Igrot Kodesh · Letter 244 — Tanya Ch. 32 · Loving All Jews, Including the Wicked

To the very distinguished Dr. A. Hillman[1],

I greet you and bless you,

In the archives of the editorial office of HaKria VeHaKedoshah*, of which I was able to gain knowledge — that periodical having ceased publication some months ago — I found your letter, in which you raise a question about a statement in the Tanya*.

I would therefore like to offer you the following reply:

A) At the end of chapter 32 of the Tanya*, the words 'and David did not say it, according to the beginning of the sixteenth chapter of tractate Shabbat*' appear also in the first edition, which is in the library of my father-in-law, the Rebbe* Shlita*.

B) The content of this chapter is as follows. One who accords a primary role to one's soul and a secondary place to one's body can love all Jews who, by virtue of the source of their souls in the Hashem* of life, are, in the proper sense of the word, brothers.

The Tanya* then raises a question in this regard. How is it possible to profoundly hate another Jew, since that person possesses a divine soul which is a portion of the true Hashem*? It therefore explains that hatred is applicable only toward heretics* and the wicked*, who arouse jealousy. There is no reason to love them, since they refuse any share in the Hashem* of Israel, having unfortunately detached themselves from their source. It is therefore impossible to regard them as brothers.

Indeed, those in question here are those who cannot be considered companions in the realm of Torah* and Mitzvot*. One cannot, therefore, hate them on account of the evil within them — for what does one have in common with them? Two conditions must then be fulfilled:

1. One does not love them, because they refuse any share in the Hashem* of Israel.

2. One hates them, in accordance with the verse: 'I will hate those who hate You.'*

What has just been said will allow us to answer a number of questions:

1. Why does the Alter Rebbe* also speak of the wicked, whereas tractate Shabbat* mentions only heretics*? Because the latter are also hated. It is for this reason that they must be brought low. Tractate Avodah Zarah* 26b also cites informers*. But these are not condemned out of hatred, but because they pursue Jews. The hatred one bears toward them is therefore not of the strongest kind.

2. It is for this same reason that the Alter Rebbe* does not mention those punished with kareth* or the death penalty, even though they too are cut off from their source and can no longer be considered as brothers.

3. It is also for this reason that the Alter Rebbe* uses the expression 'they refuse any share in the Hashem* of Israel.'

In any case, the Alter Rebbe* speaks, at the end of this chapter 32, not only of apostates, nor even of the totality of those who fall into that category, but only of the wicked and the heretics*, according to the definition given by the Rambam* in the third chapter of the laws of Teshuvah*.

C) This chapter also sets forth a quality that one acquires by meditating upon the content of the preceding chapter, that is, the Mitzvah* of loving one's fellow. To complete his exposition, the Tanya* specifies the cases in which this Mitzvah* does not apply, but this is merely a parenthetical digression within the chapter, the equivalent of which is found in the first chapter, at the end of the second, and at the end of the fifth.

* * *

In fact, one finds in this chapter an unusual statement: 'and when one does not succeed in convincing one's fellow, the Mitzvah* of loving him remains in any case.' Why not say 'even though one has not succeeded in convincing him'? The question is all the stronger given that the style of all parts of the Tanya* is simple and direct, without embellishments or unnecessary citations.

The difference between the two formulations is as follows. In the second, 'even though' introduces a subordinate clause, secondary in relation to the main clause that follows, whereas in the first formulation, the two clauses constituting the sentence are of equal weight.

The Alter Rebbe* therefore intends to emphasize here that love must be identical in both situations — when one's fellow draws closer to Torah* and when he does not. This is how the formulation adopted can be justified. The same explanation may be given in certain passages of the Written Torah* and the Oral Torah*.

I wish you every good thing and ask you to convey my greetings to the members of your family, even though I do not know them,

Rav* Menachem Schneerson,

The content of chapter 32 of the Tanya* is explained in the Sefer HaMitzvot* of the Tzemach Tzedek*[2], in the Mitzvah* of loving one's fellow.

The Tomer Devorah*, in chapter 2, says: 'One should accustom oneself to feel in one's heart love for all people, including the wicked, as one would toward brothers, and even beyond that feeling.'

The Shevet Mussar*, at the beginning of chapter 7, citing our Sages, says: 'Hashem* said that there is no peace for the wicked. One must conclude from this that the Holy One, blessed be He, loves the wicked[3].'

In the discourses of the summer 5700[4], it is stated that 'one must love the most distant wicked person to the same degree as the most perfect righteous person.'

Notes

(1) Dr. Asher Hillman. See letter no. 267.

(2) Which is the Derech Mitzvotecha*.

(3) And therefore does not grant them peace, so that they may repent.

(4) 1940, of the Previous Rebbe*.

רמד

ב"ה, י' מנ"א תש"ו
מחו' הנכבד והנעלה ד"ר א. הילמאן שי'

שלום וברכה!

