Igrot Kodesh · Letter 2893 — Faith & Bitachon

B"H

1st of Elul* 5714,
Brooklyn.

Greetings and blessing,

It is not pleasant for me to write to you about this, but it concerns the interest of a Jew and I therefore do not have the right to remain silent. I am compelled to share with you my disappointment.

Your son has had to struggle against himself and against his entire surroundings, in particular regarding his outward appearance (i.e., the wearing of a beard). I therefore hoped that you would strengthen and encourage him, given all the trials he must face — that he could count on his parents and especially on his mother, who is, according to the common expression, a merciful mother.

All agree that outward appearance changes nothing profoundly, has no importance, is merely conventional. The only thing that matters, therefore, is finding favor in the eyes of one's interlocutor, resolving the question of what others will say — and not on the part of persons who know the profound content of life. For those, seeing a man or a woman who clearly displays his or her convictions, even going against the current, will show respect. In fact, it concerns precisely those persons who are incapable of observing this profound content and merely follow the crowd. Those can shake the confidence one has in oneself, when one follows one's conscience in daily existence and is not subjected to pressure on the matter.

It is precisely this last case that is the origin of my disappointment.

You will not hold these few lines against me. You will understand that it was not pleasant for me to write them, especially since you yourself have adopted, in this domain, the conduct imbued with the fear of Hashem that prevailed in Germany (where it was not customary to wear the beard). But, as I pointed out in one of my previous letters, the problem is not the wearing of the beard, but rather the reaction one should have when observing a close one, all the more so a son or daughter, who struggles to lead a life in conformity with his ideal. Now, one weakens his determination under the pretext that one does not know what others will say — those whom the Tanya*, chapter 32, calls "creatures" (i.e., those who have no other quality than having been created by Hashem).

With my blessing of good health and that you be inscribed and sealed for a good year,

ב'תתצג

ב"ה, א' אלול, תשי"ד
ברוקלין.

שלום וברכה!

... אף שלא נעים לי לכתוב עד"ז אבל כיון שנוגע לטובתו של "מי שהוא" מישראל הרי אין לי רשות לשתוק עד"ז והוא שמוכרח הנני להביע אכזבתי אשר קוה קוויתי שלאחרי המאבק שעבר בנם... שי' בעצמו ועם הסביבה ובפרט בהנוגע למראהו בחיצוניות הנה לכל לראש צריכים היו לעודדו ולחזקו בדרכו מלאה נסיונות זו, - הוריו שי', ובעיקר אמו תחי' וכמורגל הביטוי בפי העולם, אם רחמני' ובפרט שהענין דמראה החיצוניות הרי לדברי הכל אין זה ענין תוכני מצד עצמו ואין לו כל חשיבות כלל וכלל מצד עצמו והוא רק ענין הסכמי בלבד ובמילא כל "החשיבות" הוא למצוא חן בעניני הרואים להסיר השאלה מה יאמרו הבריות ולא אלו הבריות שיש להם הכרה בתוכן פנימי של החיים ובמילא כשרואים איש או אשה העומדים חזק על דיעותיהם ושטים נגד הזרם מעורר זה אצלם רגש של כבוד אלא דוקא אלו הבריות שאין מענינם להסתכל במה שיש בקנקן ובלבד שימשך כאו"א אחרי ההמון ולאידך גיסא הרי מזעזעים את הבטחון הפנימי שישנו לאיש כאשר בחייו היום יומים מתנהג כפי שמצפונו אומר לו מצד עצמו ולא שמכריחים אותו לעבור על דעתו בזה, ודוקא במקרה זה התאכזבתי.

בטח יסלח לי על שורותי אלה ומובן שלא נעים לי לכתוב עד"ז (ובפרט שגם כבודו מתנהג בדרכי היר"ש דאשכנז בהנוגע לענין הנ"ל) אבל כמו שכתבתי באחד ממכתביי הקודמים אין זה בעיא של המצוה דגידול זקן אלא בעיא של יחס מתאים כשרואים איש קרוב - ובפרט בן או בת - מתאבק לסדר חייו כפי שעלה בדעתו ומחלישים את החוסן שלו מפני הנימוק דמה יאמרו "הבריות" (תניא פל"ב)...

בברכה לבריאות הנכונה ולכוח"ט.