Igrot Kodesh · Letter 2876 — Health

B"H

27 Menachem Av 5714,
Brooklyn.

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem, of manifold knowledge, the Rav Yaakov HaCohen (Rav Y. Meskin; see, concerning him, letter no. 2825),

Greetings and blessing,

I have duly received your letter and I waited, before replying to you, to receive your book, the responsa Beis Yaakov, the sending of which you announced in your letter. I have just received it and I thank you very much for this gift.

You tell me that, according to the Chassidic* discourse of my father-in-law, there is no mitzvah* from the Torah to sound the shofar* when Rosh Hashanah is a Shabbos*, in conformity with the opinion of the Yerushalmi* (see, on this subject, letters no. 2825 and 2842). I have already indicated that, according to my father-in-law, the Rebbe, this is solely a disposition of the Sages. One finds the same statement among our masters who were his predecessors, beginning with the Alter Rebbe*.

Moreover, the Chassidic* discourse printed in the Siddur* also specifies that, according to the Torah, one should then sound the shofar*. Only the Sages forbade doing so. You will consult this text.

I also referred to the Pnei Yehoshua*, beginning of the fourth chapter of Rosh Hashanah. One finds there, indeed, a surprising idea. He seems to indicate that, according to the Bavli* as well, one can also think that, according to the Torah, one does not sound the shofar* on Shabbos*. For the time being, I have not found another Sage who holds the same opinion.

You say that the prostate is a means of sterilizing a man due to illness. It happens that the prostate does not at all call into question the capacity to beget children. In one who is afflicted with this condition, the prostate enlarges and the channel of the bladder is therefore reduced.

It is clear that the Halachah* takes into account the existence of elderly men who cannot beget children, for example for the appointment as a member of the Sanhedrin* (of which a sterile man cannot be a member) or in other domains. Nevertheless, one must establish a determining criterion that allows one to state that, according to the Torah, such a person, due to his age, can no longer beget children. Now, it is quite evident that this does not depend on the number of years.

With my respects and my blessing,

As is my habit, to express my appreciation, I leafed through your book. Being very occupied these days, I could only do so quickly. Nevertheless, I formulated the following three remarks:

Responsa, chapter 1, page 6a: The Rambam* says "even if he does not need its wing" and one can ask the origin of his statement. This mention does not appear in all the editions I was able to consult. For all that, it is difficult to consider that one alludes to someone who needs the feathers per se. There would be no new idea in this and, therefore, why would it be necessary to say that one needs its wing.

You conclude by remarking that one can inquire about cutting the nails, according to the Rivash*. You will consult the Magen Avraham*, at the same reference, explaining the opinion of the Rivash*. It is cited by the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe*. You will also see the responsa of the Tzemach Tzedek*, gate of additions, new explanations on Shabbos, page 94b.

Beginning of chapter 24: You will consult the Tzofnas Paneach*, of the Rogatchover Gaon*, on the Rambam*, Laws of Forbidden Foods, chapter 4, paragraph 9, and Laws of Shechitah*, beginning of chapter 5.

End of chapter 54: Citing the president of the rabbinical court of Ponevezh, you say that "nothing has been found... and it is kosher, beyond any possible contestation." In that case, why not make such a statement immediately? And, how can he permit himself to reject, in concrete practice, the opinion of the Pischei Teshuvah*, citing the Hagahos Maimonyos*? May Hashem preserve us from adopting the contrary opinion of the Pischei Teshuvah* and the Hagahos Maimonyos*, whose rulings have had the merit of being accepted by all the children of Israel. You will also consult the Sdei Chemed*, compilation of laws, article "bill of divorce," chapter 16, paragraph 37.

Concerning what you say about the blessing after the meal: The obligation to recite this blessing and to invite others to do so begins and is established during the meal. From this point of view, the night of Pesach* is no different from the rest of the year. And, one cannot call into question a more refined analysis.

ב'תתעו

ב"ה, כ"ז מנ"א, תשי"ד
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א צמ"ס כו' מוה"ר יעקב שי'

הכהן

שלום וברכה!

