Igrot Kodesh · Letter 2825 — Shidduchim

B"H

21 Tammuz 5714,
Brooklyn.

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem and possesses multiple branches of knowledge,

Rav Yaakov HaKohen (Rav Y. Meskin),

Greetings and blessing,

I received your letter of the 3rd of this month. You will kindly excuse me for having delayed my reply until now, on account of my numerous activities, in particular on these days that preceded and followed the liberation festival of my father-in-law, the Rebbe, whose merit will protect us. These are, indeed, days of moral inspiration and of Chassidic gatherings, for all those who follow his way and multiply the actions conforming to his teaching, so that we follow him for eternity, according to the expression of the Alter Rebbe, in chapter 27 of Iggeres HaKodesh.

You ask me, in your letter, about a Chassidic discourse of my father-in-law, the Rebbe, pronounced on the first day of Rosh Hashanah 5703 (1942), according to which: "When Rosh Hashanah falls on Shabbos, one must say that it is not necessary to sound the shofar and not that this Injunction has been set aside."

You raise an objection from tractate Yevamos 90b and the commentary that Rashi gives of this text, according to which "the Sages suppressed the necessity of sounding the shofar, when Rosh Hashanah is on Shabbos." You deduce therefrom that, without that, it would also be a mitzvah* to do so, on that day.

One can question this, for why go seek so far? One finds, in the same Talmudic passage, the idea by which my father-in-law, the Rebbe, introduces his discourse. Tractate Rosh Hashanah 29b says that the Sages prohibited the sounding of the shofar during Shabbos. But, perhaps you base yourself on the formulation of tractate Rosh Hashanah, which says: "The Torah permits it." On the other hand, Rashi, in tractate Yevamos, speaks of a "positive Commandment." Nevertheless, Rashi himself does not employ the expression "positive Commandment" on the subject of Shabbos and one can therefore conclude that it is permitted (to sound the shofar, if not for the prohibition of the Sages), during Shabbos.

This Chassidic discourse is based on that of the Alter Rebbe, which is found in the Likkutei Torah, Parashas Devarim, page 56a, and on another, of his son, the Mitteler Rebbe, figuring in the Siddur, at the "gate of the soundings of the shofar," as I indicated in the references that I redacted, on this discourse of my father-in-law, the Rebbe.

Our Sages emphasize that "the words of Torah are poor in one place and rich in another." One can therefore understand the discourse of my father-in-law, the Rebbe, according to these references. In the present case, the Likkutei Torah says, on page 57b, that: "During Shabbos, the revelation occurs of itself and the shofar is therefore unnecessary. It is for this that this Injunction is then set aside." The Siddur, "gate of the soundings of the shofar," page 27d, is, on this subject, even clearer: "the Torah does not suppress the mitzvah*, on account of Shabbos. Only the Sages do so."

Thus, it is established, according to these texts, that the mitzvah* of sounding the shofar is not suppressed during Shabbos, that it is only unnecessary, for, during this day, the revelation can be obtained without having recourse to it. In consequence, if it were not for the ruling of the Sages, or before it, one effectively sounded the shofar, during Shabbos. Then, there was this ruling and one ceased to do so.

But, one must know that, according to the revealed part of Torah, the ruling of Rabbah alone, lest one carry it (that one carry the shofar in the public domain to bring it to someone who knows how to sound it and that one thereby transgress Shabbos), would not have sufficed to suppress the sounding of the shofar during Shabbos, as the Tosafos explain, on tractate Rosh Hashanah, at the same reference.

You will consult, with attention, what the Rambam says, laws of the Shofar, chapter 2, paragraph 6: "Although the sounding (of the shofar is a mitzvah)... why is it not done (during Shabbos)?" Now, the length of this formulation seems useless. In fact, one can understand it according to the Tosafos and according to what the Alter Rebbe says, in his Shulchan Aruch, in chapter 588, paragraph 4. You will consult also the Machatzis HaShekel and the references that he cites.

I possess your works on tractates Rosh Hashanah and Makkos (the Even Yaakov and the Makel Yaakov). If you would do me the honor of offering me your other publications, I would be grateful to you. Quite obviously, you will be able to receive in exchange what has appeared at the Kehot editions, whose catalogue has already been sent to you.

