Igrot Kodesh · Letter 2817 — Tzedakah

B"H

19 Tammuz 5714,
Brooklyn, New York.

To my close relative, distinguished Chassid* who fears Hashem, possesses a profound understanding, multiplies positive actions, has a share in knowledge, is issued from an illustrious family,

Rav Gad (Rav G. Frumkin),

Greetings and blessing,

I received your letter and the two books that you sent me, the Majalla (a collection of Ottoman civil laws, translated by Gad Frumkin) and the collection of the writings of Israel Dov Frumkin, by G. Karsel. I thank you very much for them and I would be grateful to you to continue to send me such works, in the future.

On the occasion of the liberation, on 12 and 13 Tammuz, of my father-in-law, the Rebbe, whose merit will protect us, after his incarceration, in 5687 (1927), the third part of the note that he redacted, on this subject, has been edited. You will find it enclosed.

May the merit of the one whose joy we celebrate protect each one of us, so that all diffuse around them, the clarity of Chassidus* and of its sources, even to the outside.

With my respects and my blessing,

It is interesting to note the fundamental difference that exists between the legislative and punitive system of our holy Torah, on the one hand, and those of the other nations, on the other hand. Indeed, the notion of prison does not exist, in the Torah, and even the isolation of which tractate Sanhedrin, chapter 9, Mishnah 5, speaks cannot be defined as imprisonment. The Mishnah itself specifies that this is so.

This permits one to establish the importance of action and the value of life, proclaimed by the Torah. The verse states that "days have been created," that every instant of life is counted. Now, according to the Torah, punishment is not a vengeance, but indeed a reparation. One must therefore not take away from man the capacity to act, even for the public good. This is precisely what a prison does.

An exception exists, nevertheless, that of the man who is absolutely incapable of assuming the mission that is entrusted to him. That one is condemned to death.

One can deduce from all this three essential ideas:

A) Every instant of the existence of a man has a capital value.

B) The importance of each individual is immense.

C) A man conserves his quality, even if he commits a transgression. He has no less a mission that is entrusted to him by the Creator of the world.

All that will not be developed here.

ב'תתיז

ב"ה, י"ט תמוז, ה'תשי"ד
ברוקלין, נ.י.
מחו' הוו"ח אי"א נו"נ משכיל על דבר טוב

איש רב

פעלים בעל מדעים ענף עץ אבות וכו' מוה"ר

גד שי'

שלום וברכה!

בעתו קבלתי מכתבו וכן שני הספרים ששלח, והם מג'לה , וס' מבחר כתבי ישראל דב פרומקין לג. קרסל. ות"ח ת"ח עבורם, ובקשה גם על להבא להנות אותי בכגון דא.

בקשר עם חג הגאולה י"ב-י"ג תמוז של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ממאסר בשנת תרפ"ז, הו"ל חלק שלישי מרשימתו בענין זה, שהנני מליט כאן, וזכות בעל השמחה יעמוד לכל אחד ואחד מאתנו להפיץ סביבותינו אור תורת החסידות ומעינותי' וגם - חוצה.

בכבוד ובברכה.

נפלא הדבר, אשר בתורת המשפטים והעונשין של תורתנו הק' יש חילוק עקרי לגבי ספרי המשפטים של שאר העמים, והוא שבתורתנו אין לגמרי עונש בית האסורים (זה שהיו מכניסין לכיפה - סנה' ט, ה' - לא הי' בזה דין עונש של מאסר, וכמבואר במשנה שם). ובזה ג"כ רואים בעליל השקפת התורה על גודל ערך המעשה בפועל ויוקר החיים, וכמאמר הכתוב ימים יוצרו ולא אחד בהם, אשר כל רגעי חיי האדם ספורים הם, וכיון אשר עונש על פי התורה אין זה ענין של נקמה אלא של תיקון, הרי אין מקום לשלול מן האדם אפשריות המעשה אפילו בשביל תיקון הרבים שזהו ענין בית האסורים, פרט למי שאינו ראוי למילוי תפקידו כלל שעונשו מיתה.

ולמדים מזה ג' נקודות עקריות: א. כנ"ל גודל ערך כל רגע ורגע מחיי האדם, ב.

גודל ערך היחיד. ג. אף על פי שחטא אדם הוא, ותפקיד מיוחד עליו בשליחותו של בורא עולם.

ואכמ"ל.

ב'תתיז
מוה"ר גד: פרומקין. אגרת נוספת אליו - לעיל ח"ח ב'שצג.

מג'לה : ספר החקים האזרחיים העותמני, מתורגם ע"י גד פרומקין.

נפלא הדבר : ראה לקו"ש חכ"ה ע' 215 הערה 17, ובהנסמן שם.