Igrot Kodesh · Letter 2943 — Faith & Bitachon

B"H

22 Elul* 5714,
Brooklyn, New York.

Blessing and greetings (this letter is addressed to a woman),

I received your letter some time ago, in which you describe your moral situation. You also tell me about your pedagogical activity, in particular with this group of young women. Moreover, they wrote to me (see the preceding letter) and their letter reflects your state of mind. Indeed, one can largely observe, in the student, the imprint of the teacher.

I now reply to your letter. You come from Russia and you still have in mind the trials and sufferings you endured in leaving that country. Consequently, it is surely unnecessary to explain to a Jewish woman like you that the world is not left to itself. Hashem directs it, down to the smallest detail, through His Providence. This is one of the foundations of our faith. Now, all Jewish men and all Jewish women are "believers, children of believers," even when this faith does not appear evident (in their conduct).

It follows that nothing is useless in the world; everything has a purpose and a goal and, if this purpose is not attained — even more so if the final result goes against what it should be — damage results, for oneself and for the entire world.

This idea appears even more clearly to all those whom Divine Providence saved from the abyss, during the persecutions that befell our people. A reflection, even a cursory one, establishes that they were not miraculously saved because of their righteousness or their merit, but indeed for a precise purpose or, at the very least, so that in the future they assume the mission assigned to them here below, in the part of the world entrusted to them, and in no way so that they destroy, which Hashem should spare us.

Whoever possesses certain aptitudes enabling him to exert influence must place them at the disposal of his surroundings and not consider them as belonging to him personally. And, one must above all be conscious of one's responsibility toward the young generation, which is beginning to find its way in life.

After this introduction, and although it is unnecessary to specify what follows from it, I will develop what could have been stated briefly, in order to be more precise and to completely eliminate doubt.

Hashem saved people from distress, through supernatural miracles and wonders. He led them to a place where great accomplishments can be carried out, without any sacrifice on their part, solely by setting aside their own will. It is therefore clear that they must renounce their personal satisfaction, their ego, in order to seek the truth. For it is clear that all the difficulty consists in saying: "We will do and (then) we will understand," that is to say, in submitting oneself.

Hashem has also saved your life. He has granted you the possibility of exerting influence upon your surroundings in general and upon the young in particular. You must therefore become aware of the merit and the responsibility that follow from this, and may Hashem protect you from destroying!

You must make full use of your qualities, and not only partially, in order to arouse in Jews and especially in the young a pure faith, without any doubt being able to persist in this matter. One must not forget the absolute truth and, if it seems to you that doubt persists in the most fundamental domains, this is only an appearance, stemming from the presence of evil in the world.

Now, a part of this evil is found in each person's personality. It is the inclination toward evil, which conceals the light and the truth. Of course, it is this inclination that urges you to claim that you cannot convince others, since you yourself are still in doubt.

You are not the first to be confronted with such a situation and you will not be the last. Experience has shown in what manner those who remain faithful to the path of their ancestors are preserved — the path of our Torah, Torah of life, which enables one to live in this world. For, if one considers the Jewish people as a whole, only those who preserved the Torah and the mitzvos* subsist until this day, while the groups that strayed from the right path have entirely disappeared or are but a few, who go on weakening.

The same is true for each individual. The application of the Torah in daily existence, in particular in thoughts, words, and actions, gives content to life and brings satisfaction, when one draws up an honest moral balance. One then knows true happiness, observing in what manner one has succeeded in guiding one's fellow. It is not the same for all those who strayed from the right path, planted doubts and therefore reaped disappointments. It is painful to say more, for all of this fills one with sorrow.

Hashem has given you the power to guide your surroundings and you have had the merit of finding yourself, for many years, in an environment of fear of Hashem, of the practice of mitzvos*. You now have an additional merit, since there is near you a group of young people whom you can encourage and strengthen, so that they in no way undergo the negative influences that could be damaging to life, which Hashem should spare us. It follows, as has just been said, that it is your duty and your merit to make full use of these aptitudes and qualities.

You think that all of this is not yet perfectly clear in your mind. But your students cannot wait until you attain fullness, until you chase away all undesirable thoughts. Each day that passes will never be found again.

As I was saying, there is not the slightest doubt in my mind that such is the mission entrusted to you here below. It is to accomplish it that Hashem saved you from all that you lived through and led you to where you now find yourself. Can one argue with Hashem?

I send you my blessing that you know immense success in all of this and, more precisely, that Hashem enable you to attain it without difficulty and without veil, beyond all measure.

With my blessing that you be inscribed and sealed for a good year, awaiting your good news,

ב'תתקמג

ב"ה, כ"ב אלול, ה'תשי"ד
ברוקלין, נ.י.

ברכה ושלום!

זה מזמן שנתקבל מכתבה בו מתארת מצב הנפשי וכן ע"ד עבודתו בשדה החנוך, ובפרט עם קבוצת נערות ב..., כן קבלתי מכתב מקבוצת הנערות אשר גם בו משתקף מצב רוחה, וכידוע אשר תכונת הרב ניכרת בתלמיד במדה גדולה.

ובמענה על מכתבה, הנה בטח למותר לבאר לפני בת ישראל כמותה, ובפרט שהיא מיוצאי רוסי' וזוכרת הסבות והנסיונות שעברו עלי' בדרכה, אשר העולם אינו הפקר וכי השי"ת הוא המנהל אותו לכל פרטיו בהשגחה פרטית, שזהו מיסודות אמונתנו, אשר כל בני ובנות ישראל מאמינים בני מאמינים הם, ואפילו אם אין האמונה הזאת נראית בגלוי.