With my respects and my blessing,

Since your letter reached me, and as a mark of affection, I leafed through your book on tractate Rosh Hashanah. I did so rapidly, in function of the time at my disposal, which does not permit me a fixed study. In fact, our Sages specify, in tractate Bava Metzia 84a, that by posing questions, one enlarges the subject treated. I will therefore formulate some remarks:

Page 1a: You ask whether an official act, whose date, redacted in function of the reign, does not make reference to Nissan (Rosh Chodesh Nissan being the New Year of the kings) is without value, even a posteriori. You can set aside this doubt in function of the affirmation of the Baal HaMaor, according to which it is indeed without value.

There is no doubt that this document has no value as an official act, as the Talmud indicates, at this reference. According to the Mishnah, indeed, an antedated promissory note is not valid. This permits one to set aside the proof of the Baal HaMaor, who speaks only of the above-mentioned case. He contradicts, moreover, the commentary of Rashi and he explains what Rabbeinu Chananel says, at the end of the Mishnah, alluding to promissory notes, after having explained that this principle applies to official acts.

The doubt is, in the present case, the following. Is this act completely disqualified, including as material evidence of the debt, for example? One can reply to this question according to tractate Bava Metzia 72a. Indeed, the Tosafos affirm that this document will in no way permit the recovery of the debt, whereas, according to Rashi, one will be able to do so from non-mortgaged property.

In order not to multiply the controversies, one could say that, according to the Tosafos as well, such an act is not totally annulled. Nevertheless, promissory notes are a particular case, for there is reason to fear that the debt be collected at the first date. On the other hand, one does not fear that the act was not dated according to the prescriptions of the Sages. This is what a rapid analysis of this text, in tractate Bava Metzia, indicates.

Paragraph 108: You say that the reading of Torah was instituted by the Torah. This is surprising, for it is a disposition of the Prophets, as tractate Bava Kamma 82a says. The Yerushalmi and the Rambam designate Moshe Rabbeinu.

There is an exception — Parashas Zachor and perhaps Parashas Parah. Of course, what the Magen Avraham says, at the end of chapter 685, has nothing to do with all that.

End of vol. 1, page 65d: You reply to the question of the Tiferes Yisrael in the following manner.

According to the Sages who oppose Rabban Gamliel, at the beginning of the first chapter of tractate Berachos, it is forbidden to read the Shema Yisrael during the second part of the night, if one has not yet said the prayer of Maariv*. It would then be as if one read the Torah, which is forbidden before the prayer, as Rashi says, commenting on tractate Berachos 5b. But, the Tosafos are not of the same opinion. And, you will see also the Likkutei Torah of the Alter Rebbe, Parashas Berachah, page 96b.

Certainly, this would be a fine explanation. Nevertheless, it is inconceivable that such a manner of studying Torah should lead man to forget to pray. Indeed, this text (the Shema Yisrael) is an integral part of the prayer, which is even stronger than the following affirmation of tractate Berachos 31a: "By studying the decided halachah" (which should not be an obstacle to prayer).

A similar affirmation figures in tractate Pesachim 11a. It is for this reason that the Tosafos, on tractate Berachos 5b, do not raise an objection to what Rashi says, on tractate Berachos 31a, previously cited.

Responsa, paragraph 1: Concerning the operation of the prostate,

A) I have always been surprised that one does not make it obligatory to consult a Rav, before performing this intervention, which is a form of sterilization, or, in any case, which strongly risks being one.

B) The semen is formed by the testicles, but various elements that constitute it come from the prostate. When this is removed, these elements are missing and, from then on, according to the Torah, one can ask oneself whether this liquid is still considered as semen.

C) This operation prevents or strongly impedes ejaculation, but not the flow of semen, if one will consider it as such.

In function of all these elements, one can reply to the question posed (on the advisability of performing this intervention) after verification, with the physicians, of the mode of operation, in a concrete manner, for, at this stage also, differences exist.

Responsa, paragraph 22: According to the Rambam, the consumption of the agricultural levies is part of the service of Hashem (performed in the Beis HaMikdash by the Kohanim). He says so clearly, at the end of his laws of agricultural levies. You will consult, at this same reference, the Yad Eisan.