בארכיון מערכת "הקריאה והקדושה" אשר בא לידי - הופעת הקוה"ק נפסקה זה איזה חדשים - מצאתי את מכתב כבודו ע"ד "ביאור מק"א בס' התניא"

ובמענה עליו:

א) בתניא ס"פ לב, התיבות "ולא אמר דהע"ה - ר"פ ט"ז דשבת" ישנן ומוקפות בסוגריים גם בדפוס הראשון של התניא (נמצא בספרי' של כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א)

ב) תוכן פרק זה הוא, אשר העושה נפשו עיקר וגופו טפל, בא עי"ז לאהבת כל ישראל כיוון שכולם נקראו אחים ממש מצד שרש נפשם בה' אחד, וע"ז מקשה במוסגר דא"כ איך אפשר לשנוא אחד מישראל תכלית שנאה והרי יש לו נפש שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, ומבאר דאין זה אמור אלא במינים ואפיקורסים שמטילים קנאה כו', ואין שם מקום לאהבה הנ"ל כי אין להם חלק באלקי ישראל, היינו שנכרתו ר"ל, משרשם וא"כ אין לקרותם אחים (ראה אגה"ק ס"ז, תניא ספכ"ד, אגה"ת פ"ה).

כי באלו שאינם חביריו בתומ"צ, ובמילא אין ציווי לשנאותם מצד הרע שבהם, כי מה לו ולהם, צ"ל שני תנאים: א) טעם שאין מקום לאהבה - אין להם חלק באלקי ישראל, ב) טעם להשנאה - משנאיך ד' אשנא גו'.

וע"פ הנ"ל יובנו כמה דיוקים: א) מה שהוסיף רבינו גם אפיקורסים אף שבש"ס שבת אינו מדבר רק ע"ד מינים (החילוק שביניהם ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ג וטושו"ע יו"ד סי' קנח וחו"מ סי' תכה), והוא מפני שגם באפיקורסים יש ציווי לשנאה, שלכן מורידין אותן (ע"ז כו, ב. ושם נמנו גם המסורות, אבל בהם אין הטעם מפני השנאה, אלא מדין רודף, ולא עליהם נאמר תכלית שנאה גו'). ב) מה שלא מנה רבנו חייבי כרת ומיתה, אף שגם הם נכרתים משרשם וא"כ אין לקרותם אחים. ג) מה שהוסיף רבנו התיבות "שאין להם חלק באלקי ישראל".

- ובכל אופן, אין רבנו מדבר, בספל"ב רק במשומדים, גם לא בכל המשומדים (ולהעיר ג"כ מתשובת הרמב"ם בקובץ תשובותיו סי' קסג), כ"א במינים ואפיקורסים שנתבאר מהותם ברמב"ם הל' תשובה שם.

ג) כוונת פרק זה היא לבאר מעלה נוספת הבאה כתוצאה מההתבוננות דפרק שלפניו, והיא מצות אהבת ישראל, אלא ש לשלמות הענין מבאר ג"כ האופן שאין מקום לאהבה זו כלל, ולכן לא בא אלא במאמר המוסגר. ראה עד"ז בפ"א: ואם אח"כ כו', בספ"ב: והפושעים והמורדים כו', ספ"ה ועוד.

* * *

דרך אגב: יש בפרק זה בטוי בלתי מצוי " והן לא לא הפסיד". שלכאורה הי' צ"ל " ואף אם לא לא הפסיד". ובולט ביותר, בשים לב לפשטות הל' והעדר מליצות וקטעי פסוקים בסש"ב, שער היחוה"א ואגה"ת.

וי"ל החילוק בין ב' הלשונות: "אף" מורה על ענין של הוספה ו טפל לגבי מה שקדמו, "הן" כונתו להדגיש השיווי שבין שני דברים, וגם בעניננו רצה רבנו להדגיש שהאהבה צ"ל בשווה בשני האופנים: הן אם יקרבן לתורה כו' הן לא, ולכן השתמש בלשון הן. וראה ג"כ דרז"ל (במדבר פט"ו, יד) עה"פ (דניאל ג, יח) והן לא גו' אמרו לו בין מציל בין שאינו מציל כו'. ולהעיר ג"כ מהמשנה ספ"ה דסוטה הן יקטלנו גו' מלמד שמאהבה עשה - שבשניהם צ"ל בשיווי.

באיווי כ"ט ובפ"ש כב"ב אף כי בלתי מכירם

הרב מנחם שניאורסאהן
הענינים שבפל"ב בתניא מבוארים ג"כ בס' המצות להצ"צ מצות אהבת ישראל.

תומר דבורה פ"ב: ירגיל עצמו להכניס אהבת בנ"א בלבו ואפילו הרשעים כאילו היו אחיו ויותר מזה.

שבט מוסר רפ"ז (בשם מרז"ל): אין שלום אמר ד' לרשעים מכאן שהק' אוהב את הרשעים.

שיחות קיץ ש"ת: שצריך לאהוב רשע גמור כמו צד"ג.

רמד
מהעתק המזכירות.

ד"ר א. הילמן : אגרות נוספות אליו - לקמן רסז. רצג. שיז. שנ. שפג.

אין.. רק במשומדים : כפי שרצה הוא לפרש ב"ביאור מק"א בס' התניא" הנ"ל.