Igrot Kodesh · Letter 2886 — Faith & Bitachon

B"H

1st day of Rosh Chodesh* Elul* 5714,
Brooklyn.

Greetings and blessing,

I have duly received your letter from the eve of Shabbos* and the one that preceded it. It is quite clear that I bore you no ill will and I questioned you solely because I desire to know to what extent one can be certain that one is on the path of good and of uprightness.

It is doubtless unnecessary to remind you of the meaning of the verse: "Do not flee from your own person" (it is necessary to make a moral accounting of one's own person). I mean that one who devotes himself to communal needs is, certainly, exempt from all the rest. Nevertheless, he must receive the help of Hashem to assume this activity and he therefore needs various qualities of which a man acting on an individual basis can do without.

One of the essential points (among these qualities), which is mentioned in the books and which is also transmitted orally, is the domain of good deeds, in conformity with the statement that "he gives a coin to the poor before praying."

There is also (among these qualities) the domain of the service of Hashem, of prayer, since, from the destruction of the Beis HaMikdash*, prayers have replaced the sacrifices. These must therefore be recited slowly, with purity. One must also respect the rules of purity of Ezra (by going to the mikveh* after every conjugal relation).

You will consult the Rif* and his student, Rabbeinu Yonah, in the third chapter of tractate Berachos, where they cite Rav Hai Gaon, according to whom these rules of purity of Ezra are suppressed for the study of Torah, but not for prayer. Certainly, we do not rule the Halachah* in this direction, but all agree that prayer is more readily answered when it is preceded by a ritual immersion. Moreover, you know the statement of the Rambam*, who says that, even though the rules of purity of Ezra have been suppressed, he himself always observed them.

In the domain of Torah (among these qualities), one must have a fixed study, both in time and in spirit, of "the soul of the Torah," according to the expression of the Zohar*, vol. 3, page 142a — that is, its profound teaching. Indeed, the vitality of the soul reveals itself in the body and vivifies it. And, it is the same for the soul and body of the Torah (its profound part and its revealed teaching).

How much more so is this the case in our era, that of the heel of Mashiach*. Various texts establish that a lack of study of the profound part of the Torah prolongs the exile. You will consult the introduction of Rabbi Chaim Vital to the "Gate of Introductions." And, this applies to all categories of men and not only to Chassidim*, as the Gaon of Vilna also says (see, on this subject, Likkutei Sichos*, vol. 18, p. 252), it seems to me, in his book Even Sheleimah.

With my respects and my blessing that you be inscribed and sealed for a good year,

ב'תתפו

ב"ה, אדר"ח אלול, תשי"ד
ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מעש"ק והקודם לו, ומובן מעצמו שלא הי' מצדי כל קפידא, ומה ששאלתיו הוא רק מפני רצוני לדעת עד כמה יש להיות בטוח שהולכים בדרך הישר והטוב.

בטח למותר לעורר את כת"ר על הכתוב ומבשרך לא תתעלם, וכוונתי שאף שהעוסק בצ"צ פטור מן הכל, הרי לעסק זה גופא שנצרך לסייעתא דשמיא ביותר וביותר זקוקים לכמה ענינים שאיש הפרטי אינו מוכרח בזה, ומהענינים העיקרים המובא בכמה ספרים ונמסרים ג"כ בע"פ הם בהקו דגמ"ח - יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, בהקו דעבודה, שמשחרב ביהמ"ק תפלות במקום קרבנות תקנום - היינו תפלה, במתינות ובטהרה שזהו עכ"פ הזהירות בטבילת עזרא וראה ברי"ף ותלמידו רבינו יונה פ"ג דברכות בשם רב האי גאון דלא בטלוה לטבילה אלא לתורה משא"כ לתפלה, ואע"ג דאנן לא קיימא לן כן אבל לדברי הכל התפלה מקובלת יותר עם הטבילה, ובפרט שכבר ידוע מ"ש הרמב"ם שאף שבטלו לטבילותא דעזרא הרי מימיו לא בטל טבילה זו.

ובהקו דתורה לימוד קבוע היינו קביעות בזמן וקביעות בנפש בהחלק דתורה שנקראת נשמתא דאורייתא (זהר ח"ג דף קמ"ב ע"א) היינו פנימיות התורה, אשר כמו שגילוי חיות נשמת האדם מורגשת ומוסיפה חיות בגוף האדם כמו"כ הוא גם בנשמת וגוף התורה ובפרט בדורנו עקבתא דמשיחא שידוע הוא בכ"מ המובא שהעדר הלימוד דפנימיות התורה מאריך את הגלות, ראה בהקדמת הרח"ו לשער ההקדמות והוא מוסכם בכל סוגי בני ישראל ולאו דוקא אצל החסידים וכמ"ש גם הגר"א (בספרו אבן שלמה, כמדומני).

בכבוד ובברכת כוח"ט.

ב'תתפו
וכמ"ש גם הגר " א : ראה בזה לקו"ש ח"י ע' 252.