Igrot Kodesh · Letter 2985 — Faith & Bitachon

B"H

28 Tishrei* 5715,
Brooklyn.

I bless you and greet you (this letter is addressed to a woman),

I duly received your letter, which was not dated, and, in accordance with your request, I reply to you without even respecting the order of arrival of the correspondence, including the most urgent. I take up your letter, point by point.

You begin by telling me that the last spark has just been extinguished (that you have lost all hope of having a child), and I am surprised by this. Who can claim to have knowledge of such things? It seems that you base yourself essentially on your age, but this means nothing, as our Sages say and as one can concretely verify.

Women older than you have children. Moreover, by observing the world that Hashem has created, one can exclaim, in the terms of the verse: "How numerous are Your works" and "How great are Your works." No one can understand and master everything, nor even grasp an important part or the majority of what is found within his four cubits (in his proximity) and concerns his personal life.

This is the reason why people specialize in different disciplines, and an upright man therefore expresses an opinion only in his own domain. For the other sciences, he defers to those who are experts.

Regarding the matter at hand, the Torah takes into account medical opinions and, according to the Shulchan Aruch*, certain decisions are even made based on this. In practice, each person must conform to the prescriptions of the doctors. However, one must have, in one's heart, the firm conviction that Hashem "heals all flesh," that He directs the world day by day — that is, also the daily life of each person, down to the smallest detail, and how much more so in the most important domains.

Your letter seems to indicate that you have not yet consulted a specialist doctor, but even if this were the case, an incalculable number of errors are committed by doctors in this matter. Everything therefore depends on the intensity of your trust in Hashem, on your attachment to the Creator of the world, through a way of life that is, on a daily basis, full of faith and therefore arousing joy.

One can also rejoice by observing that one has the means to be of service to one's surroundings, which constitutes an inestimable merit. You know the saying of the Baal Shem Tov* (see, on this subject, letters no. 2641, 3019, 3176, and 3271) according to which a soul descends here below for seventy or eighty years in order to render, one time, a service, material and all the more so moral, to one's fellow.

Who, like the Baal Shem Tov*, knew to what extent the fall of the soul here below, "from a lofty summit to a deep pit," is vertiginous? Despite this, he delivered this teaching and transmitted it to all generations after him, even as the exile becomes increasingly intense.

Moreover, here we are dealing with a young woman who has not yet fully utilized the capacities that are hers to guide her surroundings, to awaken and fortify the good that is buried in souls. Now, there is no good other than the Torah, and this is not only the case during Shabbos*, the Days of Awe, or exceptional occasions, but indeed every day, during the days that some make the mistake of defining as obscure.

In reality, there is no need to explain and comment on what should be an evident idea. It suffices to tell oneself that every Jew, descended from Avraham, from Yitzchak, and from Yaakov, contributes to maintaining the relationship between the Creator and the creatures, through the intermediary of his life, especially by acting in the manner defined above. Now, this relationship is indeed the purpose of all creation.

Obviously, everything I have just said does not have the purpose of diminishing the importance of having a child, Heaven forbid. I wish, in fact, to show you what is the absolute truth, to tell you that there is no reason to be sad, and even less to pronounce the terms of despair that you write to me — on the contrary.

You ask me whether you should move and, a second question which is essential, whether you should adopt a child and raise him in your home. Everything depends, in fact, on the effect this will have on you and on your husband. If, in this way, you fill yourselves with joy and trust in Hashem, Who will grant your wish and give you a child, it is clear that this is a good initiative.

It seems to me that I have already written to you (see letter no. 2317), basing myself on the talks of my father-in-law, the Rebbe, that a person must certainly make an accounting in the moral domain. However, it is appropriate to do so only at certain moments. If this is not the case, this will be more harmful than beneficial.

Cease, then, making such an accounting every day or even every week. It is better that you use your capacities for positive actions and for guiding your surroundings. Hashem acts "measure for measure" (in the manner that man himself acts toward Him), but in a much more abundant manner (far beyond the effort invested by man).

With my blessing that you be joyful and give good news of all of this,

ב'תתקפה

ב"ה, כ"ח תשרי, תשט"ו
ברוקלין.

ברכה ושלום!

מאשר הנני קבלת מכתבה - בלי הוראת זמן הכתיבה - וכבקשתה הנני עונה עליו מבלי לחכות על התור אפילו של מכתבים המהירים, ועל סדר מכתבה.