Responsa, new explanations, paragraph 1: You will consult the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe, section Orach Chaim, chapter 328, paragraph 3, according to which Shabbos is totally suspended, in such a case, and it is therefore not a transgression.

At paragraph 16, the reason of the Raavad is given, although, according to the Alter Rebbe, Shabbos is set aside, but not annulled. You will see that he associates this explanation with that of Rabbeinu Nissim. This point will not be developed here.

Responsa, new explanations, paragraph 7: The Jewish custom is that one does not marry, during the Ten Days of Teshuvah*. And, one cannot raise any objection from tractate Yoma, for it speaks of a case where one cannot do otherwise.

Various opinions consider that one can delay a mitzvah* in order to better accomplish it — the Terumas HaDeshen, the Maharil, the Chacham Tzvi, the Tur and Shulchan Aruch, the Rema, the Divrei Malkiel, and others still.

In practice, one adopts such behavior every day, for example when one goes to a more distant synagogue or when one is called to the Torah for the sixth aliyah or for the Haftarah, according to those who consider that these aliyos are more important.

How much more is this the case, in the present matter (for a marriage), since a preparation is necessary, which must even be important. Various opinions, among the later Sages, consider that one does not delay the accomplishment of the mitzvah*, in such a case. These opinions are listed in the Sdei Chemed, Pe'as HaSadeh, principles 1, 47.

May Hashem guard us from suppressing Jewish customs by discussing the Law, by debating and commenting, whereas these have for purpose to accomplish the mitzvos* in the best fashion, as it is said "all the fatty portions are for Hashem." You will consult, on this subject, what the Rambam says, at the end of the laws of what is forbidden for the altar.

The Midrash HaGadol, Bereishis 4:4, says, on this subject, that "one who brings the best sacrifice, with generosity, will make it agreeable for Hashem. It is about him that the verse says: 'The offering of Yehudah and of Yerushalayim will be agreeable to Hashem, as the eternal days and the years of old.'"

ב'תתכה

ב"ה, כ"א תמוז, תשי"ד
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ צמ"ס חו"ב וכו'

מוה"ר יעקב שי' הכהן

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתב כת"ר מג' דחד"ז, ואתו רוב הסליחה על עכוב המענה שלי עד עתה, מפני ריבוי הטרדות ובפרט בימים דלפני ולאחרי ימי הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ימי התעוררות והתועדות ההולכים בעקבותיו להוסיף פעולה בזה אשר הורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו נס"ו (לשון רבנו הזקן באגה"ק סי' כ"ז) .

והעיר כת"ר במכתבו, במאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר דיום א' דר"ה תש"ג, בו כותב וז"ל: צריכים לומר דכשחל ר"ה בשבת אז הנה לא יש החיוב דמצות תקיעת שופר ולא שדחו אותה. וקשה לכת"ר ממס' יבמות צ' ע"ב בפרש"י ד"ה שומר, דכתב שם דמבטלין תק"ש בשבת מדרבנן . שהרי מזה מוכח דמצוה דתק"ש היא גם בשבת

וצ"ע בדברי כת"ר, דלמה ממרחק יביא לחמו, הרי בסוגיא זו עצמה, ובזה מתחיל כ"ק מו"ח אדמו"ר מאמרו - והוא בר"ה כ"ט ע"ב - אומר, דרבנן הוא דגזור על תק"ש בשבת (ואולי מדייק כת"ר כי בר"ה הלשון מדאורייתא מישרא שרי, משא"כ ברש"י דיבמות הביטוי מצות עשה. אבל הרי גם ברש"י לא קאמר מ"ע בשבת, ובמילא גם שם יש לפרש דבשבת רק מישרא שרי).

והנה מאמר זה - מיוסד על מאמר רבנו הזקן אשר בלקוטי תורה דברים נ"ו ע"א, ומאמר בנו האדמו"ר האמצעי בסידור שער התקיעות (כמו שציינתי בהערותי למאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר). וע"פ כלל רז"ל דברי תורה כו' ועשירים במקום אחר, הנה יש להוסיף ביאור במאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר ע"פ המבואר שם, וז"ל (לקו"ת נז' ריש ע"ב): שבשבת נמשך מצ"ע כו' ממילא אינו נצרך לשופר כו' וע"כ נדחה מצות עשה של שופר בשבת.

