Igrot Kodesh · Letter 2335 — Faith & Bitachon
Volume 8 · Letter 90 · To: grand Rav
B"H,
7 Teves 5714,
Brooklyn,
To the rav, distinguished chassid* who fears Hashem,
Rav Avraham Zusya [1],
Greetings and blessings,
I am responding to your remarks formulated in your letter, which was not dated:
A) The Toras Chayim, at the end of Parshas Lech Lecha, p. 96b, says that the food of Shabbos* also contributes to making the body coarse, due to the physical pleasure [2] which cannot receive elevation and which carries within it both good and absolute evil, emanating from the etz hada'as tov vara*.
This statement seems to contradict the Toras Chayim, Parshas Vayakhel, pp. 627 and 647, according to which the meal of Shabbos* cannot contribute to making coarse, because the physical dimension is absent on this day [3].
One can give, on this subject, the following explanation. In these two texts, the matter concerns making coarse, but there is, nevertheless, a nuance. In the food of Shabbos*, there is no evil. Yet this can indeed make coarse, on the same basis as everything that is permitted [4].
The food of Shabbos* indeed enters this category. Indeed, the Toras Chayim, Parshas Lech Lecha, at the previously cited reference, says that the love [5] experienced by the nefesh ha'Elokis* derives from the same source [6], from the moment that it is concretely felt. You will consult this reference.
In this connection, this same subject is also treated in the Torah Or, at the beginning of Parshas Chayei Sarah, as well as in the Siddur* [7], in the order of the Shabbos* meal, second meal, in the maamar* entitled "He will reveal His reasons," and also in the Derech Mitzvosecha, p. 179. You will consult these texts.
B) You propose the following interpretation [8] of the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe*, chapter 186, paragraph 3. You consider that, according to him, the chinuch* of the child rests also upon the child himself [9].
It is impossible to imagine that such be the position of the Alter Rebbe*. On the contrary, he affirms the opposite, although he does so only in parentheses, in his Shulchan Aruch*, at the beginning of chapter 39.
C) The Alter Rebbe* says, in chapter 186, that the child is not educated for the period of childhood, but rather to prepare him for adulthood. From this point of view, the measures stated when he is a child — for example the fact that he consumes such a quantity or less than that — change nothing if no consequence results in adulthood.
There is therefore here only an enactment of our chachamim*, even if the child consumes less than the necessary measure. It is not so for the berachah* of Hallel*, which involves, for its part, two enactments of our chachamim*.
You will consult on this subject what I said in my letter of the past 27 Shevat [10].
With my berachah*,
This letter follows the one below, from 5713:
B"H,
27 Shevat 5713,
Brooklyn,
To the great rav, distinguished chassid* who fears Hashem,
Rav Avraham Zusya,
Greetings and blessings,
A) I am responding to your second letter. Concerning the matter of sewing [11], it seems to me that I told you, at least allusively, in my previous letter, that this involves two points:
1. It concerns two elements [12] joined together by a third [13].
2. The element that joins must have a thread tightened in the eye. And this thread can be of metal. Thus, one of those used in the Mikdash* was of gold. This definition removes the doubt you raised in your letter, concerning a wire of iron. Consequently, one who joins papers or hides with a third element, glue, is also liable [14].
In this way, one can also distinguish between the act of joining the parts of an ensemble and sewing. In this latter case, a third element intervenes, while it is not so for the former. That is why this act [15] is permitted when the openings are wide, well shaped and round. In such a case, the thread is not tight.
The permission to pass hooks through a buttonhole can also easily be explained on the basis of what was said earlier. This cannot be compared to the prohibition of the Korban Nesanel that you cite in your letter, that of closing a garment with a pin, deriving from the previously stated definition.
What has just been set forth also enables one to understand that one may use a zipper. It is indeed, in such a case, a garment presenting itself in several pieces. Likewise, when a utensil has grooves, it can be assembled during Shabbos*, on condition that this not require the intervention of a specialist, from the moment that it is possible, at any moment, to open and close it. You will consult on this subject the Turei Zahav, the Magen Avraham, chapter 313, paragraph 6, and the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe*, chapter 313, paragraph 21.
Moreover, even if the zipper has a thread that fastens it, it can also be permitted, according to what has just been said, for it is indeed a round, sewn and wide opening, into which one is permitted to introduce cords. Indeed, this is not comparable to sewing, which involves a tight stitch.
