Igrot Kodesh · Letter 2842 — Chinuch

B"H

3 Menachem Av 5714,
Brooklyn.

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem, of manifold knowledge, the Rav Yaakov HaCohen (Rav Y. Meskin; see, concerning him, letter no. 2825),

Greetings and blessing,

I reply to your letter of 27 Tammuz. I did not cite (in letter no. 2825) the beginning of the fourth chapter of the Yerushalmi* Rosh Hashanah, to explain the Chassidic* discourse of my father-in-law, the Rebbe, delivered on Rosh Hashanah 5703 (1942), because, according to this text, the fact of not sounding the shofar* on Rosh Hashanah when that day is a Shabbos* is established by the Torah and not by the Sages. In the Bavli*, this same idea is defended by Rav Chama bar Chanina.

You will also consult the Sifra*, at Parshas Behar, which is cited by the Yerushalmi*. Certainly, several commentators see in this only a support (from the Torah, but not a ruling — the ruling being the work of the Sages). You will also consult the Pnei Yehoshua*, at the beginning of chapter 4 of Rosh Hashanah.

In any case, this Yerushalmi* has nothing to do with the discourse of my father-in-law. You say that he does not accept the decree of Rabbah (who forbids sounding the shofar* when Rosh Hashanah is a Shabbos*, lest one who does not know how to sound it go to the sage who can do it for him and thereby carry it in the public domain), basing himself on the opinion of Ben Azzai, as the Yerushalmi* Shabbos says, cited by the Tosafos*, on tractate Shabbos 5b. Nevertheless, this explanation is not acceptable, for the decree of Rabbah applies equally to the Megillah* and to the Lulav*, for which no verse is available. Now, the Yerushalmi* does accept these prohibitions, as they appear in the Mishnah* whose author is not specified (which indicates that it expresses a unanimous opinion).

The Rif* (Rabbi Yitzchak Alfasi, in his court) sounded the shofar* when Rosh Hashanah was a Shabbos* and he himself gave the reason. At the present time, one may sound it in any place where there is an important court (as was done in the Beis HaMikdash*), even if it is not nearby (not situated in a place from which one can see the Beis HaMikdash*). You will consult, at the same reference in tractate Rosh Hashanah, the Ran*, the Ritva* and the Milchamos*.

Concerning the prostate operation (see letter no. 2825), you remark that this condition is pathological. There is therefore an intervention of Heaven (and not an act of sterilization on the part of man). Indeed, Heaven takes the initiative, but the final outcome comes from man. Moreover, various opinions have been stated concerning this operation. You will find them in the Otzar HaPoskim* on Even HaEzer*, chapter 5, which you will consult.

Now, the initiative of Hashem, in this case, does not at all have the effect of rendering the man sterile. In general, this operation is performed when the prostate presses upon the channels, causing a slowing of the flow of semen and of urine. There is, in this, no sterilization.

You say that these are elderly men, who can no longer beget children (on whom such interventions are generally performed, so it is therefore not a sterilization). I am surprised by such a statement, for how can one verify whether they can no longer beget children and who could do so? I have never heard that physicians have such a practice. One can only presume that from a certain age, one no longer has children.

Furthermore, you envisage that one might permit this intervention because it is not performed on the testicles, but on the nerve that is near them. Here again, I do not grasp what the difference is. Our Sages consider, in all these cases, that it constitutes sterilization, according to tractate Yevamos 75b.

With my respects and my blessing,

ב'תתמב

ב"ה, ג' מנ"א, תשי"ד
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ צמ"ס חו"ב

מוה"ר יעקב שי' הכהן

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ"ז תמוז, הנה מה שלא הבאתי מירושלמי דר"ה רפ"ד בהנוגע להאמור במאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר בר"ה תש"ג מפני שלדעת הירושלמי מה דאין תוקעין בשופר בר"ה שחל להיות בשבת הוא מן התורה ולא מדרבנן והוא כקס"ד דרב חמא בר חנינא בש"ס דילן, ויעוין ג"כ בספרא פ' בהר (והובאה דרשה זו גם בירושלמי שם) שאף שכמה ממפרשי הספרא אומרים שבספרא אינו אלא אסמכתא ועיין ג"כ בפני יהושע ר"ה רפ"ד בזה, ובכל אופן אין הירושלמי שייך למאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר, ומה שר"ל דהירושלמי לא סבירא לי' בגזירה דרבה והוא על דעתו דבן עזאי וכמובא בירושלמי שבת והועתק ג"כ בתוס' שבת ה, ע"ב, הנה אא"ל כן כי הרי גזירה דרבה היינו ג"כ טעמי' דמגילה ולולב והרי שם אין לימוד מפסוק, וגם להירושלמי סבירא לי' דאסור, וכסתם משנה. מה שהי' הרי"ף תוקע בר"ה שחל להיות בשבת, הרי מבואר טעמו כי לדעתו עתה תוקעין בכל מקום שיש בי"ד חשוב אע"פ שאינו סמוך ועיין ר"ן ריטב"א ומלחמות, בר"ה שם.

מ"ש בענין הנתוח דפראסטאטע שכיון דבא ע"י חולי - הוי בידי שמים וכו'. הנה מלבד שבכגון דא הוי תחלתו בידי שמים וסופו בידי אדם - הנתוח ממש שבזה כמה דיעות והובאו באוצר הפוסקים לאבן העזר סי' ה' עיי"ש הנה הפעולה שבידי שמים בנדו"ד, אין לה כל שייכות להעדר ההולדה כי ע"פ רובא דרובא נתוח זה עושים מפני שהפראסטאטע מתחלת לדחוק על השבילים ובמילא הש"ז והמ"ר יוצאים לאט לאט ומובן שאין זה ענין של סירוס כלל, כן מ"ש שזקן ואינו ראוי להוליד כו' הנה לפלא איך יבחין ומי הוא שיבחין אם עוד ראוי להוליד א"ל ומעולם לא שמעתי שהרופאים נוהגים ככה מלבד השערה בעלמא, שמגיל ידוע ע"פ רוב אין להם ילדים, כן מה שרצה להקל מפני שהנתוח אינו בביצים רק סמוך בגיד גם זה לא הבנתי מהו הנפ"מ והרי כרות בכולם אמרו (יבמות עה, ב).

בכבוד ובברכה.

ב'תתמב
חלקה נדפס בלקו"ש חי"ז ע' 503 וחלקה בחי"ט ע' 541, והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מוה"ר יעקב: מעסקין. אגרות נוספות אליו - לעיל ב'תתכה, ובהנסמן בהערות שם.

וראה שם לתוכן האגרת שלפנינו.