Igrot Kodesh · Letter 3041 — Health

B"H

21 Marcheshvan* 5715,
Brooklyn.

Greetings and blessing,

I reply to your letter of 14 Marcheshvan* and to the one preceding it, in which you describe the situation of the communal activities of Chabad* in various domains, citing each statement in the name of the one who said it.

Rav Shmuel HaLevi Levitin is accustomed to saying that one may indeed have a good excuse, but nevertheless, what should have been accomplished is lacking — and this is indeed the case here, for as I have written on several occasions, it matters little to me to know who is at fault and who is right. Our holy masters emphasize that "we are workers of the day" (see, on this subject, letters no. 2270, 3077, 3102, 3267, and 3272), that our role is to illuminate. A worker must ensure that the task entrusted to him is indeed accomplished.

Thus, even if all the justifications you gave in your first letter were exact, the fact remains that you are not fully utilizing all the opportunities that present themselves in the Holy Land. But moreover, in this case, one can furthermore refute your arguments.

The essential point is that each of you observes what must be done as though he were on the outside. Consequently, if one calls upon you and follows your instructions, you lend your participation. If this is not the case, however, you consider that it no longer concerns you and thenceforth, "I have saved my soul" (I concern myself only with my own person).

You know the difference between an employee or a salaried worker who faithfully carries out his task, and the perspective of his employer. The first two do their work, investing in it all their revealed strength, then they go to sleep peacefully, conscious of having carried out their mission. The employer, on the other hand, cannot know calm, even if he has done everything he could. He therefore reveals within himself hidden strengths, invents many ideas.

I am obliged to speak the truth. In what is currently being accomplished, I do not have the impression that one is behaving like a salaried worker faithfully carrying out his task and investing all his strength in his work. And please excuse me for expressing my opinion in such a blunt manner.

You speak to me of a person who devotes himself fully to his work and I am pleased by this, but I observe in your letter that everyone is satisfied with his devotion and that they leave him all the reward, for no one comes to his aid. I do not cease to repeat that every day one wastes possibilities of acting on behalf of the Alter Rebbe*, the Mitteler Rebbe*, the Tzemach Tzedek*, and all the masters who succeeded them. This is an irreparable loss.

You say nothing about your state of health or that of your wife. Without a doubt, all is well in this regard. May Hashem cause peace to reign among the Chassidim* and may this be the receptacle not only to receive the blessing of the Hashem of heaven but also to draw it toward each person, in order to satisfy all his needs.

With my blessing,

M. Schneerson,

ג'מא

ב"ה, כ"א מ"ח, תשט"ו
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מי"ד מ"ח והקודם לו, בם כותב אודות מצב "עסקנות" חב"ד במקצועות שונים - ולאמר דבר בשם אומרו, הנה מורגל בפי הרה"ח כו' וכו' הר"ש שי' הלוי לעוויטין, אז ווען מען געפינט אפילו גוטע תירוצים, איז בפועל וועט פון דעם גארניט צוקומען. וה"ה בנדון דידן. וכמש"כ כ"פ, כי לדידי אין נפק"מ כ"כ מי האשם ומי הצודק, כי הוראת נשיאינו הק' היא שאנן פעלא דיממא אנן, אויף מאכען ליכטיק. ומענינו של פועל הוא לראות ולהשתדל שתעשה הפעולה. ולו גם הי' צודק בכל טענותיו שכותב במכתבו הראשון, הרי גם אז אינו מנצל את האפשריות באה"ק ת"ו. ובפרט שיש להשיב עליהם כו"כ. והעיקר, נקודה עיקרית - שכאו"א מהם מביט על הענינים שהענין צריך להעשות, והוא משתתף כאדם הבא מבחוץ. ובמילא אם מזמינים אותו או עכ"פ ממלאים הוראותיו במילואם משתתף. ובאם לאו - הרי מה עליו עוד לעשות בזה, ו"אני את נפשי הצלתי".

וכבר ידוע המשל בזה החילוק שבין פקיד ושכיר העושה באיזה ענין באמונה והתענינות בעל הבית באותו ענין. שהראשונים כיון שעובדים באמונה עושים ככל יכולתם בכחות הגלוים, ואח"כ הולכים לישן במנוחה. ועושה חשבון בנפשו שהוא עשה שלו. משא"כ הבעה"ב - שאינו יכול לישן במנוחה, אף אם עשה בזה ככל יכולתו. במילא מתגלים אצלו כחות נעלמים, המצאות שונות וכו'. והאמת מוכרחני להגיד, שעבודת... לע"ע - אינני רואה שיעבדו עכ"פ כשכיר נאמן, היינו ככל יכולתם. ואתו הסליחה על הבעת חוו"ד בלי כחל ובלי שרק.

נהניתי ממ"ש אודות התמסרות... לעבודה ב... אלא שרואה הנני ממכתבו, שכולם שבעים רצון שהנ"ל עובד בהתמסרות, און מען פארגינט עם דעם גאנצען שכר - פאר עם אליין. ואין עוזר לו. וכבר נלאתי לכפול ולשלש פעם אחר פעם, אשר כל יום ויום שעובר, לאזט מען איין מעגליכקייטן צו טאן פאר דער אלטען רבי'ן פאר דעם מיטעלען רבי ' ן פאר דעם צמח צדק וכל נשיאינו ממלאי מקומם . והיא אבדה שאינה חוזרת.

כיון שאינו מזכיר דבר אודות בריאותו וכן מבריאות זוגתו שי' בודאי הכל בסדר ושלום, וישרה השי"ת השלום בתוככי אנ"ש, ותהי' זה כלי לא רק מקבל ברכת אלקי השמים בתוכו, אלא גם להמשיך ברכת השי"ת - לכאו"א בהמצטרך בגו"ר.

בברכה,

מ. שניאורסאהן
ג'מא
נדפסה בלקו"ש חכ"ג ע' 453.

אנן פעלא דיממא: ראה גם לעיל ח"ח אגרת ב'ער, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ג'עז.

ג'קב. ג'רסז. ג'ערב.