Igrot Kodesh · Letter 2942 — Chinuch

B"H

22 Elul* 5714,
Brooklyn, New York.

To a group of young women (the Rebbe specifies the city in which they are located),

May Hashem grant you long life,

Blessing and greetings,

I received your letter some time ago and, for various reasons, my reply has been delayed.

On the threshold of the new year, which approaches, for us and for all Israel, for good and for blessing, I bring you my reply, at least briefly, for it is very difficult to explain all of this in writing and I hope that this woman (presumably the one who directed these young women to the Rebbe) will be able to provide the clarifications that will be necessary regarding my words.

All Jews, "believers and children of believers," have the conviction that the Creator directs the world through His Providence. Obviously, there is not a single aspect that is useless. How much more so is this the case for the human race and, even more clearly, for the chosen people. Every Jew and every Jewish woman, indeed, receives a specific mission, not only for himself or herself, but also toward the community.

One can easily understand, and practice proves it, that the purpose of life is not to devote oneself to worldly pleasures, which end by deteriorating. On the contrary, "man is born for toil" and, when he invests it in the Torah and the mitzvos*, which are eternal, he obtains moral satisfaction, in particular when he also acts for the good of the other. Such is the meaning of the expression "Torah of life" which, in its literal sense, alludes to life in this material world.

Of course, this does not mean that one should feel disgust for the pleasures of this world to the point of imposing mortifications and suffering upon oneself throughout one's life. It is known, and Chassidus* establishes, that these mortifications are not an end in themselves. For all that, one must determine what is principal and what is secondary. And, the pleasures to which you allude in your letter and from which you have such difficulty separating are not the goal sought. One must not consider gold or the cinema as a "calf" (a golden calf, an idol). You will agree that these are secondary, or even entirely devoid of all profound content.

This was already so when all was well. How much more so is it the case in the present era, when certain ideals, certain false conceptions have shown how empty they are, without real contribution. The man who is in distress will not be saved by money or by force. In our days, it is easier to become aware of this absolute truth, to attain integrity, after the disappearance of the veils and obstacles imposed by these senseless ideals, by the vanities of the world, which call into question primary logic.

Each one of those belonging to our people who survived, like a firebrand saved from the flame, the terrible destruction (the Shoah), must consider that he is an emissary, charged with assuming not only the mission entrusted to him, but also that of the persons who departed before their time.

In the same way as the Jewish people as a whole, those who observed the Torah and the mitzvos* have preserved their existence until this day. In contrast, the groups that strayed from the right path have disappeared or are but a few, becoming increasingly weak, like inert limbs (because they have been detached from the body to which they belong).

The same is true for each individual. One who adopts the path of the Torah in his daily existence, in particular in his thoughts, words, and actions, knows fulfillment, including in this world, for each of his days is filled with its proper content and brings him satisfaction.

The fundamental idea flowing from this analysis is the following. Overall, the Torah and the mitzvos* have preserved the Jews from extinction. They are the guiding thread linking all the generations to one another, from the Giving of the Torah until now.

I express the wish and I have the conviction that each one of you will follow this path that our ancestors traced for us, that you will advance securely on the path that enables one to have material happiness, precisely because you will know spiritual happiness.

I send you my blessing that you use all of your strength, all of your capacities, the heritage of your parents — because of the war (on account of which they are no longer here) — in order to remain faithful to the eternity of Israel, to its Torah, and to influence your surroundings in this same direction.

With my blessing that you be inscribed and sealed for a good year,

ב'תתקמב

ב"ה, כ"ב אלול, ה'תשי"ד
ברוקלין, נ.י.
קבוצת הנערות ב... ה' עליהן תחיינה

ברכה ושלום!

זה מכבר קבלתי מכתבן ומפני כמה סיבות נתעכב המענה שלי.

