Igrot Kodesh · Letter 3011 — Faith & Bitachon

B"H

9 Marcheshvan* 5715,
Brooklyn.

Greetings and blessing,

Our Torah, and Chassidus* in particular, explains (see, on this subject, letter no. 2990) that every Jew possesses a mitzvah* and a domain that are specific to him, regarding which one must be "particularly scrupulous," according to the expression of the Gemara*. You will consult, on this subject, Iggeres HaKodesh* of the Alter Rebbe*, chapter 7.

This mitzvah* and this domain are therefore the "gate" through which all of a person's accomplishments connected to the Torah and the mitzvos* receive elevation. It is through this gate that all blessings are also revealed, for himself and for all the members of his family.

This mitzvah* and this domain are not necessarily what one could define as the most fundamental precepts, as the Gemara* states, citing as an example of a mitzvah* that a man must observe more scrupulously, that of Tzitzis*, which is nevertheless not an obligation for everyone (according to the Torah, it is obligatory only when one wears a four-cornered garment). You will consult this passage of the Gemara*.

In Iggeres HaKodesh*, the Alter Rebbe* explains that the attribution of a mitzvah* to each person is not made on the basis of logic. It transcends reason and depends solely on the decision of Hashem, so that it is comparable, here below, to a drawing of lots.

How does one determine the domain specific to a certain person? In general, one must observe how Divine Providence acts toward him, assigns him a domain of activity, entrusts to him such a mitzvah* or such an accomplishment. This is the proof that it is indeed the "gate" through which he obtains elevation and revelation, as we have seen.

Obviously, the forces of evil and, more precisely, the evil inclination know and sense that a person must more specifically observe such a mitzvah*, which guarantees all his accomplishments in the domain of the Torah and the mitzvos*, as well as his success in life, including in the material sense. Nevertheless, the evil inclination opposes this, and this is the reason our Sages define it as an accuser. It will therefore attack the person essentially in this domain and on this mitzvah*. For this purpose, it will be prepared to let him accomplish the other mitzvos* in the best manner, provided that its combat against this specific accomplishment is crowned with success.

If the person fears Hashem, it is clear that the evil inclination cannot reveal itself to him as it is. If it did, he would not listen and would not even enter into contact with it. Nevertheless, the evil inclination has no fear and advances on the path that is traced before it.

As the Rebbe (Rashab*; see, on this subject, letters no. 2887, 3200, and 3295), father of my father-in-law, the Rebbe, says, the evil inclination sometimes takes the appearance of "a righteous, wholehearted, and humble person with good conduct." These words are reproduced in the Hayom Yom*, at the date of 23 Sivan 5703.

But Hashem extended His holy hand and permitted the dissemination of Chassidus*, which reveals the stratagems of the evil inclination in this matter, so that a person may understand its origin and know where it leads, and guard himself from it even more than from manifest evil.

As the commentary of the students of Rabbi Yitzchak emphasizes, at the beginning of the first chapter of the tractate Berachos*, a Chatas* sacrifice (brought by one who committed a transgression inadvertently) costs a Danka (a small coin, one-sixth of a Dinar), while an Asham Talui* (brought by one who, not being certain of having committed a transgression, is in doubt) costs two Sela (a coin of great value). Indeed, the one who offers the Chatas* is certain of having committed a transgression. He therefore repents with all his heart and, for this reason, a sacrifice of one Danka is sufficient. It is not so for the one who brings an Asham Talui*. Even if he regrets what he has done, the evil inclination manages to appease him by affirming that the fat he ate was permitted and not forbidden (in the case of one who had two types of fat placed before him, one forbidden and the other permitted, and consumed one of them, but does not know which), and that there is therefore no reason to be concerned. In such a case, the sacrifice offered must be much more substantial.

ג'יא

ב"ה, ט' מ"ח, תשט"ו
ברוקלין.

שלום וברכה!

...מבואר בתורתנו וביחוד בתורת החסידות אשר לכל אחד מישראל ישנה מצוה וענין מיוחד, שבו צריך להיות זהיר טפי, וכדיוק הש"ס יעוין באגרת הקדש לרבנו הזקן סי' ז', אשר מצוה זו וענין זה משמש שער דרך בו עולים כל עניני התורה ומצות שלו מלמטה למעלה ודרך בו נמשכים כל הענינים והשפעות מלמעלה למטה הנצרכים לו ולכל ב"ב שיחיו. ואין ענין ומצוה זו דוקא מהענינים שיש לקרותם חמורות שבחמורות, וכמוכח מהש"ס שם דטפי הוה זהיר בציצית, אף שזהו לא מחובת גברא כו' וכו' יעויין שם בש"ס, ומבאר רבנו הזקן באגה"ק שבחירת המצוה דכל אחד אינה בבחי' טעם ודעת מושג אלא למעלה מבחי' הדעת שכך עלה במחשבה לפניו יתברך, ודוגמתו למטה היא בחינת הגורל ממש. ומובן מעצמו שלברר הענין השייך לאיש זה, ברובא דרובא - רואים איך שהשגחה עליונה נוהגת אתו וקובעת מקצוע העבודה שלו במצוה וענין פלוני שזהו הוכחה שענין זה דוקא הוא השער שלו ודרך מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט כנ"ל.

מובן ג"כ אשר גם הלעו"ז ובמלה פרטית יותר היצר הרע, יודע ומרגיש אשר דוקא בענין ומצוה פלונית צריך איש זה להיות זהיר טפי כי הם המשמשים סיוע לכל עניני תורה ומצות שלו, וכן גם בהצלחתו בחייו אפילו בגשמיות, שגם לזה מנגד היצה"ר וכמרז"ל שהוא המקטרג, ובמילא עיקר השתדלותו עם איש זה הוא דוקא בענין זה ובמצוה זו עד שמוכן לוותר על הידורי איש זה בשאר עניני תומ"צ, ובלבד שיצליח במלחמתו נגד הענין ומצוה זו, מובן ג"כ שאם איש פלוני הוא ירא שמים אין היצה"ר יכול לבוא ולהתגלות כמו שהוא, כי אז לא ישמע לו ואפילו לא יכנס בדו"ד. אבל אין הוא נרתע והדרך סלולה לפניו, וכפתגם כ"ק אדמו"ר (אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר) אשר היצה"ר מתלבש לפעמים "בלבוש צדיק תמים עניו ובעל מדות טובות" - עיין היום יום לכ"ג סיון ה'תש"ג - וחשף ד' זרוע קדשו, בגילוי תורת החסידות אשר גילתה תכסיסי היצה"ר גם בזה, בכדי שיבין האדם מאין ולאן הדברים, ויזהר מהם עוד יותר מאשר נזהר מרע בגלוי, וע"ד האמור בפי' תלמידי ר"י ברכות רפ"ק אשר חטאת בת דנקא ואשם תלוי שני סלעים כי בחטאת יודע ברור שזהו ענין של חטא ובמילא גם החרטה היא בלבב שלם ולכן מספיק קרבן בת דנקא, משא"כ באשם תלוי שאפילו לאחר החרטה והבאת הקרבן היצה"ר מרגיע אותו באמרו שבודאי אכל שומן ולא חלב ובמילא הכל בסדר ולכן צריך להביא הקרבן כ"פ ככה.

ג'יא
מבואר בתורתנו: ראה גם לעיל אגרת ב'תתקצ.

וכפתגם : ראה גם לעיל ח"ט אגרת ב'תתפז, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ג'ר. ג'רצה.