Igrot Kodesh · Letter 288 — Ani Maamin, Awaiting Moshiach Daily, and Shabbat

By the grace of Hashem, 28 Menachem Av 5707, To the honorable Chassid, learned Hashem-fearing yeshiva* student, Rav A.[1], I greet you and bless you,
I reply to your question:
A) You say that the Rambam* writes: 'I believe in the coming of Moshiach*. I await him every day.' For now, I have never seen that he wrote this, neither in his commentary on the Mishnah* nor in the Mishneh Torah*. Nevertheless, this formulation is indeed found in the Siddurim*.
B) You report to me the explanation you heard regarding this. One must, every day, await him to finally come, even if he cannot come on that day — for example because it is Shabbat* or a festival, when his coming is impossible, as our Sages state in tractate Eruvin* 43b.
Long ago I was asked about the contradiction between this explanation of our Sages[2] and the Ani Maamin*[3], and I gave the answer previously set forth. But one may inquire about this, for why not say 'Each day I will await him to come,' so that there be no ambiguity in this statement?
One explanation is pleasing. One can say that the impossibility for Moshiach* to come during Shabbat* and festivals is a contingency and not a certainty. The Ani Maamin* was therefore composed in such a way that one may find within it all conceivable situations regarding the coming of Moshiach* during Shabbat* and festivals.
One may also advance a somewhat different interpretation. There are several points that are unresolved and for which the prophet Eliyahu* will have to render a decision, even though 'the Torah is not in heaven.' This is the meaning of the letters constituting the word Teiku*[4].
Now, during Shabbat* or the festival, one can imagine that the prophet had already presented himself, the day before or even earlier, before the great Tribunal and indicated that Moshiach* could indeed come on that day. Nothing would therefore stand in the way of his coming.
C) One may, in fact, inquire about the view holding that Moshiach* cannot come during Shabbat* and festivals, because he cannot cross the boundary that it is then forbidden to cross, being located ten tefachim*[5] above the ground. Indeed, such a statement could be understood with regard to the prophet Eliyahu*, who is above, whereas Moshiach* is indeed present here below.
Furthermore, the Mishneh Torah*, at the end of the laws of kings, says that if a king, from the house of David, is a Torah scholar and brings all Israel back to it, if he wages Hashem's battles and emerges victorious, he may be regarded as Moshiach*. Thus, the victory of Moshiach* will occur shortly after his revelation. He will therefore be able to come during Shabbat* and the festival only after having obtained victory. The Talmud* indeed says that after his coming, all nations will serve Israel. It is therefore inconceivable that he would be located more than ten tefachim* above the ground.
One must therefore advance the following explanation. In fact, Moshiach* will reveal himself to all Israel or else to the great Tribunal, which will then act as an emissary of all Israel. This great Tribunal will first sit in Tiberias, then it will be transferred to the Temple. The war of Gog and Magog* and the victory will take place on the mountains of Israel or in the environs of Jerusalem. Now, Moshiach* will be able to travel to Tiberias or to Israel only by moving above ten tefachim*, and he will therefore have to do so on a weekday, insofar as restrictions exist above this height.
D) All that has just been said concerns Moshiach* who descends from David, but not him who descends from Yosef*. The latter need not necessarily reveal himself, all at once, to all Israel. Now, in the Ani Maamin*, Moshiach* is spoken of without further specification and one therefore alludes to the beginning of the redemption, thus including Moshiach* who descends from Yosef*, who, according to all opinions, can likewise come during Shabbat* or the festival.
E) It is more satisfying to consider that the Ani Maamin* expresses faith in the redemption, the beginning of which one awaits each day, in the coming of the prophet Eliyahu*, who will announce the coming of Moshiach* within one or two days. All this can also be integrated into this coming of Moshiach* and it is for this reason that one may recite this text every day. This is quite evident.
Wishing you all the best, M. Schneerson,
Rav Kvint[6] has just told me that some have the custom not to recite the Ani Maamin* on Shabbat*, because of the question previously raised.

רפח

ב"ה, כח מנחם אב תש"ז
כבוד הרה"ח הוו"ח אי"א חו"ב וכו' התמים

הר"א שי'

שלום וברכה!

במענה על שאלתו:

א) מה שכותב שהרמב"ם אומר אני מאמין בביאת המשיח וכו' בכל יום שיבוא.

הנה, לע"ע לא מצאתיו ברמב"ם לא בפיה"מ (פ' חלק) ולא ביד (הלכות תשובה פ"ג ה"ו.

פ"ט ה"ב וסוף הלכות מלכים) - אלא שכן הוא בנוסח הסדורים.