הנה פלא מה שמתחילה שכבה הניצוץ האחרון וכו' כי מאין לאדם ידיעות כאלו? וכנראה שכל יסודה הוא הגיל, ואין זה ראי' כלל, וכמבואר בדברי רז"ל ורואים במוחש, שנשים שגילם גדול יותר משלה יולדות בנים ובנות ונוסף על זה הרי המסתכל בעולמו של הקב"ה רואה אשר מפני - בלשון הכתוב - רבו מעשיך ד' גדלו מעשיך ד' אי אפשר לאדם אחד להקיף ולהשיג את כל הענינים, וגם לא אפילו חלק חשוב מהם וגם לא אפילו רובם של הענינים הנמצאים בהד' אמות שלו ונוגע לחייו הפרטים ולכן נפרדו בני אדם למומחים במקצועות שונים, ואין האדם הישר מחווה דעת בהחלט אלא במקצוע שלו ובהאחרים סומך על המומחה בזה.

ובהנוגע לנדון דידן, הרי אף שהתורה מתחשבת עם חוות דעת רופאים ובחוות דעתם תלוי פסקים מיוחדים אשר בשולחן ערוך, ומהנהגתו של כל אחד ואחת הוא לעשות כהוראת הרופאים בהנוגע למעשה בפועל ממש, אבל ביחד ע"ז לדעת ברור בלבבו אשר השי"ת הוא הרופא כל בשר והוא המנהיג את עולמו כפשוטו היינו בחיי היום יומים של כל אחד ואחת ובפרט ובפרטי פרטים ועאכו"כ בענינים עיקרים.

כנראה מכתבה לא הי' בענין הנ"ל חוות דעת רופא מומחה, אבל באם גם הי' מקרה כזה אצל מי שהוא הרי המקרים שטועים הרופאים בכגון דא רבו מלספור, ואין הדבר תלוי אלא בחוזק בטחונו של האדם ובהתקשרותו עם בורא העולם (על ידי אורח חיים יום יום בבטחון שבמילא גורם לשמחה, וגם שמחת היכולת לפעול דבר מה בשביל הסביבה אשר גודל הזכות בזה אין לשער, וכידוע פתגם הבעל שם טוב, אשר נשמה יורדת למטה לעולם הזה למשך של /70;80amp& שנה בשביל לעשות טובה פעם אחת לישראל בגשמיות או ברוחניות, ומי כמוהו כהבעש"ט שהבין גודל הירידה של הנשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא בביאת נשמה לעוה"ז ובכל זה אמר כנ"ל ומסר זה לדורותיו אחריו דורי בני הגלות ההולך וגובר, ובפרט כשהמדובר הוא באשה צעירה אשר עדיין לא נצלה כחותי' במילואם בהשפעה על סביבתה לעורר בהם את הטוב שבנפשם ולחזקו בטוב ואין טוב אלא תורה ומצוה, ולאו דוקא בימי השבת וימים נוראים ובמקרים יוצאים מן הכלל אלא בדוקא ובדיוק בחיי היום יומים אשר יש טועים לאמר שהם ימים אפורים), ובאמת אין נצרכה כל הסברה ואריכות לבאר נקודה פשוטה כזו ומספיקה רק מחשבה אחת אשר כל אחד ואחת מבני ישראל, שהם מבני אברהם יצחק ויעקב הרי הוא חלק מהמחבר את הבורא והבריאה ע"י חייו כמו שהם, ובפרט ע"י פעולות הנ"ל וחיבור זה הוא תכלית כל הבריאה כולה.

בודאי למותר להוסיף אשר אין כוונתי בכל הנ"ל למעט ח"ו הענין דבן ובת ואיני בא אלא להראות על האמת המוחלט , שאין כל מקום לעצבות ועאכו"כ לביטוי שכותבת ליאוש אדרבה ואדרבה.

בהנוגע לשאלתה אודות תחליפי הדירה והשנית והעיקרית לקחת ילד לתוך ביתם לחנכו, הרי זה תלוי בהשפעה שיהי' לזה עלי' ועל בעלה שי' ואם עי"ז יתוסף שמחה מתחזק מדת בטחונה בהשי"ת אשר ימלא משאלותם לטובה בזחו"ק, בודאי נכון הדבר וכמדומה שכבר כתבתי להם פעם במכתבי מיוסד על אחת השיחות של כ"ק מו"ח אדמו"ר אשר אף שמוכרח שהאדם יעשה חשבון בנפשו בכל זה מוכרח ג"כ שלא יהי' זה אלא בזמנים מיוחדים כי בלא"ה מרובה ההפסד על השכר, וכלך מעשיית חשבון הנפש בכל יום או אפילו פעם בשבוע, ומוטב אשר תשקיע כשרונותי' בפעולות טובות בהשפעה על סביבה, והקב"ה משלם מדה כנגד מדה אלא שכמה פעמים ככה.

בברכה לשמחה ולבשו"ט בכל הנ"ל.

ב'תתקפה
פתגם הבעל שם טוב: ראה גם לעיל ח"ט ב'תרמא, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ג'יט.

ג'קעו. ג'רעא.

כבר כתבתי: ראה לעיל ח"ח אגרת ב'שיז.