ועוד יותר מבואר בסידור (שער התקיעות כ"ז ריש עמוד ד') וז"ל: מדאורייתא לא בטלה מצות תק"ש גם בשבת אך מדרבנן.

שמכ"ז מוכח, שגם במאמרים אלו, אין הכוונה אין מצות עשה דתק"ש כלל בשבת, אלא רק שאינו דומה ההכרח בזה כמו כשחל באמצע השבוע, כי בשבת נמשכים הענינים גם בלא תק"ש, ולכן לולא הגזירה או קודם הגזירה תקעו גם בשבת בשופר, וגזירה דרבנן יכלה לבטל זה.

וזאת למודעי, אשר גם ע"פ נגלה, הנה גזירת רבה - דשמא יעבירנו - לבדה לא היתה - מבטלת תק"ש בשבת וכמבואר בתוס' ר"ה שם. ויעוין ג"כ היטב בלשון הרמב"ם הל' שופר פ"ב הלכה ו': אע"פ שהתקיעה כו' ולמה אין תוקעין כו'. ולכאורה הוא אריכות לשון שלא במקומו ומובן ע"פ דעת התוספת, וכן ממ"ש רבינו הזקן בשו"ע סי' תקפ"ח סעיף ד'. וראה ג"כ במחצית השקל ובמקומות שציין.

נמצאים אצלי ספריו על מס' ר"ה ומכות ואם יכבדני גם בשאר ספריו שהו"ל - ת"ח מראש. ומובן שיכול ג"כ להחליפם בספרי הוצאת קה"ת - אשר נשלח לו הקטלוג בפ"ע.

בכבוד ובברכה.

כיון דאתי לידי מכתב כת"ר הנ"ל, ולחביבותא דמילתא, עברתי בין דפי ספרו על מס' ר"ה, אך דרך מקופיא, כרשיון הזמן, ולא מקיבעא, וע"פ מרז"ל (ב"מ פד, סע"א) מקשי כו' וממילא רווחא שמעתא כו', ציינתי איזה הערות.

דף א. ע"א. נסתפק בשטר שכתב זמנו למלכים דלא מניסן - כפסק המשנה ריש ר"ה - אם פסול בדיעבד. ופושט ספקו ממ"ש בעל המאור שם דפסול.

והנה פשיטא דאין מקום לספק שהשטר פסול מתורת שטר , וכמפורש בש"ס על אתר בנדו"ד, שזהו דין המשנה שטרי חוב המוקדמין פסולין. ובמילא אזדא הראי' מבעל המאור, המדבר רק בהנ"ל (אלא שבא לשלול פירש"י, וגם מפרש כוונת ר"ח בהסיום כדתנן שט"ח כו' - לאחרי שכבר תירץ למאי הלכתא, שזהו לשטרות).

והספק הוא - אם נפסל השטר לגמרי, גם בתור ראי' שהיתה הלואה וכיו"ב. וספק זה יש לפשוט מב"מ (עב, א) דלתוס' אין גובה בו כלל, ולרש"י גובה מבני חורין.

עוי"ל, כדי שלא להרבות במחלוקת, דאפילו לתוס' לא בטל השטר לגמרי, ושאני שט"ח דגזרינן משום שמא יגבה מזמן ראשון (ולא משום שלא כתב הזמן כתק"ח). וכ"מ משטחיות הסוגיא בב"מ.

סי' קח. קרה"ת הוי' מה"ת. תמוה, כי הוא תקנת נביאים (ב"ק פב, א. בירוש' וברמב"ם - מרע"ה) - לבד פ' זכור (ופרה). ומש"כ במג"א סו"ס תרפ"ה - אינו ענין לנדו"ד, כמובן.