Certainly, the zipper is also tight. Nevertheless, the fixing of iron upon iron is not comparable to that of cloth upon cloth. A similar statement is formulated concerning what constitutes a chatzitzah* [16] during tevilah*, in Maseches Shabbos 57a. There is nothing more to add in this matter.
Notes:
1. What has just been said justifies that one closes a shoe by introducing a lace, on either side of it, for this can be compared to the cords previously mentioned. One can do so even if the iron eyelet surrounding the opening is missing. No one disputes this and no one makes an observation on this subject.
2. It was said that it is permitted, evidently, to pass hooks through a buttonhole. This concerns no doubt hooks sewn to the garment on one side, while the buttonhole is sewn on the other side. It is not so for the hooks and buttonholes of the Mikdash*. Those were, indeed, detached, and according to what has just been said, closing them is a derived form of sewing.
B) I wrote that the heavenly Light drawn down by the actions of children [17] or the time-bound mitzvos* that women perform [18] can be compared to that which one obtains through the practice of mitzvos* that are only a possibility offered to a person [19].
You question me on this subject, basing yourself on the fourth chapter of the maamar* entitled "Moshe Diber," which appears in the Torah Or. This text defines the Lights that were revealed at mattan Torah*, and excludes from them only the non-Yidden* [20].
An established rule indicates that a list need not necessarily be exhaustive. In this case, it is only the most evident idea [21] that is mentioned, the others being specified by various texts.
C) You point out that, when a child is capable of shaking a lulav*, his father is bound to buy one for him. From this it results that, by this act of his son, the father has indeed fulfilled the mitzvah* of giving him a chinuch*. Consequently, why would his action not reveal a heavenly Light?
I do not grasp your difficulty. By means of the child, the father has done, in this case, only fulfill his own obligation. It is the same for the milah* of the child [22]. The latter therefore does not draw down a Light by himself, this is quite evident.
D) You also question me on the following passage from Maseches Shabbos 149b: "What of what I accomplish and what you accomplish yourself? It is difficult to compare oneself to the breath that is not stained by sin [23]."
From this it results that the act does indeed draw down a Light, the only difference residing in the fact that the breath be stained or not by sin. There again, I do not understand your question.
It is clear that a woman shaking the lulav* draws down a Light comparable to that of a man who performs this mitzvah*. A woman wearing tefillin*, like Michal, daughter of Shaul, receives a Light comparable to that of a man putting this mitzvah* into practice. But it is not so for the other mitzvos*. And, in one case [24], it is a possibility, in the other [25], an obligation.
Moreover, this Talmudic passage points out that the Torah study of children surpasses that of adults. The question therefore indeed arises: "What of what I accomplish and what you accomplish yourself?"
E) In addition to what has just been said, the Torah study of children is different from the other mitzvos* they perform, according to an explanation of the Tzemach Tzedek*, in his Piskei Dinim, commentaries on the Rambam*, Hilchos Talmud Torah, paragraph 1. He says, indeed, that "the child is bound to learn Torah himself from the moment that he becomes aware of it." You will consult this text.
In fact, what the Tzemach Tzedek* says here is truly a new idea. Thus, the Torah obligates the child himself to study Torah. It is not so for the other mitzvos* [26].
F) You raise your doubts concerning the mitzvah* of educating a child. The Alter Rebbe* considers it to be of rabbinic institution, as he says at the beginning of his Hilchos Talmud Torah. The Tzemach Tzedek* says the same, except for the mitzvah* properly speaking of studying Torah.
A similar statement is found in the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe* Orach Chaim, chapter 343. In the introduction of Chinuch Katan*, it is said that chinuch* is an injunction, and one must then understand an injunction of our chachamim*.
G) Concerning a mitzvah* that is put into practice at the price of a transgression, I cited chapter 8 of Tanya*: "If he has acted thus, has studied Torah or davened* [27]." In such a case, the mitzvah* has indeed been accomplished. Yet the vitality it releases does not receive elevation, as this text emphasizes.
You ask how a mitzvah* can, at once, be accomplished and prisoner of the forces of evil — moreover, in this case, of the three completely impure forces of evil. You will consult on this subject Hilchos Talmud Torah, chapter 4, end of paragraph 3: "Then [28], he liberates from the grip of the forces of evil the Torah and the mitzvos* [29]."