מובן מהנ"ל, אשר אין דבר אחד בעולם לבטלה, וכל ענין ודבר יש לו תכלית מיוחדת. נמצא אשר אם התכלית הרצוי' אינה יוצאת לפועל, ועל אחת כמה וכמה אם נעשה ההיפך מזה, מובן ההיזק מזה לעצמו ולכל העולם כולו.

ודבר זה ברור עוד יותר לכל אלה, אשר ההשגחה העליונה הצילה אותם מרדת שחת בימי הגזירות שניתכו על עמנו, שאפילו בהתבוננות קלה אפשר להבין, כי לא בצדקתם ובזכות עצמם נצולו בדרך נס, אלא לשם תכלית מסויימת, ולכה"פ מכאן ולהבא עליהם למלא תפקידם וחלקם בעולם, ולא ח"ו להרוס.

וכל מי שחונן בתכונות מיוחדות שיש לו השפעה, הנה צריך להשתמש בתכונות אלו לטובת הסביבה, כי אין זה ענין פרטי, ועל אחת כו"כ שצריך להכיר את האחריות לדור הצעיר, המתחיל למצוא דרכו בחיים.

לאחר הקדמה זו, הגם שלמותר להאריך בהיוצא מהדברים, אבל ליתר ביאור ושלא להשאיר מקום לכל ספק, אאריך אפילו במקום שהי' ראוי לקצר, והוא:

מאחר שהשי"ת הוציא ממסגר והציל... באותות ובמופתים היוצאים מדרך הטבע, והביאם למקום שיכולים לפעול שם גדולות, ואפילו לא במסירות נפש, אלא במסירת הרצון לבד, הרי אין כל ספק שעליהם לוותר על "מציאות" עצמם ועל האנוכיות שלהם למען האמת. כי מובן אשר כל הקושי שבזה האו רק להקדים את הנעשה לנשמע (נשמע שפירושו הבנה), היינו הקבלת עול שבזה.

ואחרי אשר גם אותה הציל השי"ת... וחנן אותה בכח השפעה על הסביבה בכלל ועל הנוער בפרט, הנה פשוט הוא שעלי' להכיר את הזכות והאחריות שבזה, וחלילה לה להרוס ח"ו.

החובה עלי' להשתמש בכשרונותי' במילואם ולא רק בחלקם כדי להשריש אמונה פשוטה בין בני ובנות ישראל ובפרט בין הנוער, ושלא להשאיר מקום לכל ספקות באמונה. ושלא לשכוח האמת הפשוטה, אשר מה שנדמה לה שיש לה איזה ספיקות בענינים עיקריים, אין זה אלא דמיון הבא מצד הרע שבעולם, שחלק ממנו נמצא בכל אדם (יצה"ר) המעלים על האור והאמת. ומובן ש הוא גם כן המסית לומר, שאי אפשר לה להשפיע בכיוון מיוחד כיון וכל זמן שהיא עצמה בספק.

אבל אין היא הראשונה במצד כזה ואף לא האחרונה. וכבר הראה הנסיון שכל אלו שאחזו בדרך אבותיהם, היא דרך תורתנו תורת חיים, חיים גם בעולם הזה, הנה, כמו שבנוגע לעם ישראל בכללותו הרי החלקים שבו ששמרו התורה והמצוה קיימים עד היום הזה וכל אלו הכתות שסרו מן הדרך הרי או שלא נשאר מהם כל שריד ופליט או שהם רק מתי מספר שהולכים ומתנוונים, כן הוא גם בהנוגע להפרט והיחיד, שעל ידי אחיזתו, בחייו היום-יומיים, ובפרט בהנוגע לדבור ומעשה בפועל, בדרך התורה, הרי כל ימיו תוכניים הם ומשביעים רצונו (כשעושה חשבון אמת בנפשו) ונהנה עונג אמיתי כשרואה תוצאות השפעתו על הזולת. מה שאין כן בכל אלו שנטו מן הדרך, שזרעו ספיקות ובמילא קצרו אכזבות וכו'. ומכאיב להאריך בדבר המצער.

המורם מכל הנ"ל - כיון שחננה השי"ת בכשרונות השפעה, וכן זכתה להיות כמה שנים בסביבה ספוגה יראת שמים וקיום המצות מעשיות, וזכות מיוחדת נתוספה לה שנמצא בסביבתה חוג של נוער שיכולים לעודדו ולאמצו שלא יתרשם כלל וכלל מהשפעות בלתי רצויות שעלולות להביא היזק וכו' בחייהם ח"ו - הנה חובתה וזכותה לנצל את כשרונותי' וזכויותי' הנ"ל במילואם.

ואפילו אם שיטתה שאין הדבר מתיישב עדיין במאה אחוז בשכלה, הרי אין המושפעות שלה יכולות לחכות עד שתבוא להשלימות או עד שתגרש את כל המחשבות המבלבלות אותה, כי כל יום ויום העובר הרי זה אבידה שאינה חוזרת.

וכנ"ל בלי ספק אצלי שזהו תפקידה בעולם אשר בשבילו הצילה השי"ת מכל מה שעבר עלי' והביאה למקומה עתה. און מיט דעם אויבערשטען - דינגט מען זיך ניט.

בברכת הצלחה מופלגה בכל הנ"ל, ואשר גם בפרטיות יצליחה השי"ת שיבוא לה כל זה בלי העלמות והסתרים יתירים על המדה, ובברכת כתיבה וחתימה טובה, המחכה לבשורות טובות.

ב'תתקמג
נדפסה בלקו"ש חכ"ב ע' 362, והוגהה ע"פ העתק המזכירות.