ועל סף השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, באתי בזה במענה, על כל פנים בקצור, כי השאלות שהן נוגעות בהן במכתבן קשה במאד לענות עליהן בכתב, ותקותי אשר מרת... תחי' תבאר את הנקודות שבמענה שלי הדורשות ביאור נוסף:

כל ישראל מאמינים בני מאמינים שהבורא ית' מנהיג את העולם בהשגחה פרטית, ומובן שאין כל ענין ודבר ופרט שהוא לבטלה. ועל אחת כמה וכמה במין האנושי, ולמעלה מזה וכמה פעמים ככה בעם הנבחר, אשר לכל אחד ואחת מבני ובנות ישראל יש תפקיד מיוחד, והוא לא רק בשביל עצמו אלא בשביל הכלל כולו ג"כ.

ודעת לנבון נקל, וגם רואים במוחש, שתכלית החיים הוא לא השגת הנאה מתענוגי העולם הנפסדים, אלא אדם לעמל יולד, שעל ידי עמלו ויגיעתו - בתורה ומצוות הנצחיים - משיג הוא סיפוק רוחני, ובפרט כאשר עושים ופועלים גם לטובת הזולת. וזהו פירוש של "תורת-חיים" כפשוטו - חיים גם בעולם הזה.

מובן מאליו שאין הכוונה שמחוייב אדם למאוס בתענוגי העולם עד כדי כך שיעסוק בסגופים ויסבול יסורים כל ימיו, כי כידוע, ובפרט בתורת החסידות, דרך הסגופים לא זו הכוונה ותכליתה, אבל צריך לדעת מהו עיקר ומהו טפל, והתענוגים שמדגישות במכתבן ואשר כה קשה עליהן פרידתן מהם, הנה לא זהו התכלית, ואין לעשות "עגל" מזהב או קול-נוע וכיוצא בזה, אשר בטח גם הן מכירות שטפלים הם או גם ריקים מכל תוכן לגמרי.

וכל זה אפילו בשנים כתיקונן, ועל אחת כמה וכמה בדורנו זה בהגלות נגלות לפני כל הריקניות וחוסר התוכן והטעם שבכמה "אידעאלים" ודיעות שוא, אשר לא הכסף ולא הכח עמדו לו לאדם בשעת דחקו, הנה בדורנו זה נקל יותר לראות את האמת הפשוטה והעבודה התמה, מאחר שסרו כמה העלמות והסתרים של דיעות נכזבות והבלי העולם המבלבלים את השכל הישר.

ואלה מבני עמנו שנשארו כאודים מוצלים מאש, אחר החורבן הנורא, הנה על כל אחד ואחת מאתנו לראות את עצמו כשליח שעליו למלא לא רק תפקידו הוא אלא גם תפקיד כל אלו שנספו בלא זמנם.

וכמו שבנוגע לעם ישראל בכללותו הרי החלקים שבו ששמרו התורה והמצוה קיימים עד היום הזה וכל אלו הכתות שסרו מן הדרך הנה או שלא נשאר מהם כל שריד ופליט או שהם רק מתי מספר והולכים ומתנוונים כאברים מדולדלים, כן הוא בנוגע להפרט והיחיד שעל ידי אחיזתו בחייו היום-יומיים ובפרט בהנוגע לדבור ומעשה בפועל בדרך התורה, קונה עולמה, גם עולם הזה, באשר כל ימיו מלאים תוכן ומשביעים רצונו.

הנקודה היסודית כתוצאה מכהנ"ל, שהתוהמ"צ שמרו את עם ישראל בכללותו מכליון ח"ו, למרות שהיו המעט מכל העמים שבכל דו"ד עמדו עליו לכלותו, והתורה והמצוה הוא החוט השני המאחד את כל דורות ישראל מזמן מתן תורה ועד עתה.

תפלתי ובטחוני, אשר כל אחת ואחת מכן תלך בדרך זו אשר סללוה בשבילינו אבותינו, ותלכנה לבטח בדרכן בחיים מאושרים בגשמיות, כי יהיו חיים מאושרים ברוחניות.

בברכה לנצל את כוחותיהן וכשרונותיהן וירושת אבות שבכל אחת מהן במלחמה להשאר נאמנות לנצח ישראל ולתורתו ולהשפיע גם על סביבתן בכיוון זה,

ובברכת כתיבה וחתימה טובה.

ב'תתקמב
נדפסה בלקו"ש חכ"ג ע' 337, והוגהה ע"פ העתק המזכירות.