This allows one to understand also the statement of chapter 17 of Tanya* according to which: "The wicked, in fact, cannot begin to serve Hashem until they have accessed teshuvah*." Now, concrete practice shows that the contrary is true. Nevertheless, one can justify it according to this statement of Hilchos Talmud Torah according to which, in such a case [30], one strengthens the forces of evil.
H) You cite the commentaries of the Tzemach Tzedek* on Talmud, page 3b, which question the formulation of the Mishnah*, on the basis of the teaching of the Alter Rebbe* affirming that, for reading the Shema Yisrael*, one considers it to be day from sunrise.
I have not received precise instruction on this matter, but in my opinion it is self-evident. One cannot change the halachah* on the basis of an inquiry [31].
It is the same for what he reports at the end of his Piskei Dinim, in the collections, concerning the berachah* of Shehecheyanu*, recited before the reading of the Megillah* on the day of Purim*. He says: "Despite what it seems to me, such is the view of the Torah."
You will consult the notes appearing in the Piskei Dinim version published by Kehot: "In 5620 [32], here in Lubavitch, the Rebbe [33] requested to recite the berachah* of Shehecheyanu* in the morning, before the reading of the Megillah*" [34].
With my berachah*,
Notes:
(1) Rav A. Z. Ziskind.
(2) Experienced when this food is consumed.
(3) Unlike festivals, for example.
(4) But not obligatory.
(5) Of Hashem.
(6) Of what is permitted, but not obligatory.
(7) Commented by the Alter Rebbe.
(8) See the following letter. See also letter no. 503, Likkutei Sichos, vol. 17, beginning at p. 234, Kovetz Yagdil Torah, published in New York, vol. 8, note 68, vol. 16, paragraph 54, vol. 22, paragraphs 118 and 119.
(9) And not solely upon his parents.
(10) Presented here, because it was not available at the time of the publication of the Rebbe's letters of 5713.
(11) Which is a melachah forbidden during Shabbos.
(12) The two flaps of the garment.
(13) The needle.
(14) Having transgressed Shabbos, if one adopts the definition of sewing that has just been given.
(15) The joining of the two flaps of a garment.
(16) Between the body and the water.
(17) By their mitzvos, although they are not obligated to put them into practice.
(18) Although they are exempted from doing so.
(19) And not an obligation.
(20) But not the women and the children, who should therefore be capable of drawing them down.
(21) The exclusion of non-Yidden, who cannot draw down these Lights.
(22) Which incumbent on the father.
(23) That of the child, whose Torah study therefore does indeed draw down a heavenly Light.
(24) For women.
(25) For men.
(26) The Rebbe notes at the bottom of the page: "I have found this explanation also in the Nimukei Maharai on the Rambam, at this same reference. According to this view, one can cite the halachah (Hilchos Talmud Torah, chapter 1, paragraph 7) according to which a man fulfills a mitzvah of the Torah (that is, presumably, that of studying it) when his son himself practices this study, on the same basis as if he himself did it."
(27) With the physical strength he draws from a forbidden food.
(28) When he accesses teshuvah.
(29) That he had locked therein.
(30) When one performs mitzvos before having accessed teshuvah.
(31) The Rebbe notes at the bottom of the page: "When he disputes the halachah, he says so, in general, much more clearly."
(32) 1860, year whose sign is Keser, the crown.
(33) The Tzemach Tzedek.
(34) The Rebbe notes at the bottom of the page: "You will consult the Sdei Chemed, principles, chapter 8, paragraph 60, according to which, for the majority of commentators and decisors, the mitzvos that are practiced by children of the age of chinuch are an obligation for the father and not for the child. Indeed, can one envisage an obligation for the latter? You will consult on this subject the view of the Alter Rebbe, expressed in his Shulchan Aruch, chapter 39, paragraph 1, chapter 186, paragraph 3, and in Hilchos Talmud Torah, at the previously cited reference. However, even according to those who consider that the obligation incumbent upon the child, it is clear that this is not identical to that of the adult. That is why the child does not discharge the latter of his obligation. All this therefore does not contradict what was said earlier. Even when he can discharge him, for example for the berachah after the meal, it is clear that the Light revealed by the adult is comparable to that of a mitzvah that is only permitted, without, of course, being totally identical to it."
