Igrot Kodesh · Letter 2991 — Grief & Loss

B"H

2 Marcheshvan* 5715,
Brooklyn.

Greetings and blessing,

I received your letter in its time and, due to the occupations of the month of Tishrei*, I was unable to respond until now.

You mention a painful question. Now, what is the use of consoling oneself and consoling others with what is merely secondary, while the souls of the students groan bitterly, with an inner voice that is not heard?

This is what these souls say: "Our desire and our will are to pursue our studies in a school founded by the Rebbe, whose merit will protect us, directed according to his spirit and in keeping with what he wished. Yet, in several classes, these studies are based on the methods of the proponents of the Haskalah* (the Enlightenment, with its universalist values), who fought against Jewish values. And it is for this reason that our precious time is being wasted, while the non-religious teachers themselves acknowledge that, from the standpoint of pedagogy, the method of 'Hebrew in Hebrew' (promoting the study of the language in abstraction from other values) constitutes a waste of time for the students.

Now, we could have studied the Torah of Moshe, its mitzvos*, its customs which are also an integral part of it. But our time does not permit it, for they insist on imposing this method upon us, on multiplying secular studies. Moreover, in various classes, secular studies take precedence over sacred studies."

And you know the proverb of the Tzemach Tzedek* (see, on this subject, letter no. 2984) according to which the beginning of a process conditions what it will be subsequently. Moreover, the classes are mixed, whereas at the age of these students, this is by no means desirable. Furthermore, certain teachers do not have fear of Hashem, and this situation necessarily influences the students.

Various explanations and justifications are given on this subject. They consist essentially in saying that it is worse elsewhere, that each of these situations has a person responsible, and that consequently, "these reproaches do not concern me."

Now, it is quite clear that the students are not responsible for what is happening. It is equally evident that "you are all alive today" only because "you are attached to Hashem your Elokim." And it is understood that one attaches oneself to Hashem through His Torah and His mitzvos*. There is no other way to do so. For you know the following image: a slight incision made on a seed or on a young tree will be much more damaging than a larger crack made on an older tree.

May Hashem grant success to each of us, so that we keep engraved in our minds the following words of the Rebbe Maharash* (see, on this subject, letter no. 3052): "One cannot fool Hashem. It is also difficult to fool others. One can only fool oneself."

May this be concretely so, as quickly as possible, and may true success be revealed in your work, in your communal activities, and therefore also in your personal concerns.

With my blessing,

ב'תתקצא

ב"ה, ב' מ"ח, תשט"ו
ברוקלין.

שלום וברכה!

בעתו קבלתי מכתבו ומפני טרדות חודש תשרי לא עלתה בידי לענות עליו עד עתה...

במ"ש אודות השאלה המצערת... הנה מה בצע בהנחומים מה שמנחמים את עצמם ואת אחרים בדברים טפלים, בה בשעה אשר נשמות התלמידים והתלמידות שי' צועקות מרה בקלא פנימאה דלא אשתמע, וטענתם, חפצנו ורצוננו אנו ללמוד במוסד שיסדו כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ושיתנהג ברוחו דוקא וכוונתו, ותמורת זה הנה ישנם כמה כתות שלומדים במעטאדע שהנהיגו המשכילים בעת מלחמתם בכל הקדוש לישראל ומבזבזים על זה את זמננו היקר (שגם המחנכים הבלתי דתיים מסכימים שממבט נקודת החינוך הנה השיטה עברית בעברית מאבדת זמן התלמידים), בה בשעה שהרי יכולנו ללמוד תורת משה מצותי' ומנהגי ישראל שגם הם תורה הם ואין הזמן מספיק מפני העקשנות בשיטה הנ"ל, הריבוי דלימודי חול וכו' ולא עוד אלא שבכמה כתות מקדימים לימודי החול ללימודי הקדש, והרי ידוע פתגם הצ"צ אשר ההתחלה משפיעה על כל ההמשך ולא עוד אלא שלומדים ילדים וילדות ביחד גם בגיל כזה שאין הדבר רצוי כלל וכלל ולא עוד אלא שישנם בין המורים שאינם יראי שמים וכו' ובמילא משפיע גם על התלמידים והתלמידות.

וכל המענות והתירוצים על זה אשר כללותם הוא שישנו מקום שהוא גרוע עוד יותר ושבכל אחד מענינים הנ"ל יש מי האשם בזה ובמילא לא עלי צריכה להיות הטענה וכו' וכו', הנה דבר ברור שהתלמידים והתלמידות אינם אשמים בכל זה, ודבר ברור ג"כ אשר חיים כולכם היום הוא ע"י ואתם הדבקים בה' אלקיכם, ודבר ברור ג"כ שהדבקות בה"א הוא דוקא ע"י תורתו ומצותיו ואין דרך אחרת לזה, וכבר ידוע המשל אשר היזק קל בגרעין ובאילן רך נוגע הרבה יותר מהיזק גדול באילן שכבר זקן בשנים, והשי"ת יצליח את כאו"א מאתנו שיהי' חקוק בזכרונו מאמר אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, אז השי"ת נארט מען ניט, און לייטען נארט מען אויך ניט, מען קאן אויסנארען נאר זיך, ותבוא זה בפועל ובהקדם האפשרי אשר תומשך הצלחה אמיתית בעבודה ובעסקנות הכללית ובמילא גם בעניניו הפרטים.

בברכה.

ב'תתקצא
פתגם הצ"צ: ראה גם לעיל אגרת ב'תתקפד, ובהנסמן בהערות שם.

מאמר אדמו"ר מוהר " ש נ " ע : ראה גם לקמן אגרת ג'נב.