ב) מ"ש ששמע פי' בהנ"ל שבכל יום הוא מחכה שסוף כל סוף יבוא, אף שא"א שיבוא היום, וכגון שהוא שוי"ט וע"פ מרז"ל (בעירובין מג, ב) - הנה זה מכבר שאלוני בסתירת נוסח אני מאמין ומרז"ל הנ"ל, ותירצתי כנ"ל. אבל עדיין צ"ע דא"כ הול"ל "בכל יום אחכה לו שיבוא" - כדי שלא יהי' ספק בכוונת הדברים.

ולחדודי י"ל, שכיון דהא דאין בן דוד בא בשוי"ט ספק הוא ולא ודאי (רמב"ם הלכות נזירות פ"ד הי"א), לכן נסחו א"מ באופן כזה שלאיזה צד שיפשטו ספקו של ביאת בן דוד בשוי"ט יתאים הנוסח.

או באופן אחר קצת: ישנם כמה ספיקות בדין שאליהו יפתרם, אף שלא בשמים היא, וכידוע שזהו ר"ת תיק"ו (של"ה חלק תושבע"פ כלל אות תי"ו והוא ע"פ זח"ג כח, א.

ועייג"כ ערוך השלם בערכו), וא"כ כשעומד בשוי"ט, הרי ספק אפשר שכבר בא אליהו לבי"ד הגדול ביום עשוי"ט או לפני זה ופתר הספק לקולא, וא"כ יכול ב"ד לבוא היום.

ג) והנה לכאורה קשה דעת מ"ד דאין ב"ד בא בשוי"ט מפני איסור תחומין שלמעלה מיו"ד (ראה נ"כ הי"ד שם), כי בשלמא באלי' שייך זה שהוא נמצא למעלה, משא"כ בבן דוד שנמצא למטה (יעיין סנה' צח, א). ובפרט עפמ"ש ביד בסוף הלכות מלכים שאם יעמוד מלך מב"ד הוגה בתורה כו' ויכוף כל ישראל לילך בה כו' וילחם מלחמות כו' והצליח כו' ה"ז משיח. הרי שנצחונו של משיח יהי' איזה זמן אחרי שיתגלה. והא דאין ב"ד בא בשויו"ט הכוונה כשינצח, וכמו שאומר בש"ס דכיון דאתי הכל עבדים הן לישראל, וא"כ הרי אינו ענין כלל ללמעלה מעשרה טפחים.

ועכצ"ל, דהנה ביאת ב"ד צ"ל לכל ישראל (עיין עיון יעקב על ע"י בעירובין שם) או לבית דין הגדול שהם באי כח כל ישראל. והנה בי"ד הגדול לטבריא עתיד לחזור תחלה ואח"כ לביהמ"ק (רמב"ם הל' סנה' פי"ד הי"ב), ומלחמת גוג ומגוג והנצחון יהי' על הרי ישראל (יחזקאל לח-לט) או סביבות ירושלים (זכרי' י"ד), וא"א שיבוא לטבריא או לכל ישראל אלא ע"י הליכה למעלה מיו"ד טפחים או שידחה את זה לימות החול, אם יש תחומין גם למעלה מיו"ד.

ד) והנה כל הנ"ל שייך דוקא למשיח בן דוד, משא"כ במשיח בן יוסף שאינו צריך להתגלות בבת אחת לכל ישראל (עיין בעיון יעקב שם). ולכן י"ל בנוסח דאני מאמין שאומרים משיח סתם והכוונה על התחלת הגאולה, שגם משיח בן יוסף בכלל, והוא יכול לבא גם בשבת ויו"ט לכל הדעות כנ"ל.

ה) ומחוורתא בפשיטות דכוונת ה"אני מאמין" הוא אמונת הגאולה שמחכה שתהי' התחלתה בכל יום. וגם ביאת אליהו, המבשר שלמחר או לשני ימים מתגלה משיח, ג"כ בשם ביאת המשיח קורא לה, וא"כ יכול לומר הנוסח בכל יום ויום וק"ל.

באיווי כט"ס

מ. שניאורסאהן
זה עתה א"ל הרב קוינט, שי"נ שלא לאמר אני מאמין בשבת מטעם קושיא הנ"ל.

רפח
נדפסה בלקו"ש חכ"ג ע' 394. קובץ מגדל אור ח"ה ע' יז והושלמה ע"פ צילום האגרת.

הר " א : העכט. אגרות נוספות אליו - לעיל קצ, ובהנסמן בהערות שם.

שכבר בא.. לפני זה : ראה לקו"ש ח"ח ע' 323.