ב'שלה
ב"ה, ז' טבת, תשי"ד
ברוקלין.
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ כו' מוה"ר אברהם
זוסיא שי'
שלום וברכה!
במענה על הערותיו במכתבו - בלי הוראת זמן הכתיבה -
א) במ"ש בתורת חיים ס"פ לך, דף צ"ו ריש עמוד ב', אשר גם אכילה דשבת מגשם לגוף מצד התענוג הגשמי שבגוף שאינו נברר והוא מעורב טו"ר גמור מעה"ד טו"ר, שלכאורה אינו מתאים עם מ"ש בתורת חיים פ' ויקהל דף תרכ"ז ותרמ"ז, שהאכילה דשבת אינה מגשמת דפרש שבתכם לא קאמר.
הנה מה שיש לפרש בזה הוא שאף שבשני המקומות אומר הלשון מגשם, אבל החילוק בזה הוא שרע אין באכילת שבת אבל מגשם כמו ענין של היתר, וזה אפשרי גם באכילת שבת, ומכש"כ וק"ו ממ"ש בתו"ח פ' לך הנ"ל שאפי' האהבה דנפה"א הבאה במורגש משתלשל מזה וכו' עיי"ש. -
ובדא"ג הנה בענינים אלו מדובר בתו"א ר"פ חיי שרה ובסידור סדר סעודת שבת (סעודה ב' ד"ה יגלה לן טעמי') וכן בדרך מצותיך עמוד 179 ושם, עיי " ש .
ב) מה שרצה לפרש בדברי רבינו הזקן בשו"ע שלו סי' קפ"ו סעיף ג' שרבינו הזקן סבירא לי' אשר מצות חינוך קטן מוטל גם על הקטן, הנה אא"ל כן כי דעת רבינו הזקן הוא להיפך וכמ"ש בשולחנו הטהור ריש סי' ל"ט (אף שסגרו בחצאי עיגול).
ג) פירוש דברי רבינו בסי' קפ"ו וטעמו הוא, שענין חינוך קטן אינו מפני הענינים דשעה ההיא כשהוא קטן אלא מהתוצאות שיהי' מזה בגדלותו, ובמילא השיעורים שבימי הקטנות אינם משנים דבר בזה אף (?) וכיון שהתוצאות מזה בימי הגדלות לא משתנים (אם יאכל כשיעור או פחות מכשיעור), ובמילא אין בזה אלא חד דרבנן גם אם אוכל פחות מכשיעור משא"כ בברכת הלל וכו' הנה זהו תרי דרבנן וכמובן, ויעיין ג"כ מה שכתבתי לו במכתבי מכ"ז שבט העבר.
בברכה.
[ אגרת נוספת אליו משנת תשי"ג - שאליה נמשכת האגרת שלפנינו ]
ב"ה, כ"ז שבט, תשי"ג
ברוקלין
הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ וכו' מוה"ר אברהם
זוסיא שי'
שלום וברכה!
במענה על מכתבו השני, הנה בענין התפירה כמדומה שעכ"פ רמזתי במכתבי הקודם, שלכאורה ענין התפירה יש בו שני פרטים: א) חיבור שני דברים נפרדים ע"י דבר שלישי. ב) שדבר המחבר צ"ל ע"י חוט התפירה. היינו שהוא נכנס בדוחק בהנקב כו'.
וחבור יכול להיות גם ע"י חוט של מתכת וכמו שגם במשכן אחד החוטים הי' של זהב (ובזה נפתר הספק שלו במכתבו בנוגע לחוט של ברזל). ולכן חייב ג"כ המדבק ניירות או עורות ע"י דבר שלישי, דבק.
ובזה מובן ג"כ החילוק דחבור ענין של פרקים או תופר, שהתפירה הוא ע"י דבר שלישי, משא"כ ענין של פרקים. וזהו ג"כ ההיתר כשהנקבים רחבים מתוקנים ועגולים, כי אז החוט לא בדוחק. וע"פ הנ"ל מובן ג"כ ההיתר, המובא בפשטות, דהכנסת קרסים בלולאות. ואינו דומה למה שהביא במכתבו מהקרבן נתנאל האיסור לחבר הבגד ע"י שפילקע, דאין בזה תנאי ההיתר דלעיל.