בסוף ח"א (סה, ע"ד). מתרץ קושית התפא"י. דלרבנ דר"ג (רפ"ק דברכות) אסור לק"ש אחר חצות, אם עדיין לא התפלל ערבית, כיון דהוי כקורא בתורה, ואסור ללמוד קודם התפלה (לפרש"י ברכות ה, ב. ודלא כתוס' שם. וראה ג"כ לקוטי תורה לרבנו הזקן פ' ברכה צו, ב). - אף שחידוד נאה הוא, אבל אאפ"ל גזירה שמא ישכח להתפלל בת"ת כזה , כיון דכל עצמו לא בא אלא בסדר תפלה. ועדיף מהא דברכות (לא, א): מתוך הלכה פסוקה. והוא ע"ד דארז"ל (פסחים יא, א) הוא עצמו כו'. - ולכן לא הקשה בתוד"ה אלא (ברכות ה, ב) ארש"י מברכות (לא, א) הנ"ל.

שו " ת ס " א . בענין נתוח הפראסטאט. - (א) מעולם תמהתי, מפני מה אין מצריכין שאלת חכם קודם לעשית ניתוח זה, כיון שיש בזה ענין סירוס (עכ"פ חשש קרוב). (ב) אף שעיקר הש"ז מקורה מן הביצים - גם מהפראסטאט נתוספו בה כמה חמרים. וא"כ צ"ע אם בלעדי חמרים אלו - בנתוח הפראסטאט - יש להמשקה היוצא דין ש"ז, ע"פ תורה.

(ג) הניתוח הנ"ל שולל הענין דיורה כחץ, במדה גדול עכ"פ, אבל לא יציאת הש"ז (את"ל, שדין ש"ז ע"ז) - ועפכ"ז, ולאחרי הבירור אצל רופאים (ואיך עושים הניתוח בפועל עתה כי גם בזה יש שינויים) יש לפסוק השאלה.

שו"ת סכ"ב. דעת הרמב"ם - דאכילת תרומה הוי עבודה, וכמוש"כ בפירוש בהל' תרומות בסופם. ועיי"ש ביד איתן.

שם. חידושים ס"א. יעויין שו"ע רבנו הזקן חאו"ח סשכ"ח סעי' ג: שהשבת דחוי' כולא ואין כאן חילול כלל. ושם בסעי' ט"ז - טעם הראב"ד אף שרבנו פוסק ששבת דחוי' ולא הותרה. ועיי"ש שמצרפו עם טעם הר"ן. ואכ"מ.

שם. ס"ז. מנהג ישראל שאין נושאין בעשי"ת (ול"ק מיומא - דבדאי אפשרי שאני). ורבו הדעות דמעבירין על המצוה כדי לקיימה מן המובחר: תרה"ד. מהרי"ל. חכ"צ. טושו"ע.

רמ"א. דברי מלכיאל ועוד. וכ"ה מעשים בכל יום: בהליכה לביהכנ"ס רחוקה יותר, עלי' לתורה ששי ומפטיר (לאלו הסוברים שיש בהם עילוי לגבי הקודמות) וכו' וכו'. - ובפרט בנדו"ד, שצריך הכנה (וגם הכנה רבה), הרי, לכמה אחרונים, אין שייך בכלל הדין דאמעהמ"צ (נקבצו הדעות בשד"ח פאת השדה כללים א, מז). - וח"ו וח"ו לבטל מפני קושיות פלפולים ותירוצים, כמה וכמה ממנהגי ישראל, שתוכנם לקיים מצות השי"ת מן המובחר, וכמוש"נ כל חלב לה'. - (עיין רמב"ם סוף הל' איסורי מזבח). ועל זה נאמר (מדרש הגדול בראשית ד, ד): לפי שהביא קרבנו מן המובחר בעין טובה ערב קרבנו להקב"ה ועליו הוא אומר: וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.

ב'תתכה
חלקה נדפסה בלקו"ש חי"ט ע' 540, וחלקה בחי"ז ע' 503, והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מוה"ר יעקב: מעסקין. אגרות נוספות אליו - לקמן ב'תתמב. ב'תתעו.

רבנו הזקן בשו " ע : ראה גם לעיל ח"ב אגרת רצה בסופה.

ספריו על מס' ר"ה ומכות : אבן יעקב ומקל יעקב.