריות לעבודה,

וברור שלא יאלצו אף אחד בכוח .אך מצד שני ,העבודה הנעשית ,אפילו

כאשר זה לא יותר מאשר ליום אחד ,חייבת היא להיעשות בכל מאת

האחוזים ,ולא רק לצאת ידי חובה ולהביט על השעון מתי יסתיימו 24

השעות ויפטר מהגלות ,שבמצב שכזה ,לא רק שזה אינו טוב עבור

העבודה ,אלא זה גם לא נוח עבור אלו שעובדים בזה.

רצוני לחזור בקיצור על האמור לעיל ,שלאחר סיום שנה של שהיי׳

ב . . .לא יקשרו אף אחד לעבודה גם ב , . . .אך במשך השנה ,הנני מקוה

שהנני יכול להיות בטוח שהעבודה נעשית באמונה ,שתצא לפועל כוונת

כ״ק מו״ח אדמו״ר ,והנני בטוח שעל ידי העבודה ,זוהי הדרך וזהו כלי

טוב לקבל את ברכות מהשי״ת בכל הנחוץ לעצמו ולבני הבית.

ומכיון שלאשה יש השפעה גדולה על בעלה ,ומכיון שנראה לי שמיד

בהגיע בעלה לשם ,יסדר ניירות להביא אותה ואת ילדיהם שיחיו לשם,

שאז תדגיש היא לעצמה ,שגם ב . . .הקב״ה נמצא ונותן גם שם ברכה

והצלחה ,ובמקרה שלהם יותר מאשר במקום אחר ,במילא הן היא והן

בעלה שי׳ יהיו מרוצים ,שהשי״ת שלח להם את ההזדמנות להשלים את

רצונו ולקבל את ברכותיו בגשמיות וברוחניות.

בציפי׳ לבשורות טובות ובברכה לבריאות הטובה.