וע"פ הנ"ל מובן ג"כ ההיתר דזיפער, כיון דבזה אין דבר שלישי המחבר. והוא נכנס בדין כלי של פרקים, שכלי שיש בו חריצין מותר לחברו בשבת כיון שאינו מעשה אופן וכיון שעשוי לפתוח ולסגור תמיד (עיין ט"ז ומג"א סי' שי"ג סעיף ו', ובשו"ע רבינו שם סעיף כ"א). ולא עוד אלא אפילו הי' בנדון הזיפער חוט המחבר, הנה ע"פ הנ"ל יש להתיר זה, שהוא ע"ד נקב עגול תפור ורחב שמותר להכניס בו השנצים, שהטעם בזה הוא שאינו כמו תפירה שהוא הדוק. ואף שגם בזיפער הדוק. אבל מובן שאין דומה ההידוק דמתכת ע"ג מתכת לגבי ארג וארג, וע"ד המובא לענין חציצה בטבילה (שבת נז, א). והבו דלא לוסיף עלה.
40 הערה: 1) ע"פ הנ"ל מובן ג"כ מה שמהדקים את הנעל ע"י שרוך הנעל שנכנס בנקבים שמשני צדי הנעל, שהוא ע"ד שנצים הנ"ל, ועושים כן אפילו אם העיגול של מתכת המקיף את הנקב חסר, ואין פוצה פה ומפקפק בזה.
2) המובא לעיל בענין ההיתר המובא בפשטות להכניס הקרסים בלולאות הנה לכאורה הכוונה לקרסים התפורים מצד אחד בהבגד והלולאות תפורים מצד השני. ולא כהקרסים ולולאות שביריעות המשכן, ששם היו הקרסים דבר נפרד, וע"פ הנ"ל ה"ז תולדה דתופר.41
ב) בענין ההמשכה ע"י פעולות קטנים ומ"ע דהזמן גרמא דנשים שכתבתי שיש לבאר ע"ד ההמשכות דמצות שהם רשות. ומקשה דעפי"ז הנה בתו"א ד"ה משה ידבר אות ד' ששם מבואר ענין המשכות דמ"ת ובכ"ז אינו ממעט רק עכו"ם. - הנה ידוע הכלל המובא בכ"מ, דאטו כרוכלא ליזל ולחשוב בכ"מ, ולכן לא הביא אלא דבר הפשוט ביותר, כיון שבמק"א הובאו כל הפרטים.
ג) מה שמקשה מהענין דקטן היודע לנענע אביו חייב לקנות לו לולב וכו'. דמזה משמע שבנענוע הקטן הרי קיים האב מצות חינוך וא"כ מדוע לא יהי' נמשך כלום ע"י עשייתו. הנה איני מבין וואס קוועטשט עם. וכיון דבענינים אלו הקטן הוא רק מה שעל ידו קיים האב חיובו (של האב ), וכמו ע"ד מילה דקטן, ולא שהקטן ממשיך מצד עצמו , ופשוט.
ד) מה שהקשה ממרז"ל 0שבת קמט, ב) דידי ודידך מאי; א"ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל כו'. דמובן מזה שהוא עושה ההמשכה, רק שהחילוק הוא אם יש בו חטא א"ל. גם בזה לא הבנתי קושיתו. דפשיטא שהמשכת נשים בנטילת לולב היינו מעין המשכת האנשים במצות לולב , והמשכת נשים במצות תפילין , וכמו מיכל בת שאול, הנה מעין המשכת האנשים במצות תפילין - ולא במצות אחרות. אלא שזה ממשיך כענין של רשות וזה כענין של חיוב. ובפרט במרז"ל זה, שמדבר במעלת לימוד תשב"ר על לימוד הגדולים, הרי פשיטא שיש לו להקשות דידך ודידי מה היא.
ה) והנה נוסף על כל הנ"ל מחולק ענין ת"ת דקטנים לשאר המצות שעושים כפי פירוש אחד של הצ"צ בפסקי דינים חידושים על הרמב"ם פ' הלכות ת"ת הלכה א'. דייק שם הלשון דקטן חייב ללמוד א"ע כשיכיר . יעוין שם. ובאמת הנה הוא חידוש גדול מה שכתב שם ע"ז, שגם על הקטן יש חיוב מדאורייתא . משא"כ בשאר 1מצות.
