Igrot Kodesh · Letter 2818 — Community

B"H

19 Tammuz 5714,
Brooklyn.

Greetings and blessing,

I received, after a long interruption, your letter of the day of the liberation of my father-in-law, the Rebbe, whose merit will protect us, and which is also our liberation, for the body follows the head.

You tell me that you do not write because you have nothing to announce. This is astonishing and even more difficult than the fact itself of not writing. You live in a city where there are tens of thousands of Jews. Whatever may be the situation of their Jewish practice, it is always possible to improve it. This is true in every place and at every epoch, since the sin of the golden calf and until there be accomplished the promise according to which "I will remove the spirit of impurity from the earth."

All that should give you matter to write about, unless you do not wish to repair or unless you do not desire to write about what you are repairing.

You tell me that, in your city, "no one will lift his hand..." (the communal leaders have an authoritarian attitude and do not encourage personal initiatives). One can, a fortiori, conclude therefrom, that no one will do so in opposition to HaKadosh Baruch Hu*, Who is the King, King of kings. Ordinary logic, including that of the animal soul, establishes that there must be an authority, displayed on the outside. But, the concrete realizations do not contradict it and one will therefore not seek to prevent them. Now, only these actions matter, whereas the authority is only exterior. One must therefore carry out these actions, without preoccupying oneself with this authority.

I will summarize my reasoning in other terms:

All the propositions, all the explanations, all the justifications that you have given me orally and that you write to me, even if they are justified, will not add a single action to the diffusion of Torah, in general, and of the sources (of the Baal Shem Tov, those of Chassidus*), in particular. It will not be the same when you effectively begin to act.

Our holy masters emphasize that an effort is never in vain. And who can measure the consequences that an action can have, in the domain of Holiness? It is susceptible of bearing fruits and fruits of fruits, until the end of the world — that is, according to the interpretation of our masters, until the end of the concealment (until the coming of Mashiach*, for olam, "world," is of the same etymology as helem, "concealment").

With my blessing,

ב'תתיח

ב"ה, י"ט תמוז, תשי"ד
ברוקלין.

שלום וברכה!

לאחרי הפסק הארוך נתקבל מכתבו מיום גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע וגאולתנו כי גופא בתר רישא אזיל. ומה שכותב שאינו כותב מפני שאין לו מה להודיע. הנה זהו תמוה וקשה יותר מאשר העדרת הכתיבה, כי בשעה שנמצא הוא בעיר בה דרים אלפים ואלפים מבני ישראל ואיך שלא יהי' המצב ביהדות הרי תמיד יש מה לתקן שזהו צד השוה בכל המקומות ובכל הזמנים מלאחר חטא העגל ועד אשר רוח הטומאה יעבור מן הארץ הרי מובן שמן המוכן הוא ג"כ חומר לכתיבה, פרט באם אין הרצון לעשות ולתקן מה או שאין הרצון לכתוב עד"ז. ומ"ש אשר המקום הוא באופן שלא ירים איש את ידו וגו' הרי יש לדון בזה כ"ש וק"ו שזה מקום אשר לא ירים איש את ידו מבלעדי הקב"ה שהוא ממה"מ וגם ע"פ שכל האנושי ואפילו ע"פ שכל דנה"ב הנה נוגע שם ענין המרות והבעלות כלפי חוץ אבל הפעולות עצמן אינן מבלבלות ובמילא לא יעכבו עליהם וכיון שבפנימיות הענינים הרי אינו נוגע אלא הפעולות והמרות והבעלות כלפי חוץ אינו נוגע הרי יש מקום לפעולה והמרות אינה נוגעת בכל הנ"ל, סיכום החשבון במלות אחרים:

בכל הצעות והסברות והצטדקות שאמר לי בע"פ ושכותבם במכתבים. אם אף צודקים לא תתוסף אף פעולה אחת בהפצת התורה בכלל והפצת המעינות בפרט, משא"כ כשיתחיל לפעול מה וידוע פסק נשיאנו הק' אשר חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם וטובה פעולה אחת מאלף אנחות, ובפרט שאין אתנו יודע עד מה תוצאות פעולה שבקדושה שיכולה להביא פירות ופירי פירות עד סוף העולם וכפירוש רבותינו עד סוף ההעלם וההסתר.

בברכה.