Igrot Kodesh · Letter 3118 — Chinuch

B"H

18 Kislev* 5715,
Brooklyn.

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem
and devotes himself to communal needs,
Rav Hillel (Rav H. Medalye; see, on this subject, letters no. 2329 and 2391),

Greetings and blessing,

In these propitious days of the month of Kislev*, the month of deliverance, the third since Tishrei*, when the world was created, I send you the collection for 19 Kislev*, whose content you will surely make available to the greatest number.

In fact, it is relevant throughout the entire year. This applies to the statement of our Sages: "I sleep in exile, but my heart is awake for the Holy One, blessed be He, His Torah* and His Mitzvos*." How much more is this the case during this favorable period, when a Jew, provided he opens like the point of a needle, with the appropriate effort, obtains that Hashem open for him like the portal of the Sanctuary.

Chassidus* explains what this means. The Sanctuary had no doors. It was always open (see, on this subject, letters no. 2863 and 2934; this passage appears in several letters written by the Rebbe at this period), and it therefore sufficed to enter the esplanade of the Temple. Moreover, no barrier separated the esplanade of Israel from that of the Kohanim*. One merely had to ascend steps. You will understand what this means.

With my blessing on the occasion of the festival of liberation,

P.S.: In your last letter, you write to my secretariat that the Mikveh*, in your location, possesses only a single basin of rainwater. You surely know that the practice has become widespread in recent years of constructing two basins (see, on this subject, letter no. 3140), in addition to the one in which one immerses. As you know, in the construction of a Mikveh*, one endeavors to accommodate the greatest number of opinions expressed (the Rebbe notes: "Tashbetz, volume 1, chapter 17, cited by the Beis Yosef*").

The same applies to Chanukah*, which is approaching. Several of the later Sages (see, on this subject, letter no. 1716) emphasize that one could have lit the Menorah* with the other oils of the Sanctuary (which were impure). Indeed, the notion of impurity is set aside for anything that is communal. Nevertheless, the Holy One, blessed be He, wished to demonstrate His love for the children of Israel, who fulfill the Mitzvos* in the best possible manner.

One can see in this the reason why, precisely for the lights of Chanukah*, the custom is to light them in the best possible manner. And the same applies to purification (the Mikveh*), which one must also pursue according to the highest standards.

Such is the allusion to purity and impurity that the Rambam* mentions at the end of the laws of the Mikveh*. This can be compared to erroneous ideas and good ideas. There, too, one must adopt the best possible attitude, and for this, one must study the revealed part of the Torah*, its secrets and the secrets of its secrets.

Various Chassidic* texts define the Torah* as the obligation of the husband toward his wife — that is, of the Holy One, blessed be He, toward Israel. This obligation is threefold: food, clothing and conjugal relations. Food is the revealed part of the Torah*, which comprehension allows one to internalize, as it is said: "Your Torah* is found within my innards." You will consult, on this subject, chapter 4 of the Tanya*. Clothing alludes to the secrets, which one does not fully perceive — moreover, which transcend the intellect. Finally, conjugal relations symbolize the secrets of the secrets, as our Sages emphasize when they define what is taught only in private (and not to a large audience). All of this will not be elaborated upon here.

ג'קיח

ב"ה, ח"י כסלו, תשט"ו
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מוה"ר הלל

שי'

שלום וברכה!

בימי רצון אלו דחדש כסלו הוא חודש הגאולה ירחא תליתאי מתשרי בו נברא העולם, הנה מוסג"פ חוברת י"ט כסלו שבטח יזכה בתוכנה את הרבים, והרי לאמיתתו של דבר ענינה כל השנה זמנה הוא. ואם אכל השנה קאי מרז"ל דאני ישנה בגלותא ולבי ער להקב"ה לתורתו ומצותיו, עאכו"כ בימי סגולה אלו שכשפותחים - ע"י תעמולה מתאימה - באיש הישראלי אפילו כחודה של מחט הקב"ה פותח כפתחו של אולם, וכמבואר בדא"ח הדיוק בזה שלאולם לא היו דלתות ובמילא הי' תמיד פתוח ובלבד שישתדלו להכנס לעזרה, והרי בין גם עזרת ישראל וכהנים לא היתה מחיצה מפסקת אף שצריכים היו לעלות במעלות מזו לזו, והנמשל מובן.

בברכת חג הגאולה.

נ.ב.

במכתבו האחרון כותב למזכירות, שהכשר המקוה במקומם הוא ע"י בור (לשון יחיד) דמי גשמים. ובודאי ידוע לו, אשר בשנים האחרונות נתפשט המנהג לעשות שני בורות - נוסף על המקום שבו טובלים. וכבר ידוע שבמקוה משתדלים לצאת רובא דרובא של הדיעות בזה*.

וה"ה גם מענינא דחנוכה הבע"ל, וכמבואר דעת כמה מהאחרונים שבאמת יכלו להדליק המנורה גם בשאר השמנים שבהיכל, כיון שטומאה דחוי' בצבור. אלא שרצה הקב"ה להראות חיבתן של ישראל שתתקיים המצוה מן המובחר (וי"ל שלכן דוקא במצות חנוכה ישנו הענין דמהדרין מן המהדרין) וה"ה בטהרה בכללותה שיש להדר בזה כנ"ל.

ומזה מובן ג"כ בהרמז דטו"ט (רמב"ם סוף הל' מקואות) שזהו בדוגמא לדיעות נפסדות ודיעות ישרות, שגם בזה יש להדר עד כדי להיות מהדרין מן המהדרין, היינו לימוד נגלה דתורה לימוד רזין דאורייתא ולימוד רזא דרזין דאורייתא. ומבואר בכ"מ בדא"ח, שכיון שהתורה היא שעבוד הבעל זה הקב"ה לאשתו זוהי כנסת ישראל - יש בזה שלשת הענינים: שארה, נגלה דתורה, שמשיג ונכנס בפנים ותורתך בתוך מעי (עיין תניא פרק ד').

כסותה, רזין, שזהו בחי' לבוש כיון שאינו נכנס ונתפס כל צרכו, ואדרבה המושכל מקיף את השכל. ועונתה רזא דרזין, וכמבואר בלשון רז"ל שאין דורשין כו' אלא ביחיד, ואכמ"ל.

ג'קיח
נדפסה בלקו"ש חי"ז ע' 476 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

*) תשב"ץ ח"א פי"ז הובא בב"י.

מוה"ר הלל: מדליה. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"ח ב'שכט. ב'שצא.

תמיד פתוח : ראה גם לעיל ח"ט אגרות ב'תתסג. ב'תתקלד ובכ"מ. קטע זה נכתב לכמה.

שני בורות : ראה גם לקמן אגרת ג'קמ.

דעת כמה מהאחרונים : ראה גם לעיל ח"ה אגרת א'שטז, ובהנסמן בהערות שם.