קבלתי מכתב כת"ר וחכיתי בהמענה שלי עד שיתקבל ספרו שו"ת בית יעקב שהזכיר במכתבו ששולח וזה לא כבר נתקבל ות"ח ת"ח על תשורתו זו.

במ"ש שמוכח במאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר, דר"ה שחל בשבת ליכא תק"ש מן התורה וכדעת הירושלמי, הנה כבר ציינתי שכ"ק מו"ח אדמו"ר כותב בפירוש שזהו רק מדרבנן וכן כותבים בפירוש האדמו"רים שקודמים לו בענין זה ועד לאדמו"ר הזקן ועוד זאת שבמאמר הנדפס בהסידור הנה מבואר ג"כ מפני מה תוקעין בשופר מן התורה ורק רבנן גזרו בזה יעויין שם.

ומ"ש אני לעיין בפני יהושע רפ"ד דר"ה, הוא מפני שנמצא שם דבר פלא שכנראה סבירא לי' שגם להש"ס בבלי יש מקום לפרש דגם מן התורה אין לתק"ש בשבת אשר לע"ע לא מצאתי לו חבר בזה.

במ"ש בענין הפראסטאטא שהוא סירוס שבא ע"י חולי, הנה חולי הפראסטאטא אופנה שאינו נוגע להולדה כלל וכידוע שהחולי הוא הגדלת הפראסטאטא וממילא מתקטן שביל המ"ר, כן בענין זקן ואינו ראוי להוליד הנה פשיטא שע"פ דין יש מציאות זו ונוגע ג"כ לענין מינוי סנהדרין וכן לכמה ענינים אבל צריך עיון למצוא בחינה שתהי' מחלטת ע"פ דין תורה שפלוני אינו ראוי להוליד מפני זקנותו דפשיטא שאין תלוי בשנים, ופשוט.

בכבוד וברכה.

כמנהגי, לחביבותא דמילתא עברתי על ספר כת"ר, אף כי מפני טרדות הימים רק בהעברה. ולאות רשמתי עכ"פ תלתא זימני.

שו " ת ס " א . ו , ע " א . אע"פ שא"צ לאברה עכ"ל הרמב"ם. צ"ע מקומו. ובכל הדפוסים שראיתי אינו . ועכ"פ תמוה לפרש כוונתו דמיירי בצריך לנוצות עצמן, דא"כ מאי קמ"ל, ובכגון דא מאי נפ"מ בכלל אם צריך לאברה.

ומש"כ בסיומו אשר צ"ע בדין דנטילת צפרנים לשיטת הריב"ש יעוין מג"א שם שהביאו ובשו"ע רבנו הזקן שם - הסברת שיטת הריב"ש ראה שו"ת הצ"צ שער המילואים חידושים לשבת צד, ב.

ר"ס כד. להעיר מצפנת פענח (להגאון מרגצוב) על הרמב"ם הל' מא"ס פ"ד ה"ט הל' שחיטה רפ"ה ובכ"מ.

סו"ס נד. בשם הראב"ד דפאנעוועז דלא מצינו כו' וכשר בלי פקפוק. הנה עפ"ז - יש לכתוב כזה גם לכתחלה! ומה רב גוברי' לדחות דעת הפ"ת בשם הג"מ - למעשה בפועל! וחלילה לנהוג היפך הפ"ת והג"מ, שזכו שיקבלו בנ"י פס"ד. - וראה ג"כ שדי חמד אס"ד מע' גט סט"ז סקל"ז.

במש"כ שם ע"ד ברהמ"ז. חיוב ברהמ"ז והזימון מתחיל ונקבע בעת האכילה וא"כ אין נפ"מ בין לילי פסח וכל השנה. ואין משיבים על החידוד.

ב'תתעו
חלקה נדפס בלקו"ש חי"ז ע' 504 וחלקה בחי"ט ע' 541, והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מוה"ר יעקב: מעסקין. אגרות נוספות אליו - לעיל ב'תתכה, ובהנסמן בהערות שם.

וראה שם לתוכן האגרת שלפנינו.