ו) מה שנסתפק בענין מצות חינוך, הנה דעת רבינו הוא שהוא מדרבנן, וכמ"ש בהלכות ת"ת בתחלתו והובא בצ"צ שם - (מלבד מצות ת"ת). וכן הוא גם בשו"ע שלו או"ח סי' שמ"ג, ומה שכתב בהקדמה לחנוך קטן דמצות החינוך הוא במ"ע, הנה גם בזה כנראה הפירוש מ"ע דרבנן.
ז) בענין מצוה הבאה בעבירה, הנה ציינתי במ"ש בתניא פרק ח': וגם פעל ועשה כן וקרא והתפלל כו', היינו שהמצוה נתקיימה ובכ"ז אין החיות שבה עולה כו' וכמ"ש שם.
ומה שמקשה איך אפשר שתתקיים המצוה ויהי' שייך לסט"א ולא עוד - אלא גם לג"ק הטמאות לגמרי. הנה יעויין בהלכות ת"ת פרק ד' סוף ס' ג': אזי מוציא מהקליפה כל התורה והמצות וכו' (ועפ"ז מובן ג"כ מ"ש בתניא פרק י"ז: כי באמת א"א לרשעים להתחיל לעבוד ד' מבלי שיעשו תשובה כו'. דלכאורה הוא היפך הנראה בחוש, וע"פ הכתוב בהל' ת"ת מובן, כי אז אדרבה מוסיפים כח בקליפה).
ח) מה שהעיר בהצ"צ חידושי הש"ס ד"ג ע"ב, שכתב דצ"ע מלשון המשנה ע"פ אדמו"ר דזמן ק"ש נחשב היום מנץ החמה. - הנה אף שהוראה מפורשת בזה לא שמעתי, אבל לדעתי פשוט. שמפני "צ"ע" אין לשנות את 2הפסק.
[וע"ד] מ"ש בפסקי דינים בסופו בלקוטים בענין ברכת שהחיינו בברכת המגילה בפורים ביום, וז"ל: והגם שנ"ל כו' מ"מ תורה היא כו', וראה שם בהערות שנדפסו בפסקי דינים הוצאת קה"ת, אשר בפורים שנת הכ[ת"ר] פה ליובאוויטש ציוה אדמו"ר לברך שהחיינו בבקר קודם קריאת המגילה.
בברכה.
יעויין בשדי חמד כללים ח' ס"ק ס' שלפי רוב המכריע של המפרשים והפוסקים המצות שמקיים הקטן כשהגיע לחינוך הם חיובו של האב ולא של הקטן, דחיובי לדרדקי מי איתא - וכמו דעת אדה"ז בזה עיין שו"ע סל"ט ס"א. סקפ"ו ס"ג. הל' ת"ת שם. - אבל גם להאומרים שמוטל על הקטן, פשיטא שאין חיובו כחיוב הגדול, שלכן אינו מוציאו ידי חובתו. וא"כ אין זה סתירה להנ"ל. ובמקום שמוציא (בברהמ"ז וכה"ג) הרי גם המשכת הגדול הוא ע"ד (ולא ממש, כמובן) מצות דרשות.
ב'שלה
מוה"ר אברהם זוסיא : זיסקינד.
מה שרצה לפרש : בהמשך לאגרת שלאח"ז - אליו. וראה מ"ש בזה לעיל ח"ג אגרת תקג.
לקו"ש חי"ז ע' 234 ואילך. קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' ח' הערה 68. חוב' טז סי' נד. חוב' כב סי' קיח-ט.
אגרת.. שלפנינו : הגיעה לידינו, בהעתק המזכירות, אחר הדפסת הכרך השביעי.
1) מצאתי עד"ז גם בנמוקי מהרא"י על הרמב"ם שם. - ויש להעיר לדעה זו מהדין (הל' ת"ת פ"א ס"ז): שבלימוד בנו גם הוא מקיים מצוה של תורה [כנראה, צ"ל ת " ת ] כמו בלימוד לעצמו.
2) ובמקום שחולק על הפסק כותב ברור יותר עד"ז.